צעד אחר צעד אל פח האשפה של ההיסטוריה

לפי המשרד הבינלאומי של סוכנות הידיעות וֶבַּאנְגַאה, הופץ גיליון 219 של העיתון המקוון "קול איראן" מטעם משרד שימור והפצת יצירותיו של האמאם ח'אמנאי (ירום הודו). גיליון זה מוקדש לרוחו הטהורה של השאהיד אברהים ספאיי ג'ושגאן, שומר הביטחון ואחד מכוחות משטרת איראן (פַארַאגָ'). הוא נרצח בינואר 2026 על ידי אספסוף חמוש בטהרן.

גרסת טראמפ: דיכוי בבית, מהומות לשכנים!

במאמר הראשי של העיתון נכתב:

"העולם בטוח יותר ללא סדאם". כך אמר דונלד ראמספלד בשנת 2003. הוא היה שר ההגנה בממשלת ג'ורג' וו. בוש ומוציא לפועל של הפלישה הצבאית האמריקאית לעיראק. עיתונאי שאל אותו בהמשך: "20 שנה לפני כן הלכתם לבגדאד ונפגשתם עם מי שאתם מכנים היום השטן, לחצתם את ידו ובתקופת המלחמה עם איראן תמכתם בו!" ראמספלד אמר אז: "באותה תקופה, שר החוץ והנשיא ביקשו ממני להיפגש עם סדאם ולברר את מטרותיו. הוא לא היה אדם ישר, אבל הייתה לנו מערכת יחסים רעה מאוד עם איראן". 96 מילים אלו הן מראה המשקפת את ניצולם של כל מי שאינו אמריקאי, המבסס את אמונו בפוליטיקאים של הבית הלבן.

מוחמד רזה פהלווי, השאה המודח של איראן, כשהוא עזב את איראן בינואר 1979, האמריקאים סירבו לקבלו. ג'ימי קרטר, שנה אחת בלבד קודם לכן, בחורף 1978, חגג את חג המולד כאורח בארמון ניאבראן של מוחמד רזה פהלווי. באותה סעודה חורפית לילית בצפון טהרן, הוא לחש לקיסר את שבחי פהלווי, כשהוא אוחז בידו. בעל אותה הלשון, שנה לאחר מכן, בחורף 1979, לאחר עזיבת השאה את איראן, מתוך שמירה על יוקרת זכויות האדם, צעדים מקדימים ליצירת קשר עם הממשלה הזמנית של איראן והפחתת רגישויות נגד השגרירות האמריקאית בטהרן, סירבו לקבל את השאה. אפילו כשהתברר כי השאה המודח חולה וכי לא יחיה זמן רב, עדיין לא ניתנה לו רשות כניסה רשמית לארצות הברית. במקום זאת, הוא נכנס לארצות הברית בחשאיות, תחת שם כיסוי, במסגרת טיפול למקרה רפואי. בזמן יציאתו, למרות שהיה בעיצומו של מחלתו, הוא יצא מארצות הברית דרך בסיס צבאי, כמו אסיר הנתון להחלפה.

אשרף גאני, נשיא אפגניסטן לשעבר, הוא קורבן נוסף של האמון באמריקאים. נשיא אפגניסטן לשעבר, שהיה מלא תקווה בהבטחות הליווי של הבית הלבן. הוא שיתף פעולה עם כל התוכניות האמריקאיות באפגניסטן. הדברים הגיעו עד כדי כך שבסופו של דבר הוא נותר לבדו, נמלט מאפגניסטן, ולימים אף הודה בפני אחד מכלי התקשורת החשובים בעולם: "הייתי קורבן של אמון בשותפים בינלאומיים, כולל ארצות הברית".

אלו הן דוגמאות ממשיות לשיתוף פעולה ואמון באמריקאים, וניתוק מהמולדת, מהעם ומהחברה. מה שחשוב לפוליטיקאים של הבית הלבן הוא אספקת האינטרסים הקולוניאליים של לובי ההון, ללא קשר לשאלה אם ג'ימי קרטר הדמוקרטי הוא הנשיא או דונלד טראמפ הרפובליקני.

להתחנן בפני זר ולהפוך לחלק מתוכניתו משמעו להיות כלי לקידום אינטרסים זרים בשטח המולדת. משמעו לבגוד ולהקדים את האינטרסים של קבוצה או לובי אחר מעבר לקו המשווה על פני האינטרסים של העם, החברה, הארץ והמים של עצמך. בוגד חסר שורשים. לעולם לא יהיה לו סוף טוב. תמיד היה ויהיה, כל עוד יהיה זר ויש לו עין חמד לאחרים. בוגד חסר שורשים, כל עוד הוא מועיל לזר, נמצא בראש, ולאחר שגמר את שירותו הבגדי, הוא נזרק לפח האשפה כמו טישו, כדי שיוצב לצד אחרים שבשמם הוכתם.

הבוגדים ומוכרי המולדת, שמוכרים את כל כבודם, שהיה להם ומה שלא היה להם, במחיר חיוך של הבית הלבן, שווים לאמריקה במידה של כלי בלבד. אין זה משנה אם הם דיקטטורים כמו סדאם חוסיין, או שומרים ומפקחים על האינטרסים המערביים והאמריקאים במזרח התיכון כמו מוחמד רזה פהלווי, או פקידים נבחרים ונתמכים על ידי הבית הלבן של המאה ה-21 כמו אשרף גאני.

ניתן להוריד את גרסת ה-PDF של העיתון המקוון "קול איראן" מכאן [https://newsmedia.tasnimnews.ir/Tasnim/Uploaded/Document/1404/11/07/140411071207343153545327.pdf].

© וֶבַּאנְגַאה > סוכנות הידיעות תסנים