איראן במאזני הבחירות בארה'ב: כיצד טהרן שיבשה את חישובי טראמפ?

לפי המשרד הבינלאומי של Webangah News Agency, דונלד טראמפ שגה בחישוביו מול איראן כבר בתחילת הדרך, כאשר פתח במלחמה עם מגוון יעדים שאפתניים, שכללו השמדת יכולות הטילים, מניעת בנייה מחדש של תוכנית הגרעין האיראנית ואף שינויים פוליטיים בטהרן.

עם זאת, חודשים לאחר תחילת המתיחות והעימות, לא רק שיעדים אלו לא הושגו, אלא שהמצב החזיר את וושינגטון להתמודד שוב עם אותה בעיה, שדומה היה שניתן לפתור בלחץ צבאי וכלכלי. השאלה היא באילו דרכים ארה"ב מנסה לכפות על איראן להיענות לדרישותיה?

בנסיבות כאלה, התקרבות הבחירות האמצעיות בארה"ב ב-3 בנובמבר 2026 (12 באוקטובר 1405), הפכה את התיק האיראני ממשבר חיצוני גרידא לסוגיה בעלת השלכות פנימיות ישירות. המלחמה, שנועדה לכאורה להפגין את עוצמת ממשל טראמפ ולהוכיח את יעילות הגישה המכונה "שלום מכוח”, מלווה כעת בעליית מחירי האנרגיה, לחץ על יוקר המחיה ואי-שביעות רצון של חלק מהציבור. בסקר שנערך לאחרונה, רק 28% מהאמריקאים אישרו את התנהלות טראמפ מול איראן, ו-65% ראו במדיניות הממשלה אחראית להמשך יוקר המחיה.

מבחינה זו, איראן הפכה לאחד המשתנים החשובים במדיניות החוץ של טראמפ ערב הבחירות; לא רק משום שהתיק עדיין לא נפתר עבור הבית הלבן, אלא משום שהפער בין יעדיו המוצהרים של טראמפ לתוצאות שהושגו, קשור כעת להשלכות הפנימיות של מדיניותו.

לכן, עליית מחירי הדלק והלחץ על מחייתו של הציבור מצד אחד, והמחלוקת בין הרפובליקנים לגבי המשך המלחמה והעלויות הפוליטיות שלה מצד שני, הפכו את התיק האיראני לגורם שיכול להשפיע על חישובי ממשל טראמפ והמפלגה הרפובליקנית ערב הבחירות.

כיצד איראן הפכה לסוגיית מחייתם של האמריקאים?

בתחילת התוקפנות הצבאית נגד איראן, טראמפ ניסה להציג אותה כפעולה מוגבלת והכרחית להבטחת ביטחון ארה"ב. אולם, התארכות העימות והמשך השיבושים בשוק האנרגיה, העבירו את עלות מדיניות זו לחיי היום-יום של האמריקאים.

מחיר בנזין ממוצע בארה"ב עומד כעת על כ-4.37 דולר, ומחיר סולר על כ-6.32 דולר לגלון, בעוד שבשנה שעברה באותה תקופה, מחיר הבנזין היה כ-3.13 דולר וסולר כ-3.68 דולר. לפיכך, מחיר הבנזין עלה בכ-39% ומחיר הסולר בכ-72% בהשוואה לשנה שעברה; עלייה זו לחצה על עלויות התחבורה, החקלאות והייצור.

מצרעי הורמוז הפכה באותה עת לאחד הערוצים המרכזיים להעברת השלכות משבר איראן לכלכלה האמריקאית. למרות שהזרמת הנפט דרך נתיב זה נמשכה במקטעים מסוימים, העלויות של ביטוח, הובלה ושיבושים בזיקוק ממשיכים לשמור על מחירים גבוהים של תוצרי נפט. העימותים סביב מצרעי הורמוז, באמצעות הגברת החששות לגבי ביטחון אספקת הנפט, השפיעו על מחירי הנפט הגולמי ולכן גם על מחירי הדלק בארה"ב.

מצב זה חשוב יותר עבור טראמפ, משום שמחיר הדלק הוא אחד המדדים המוחשיים ביותר שבאמצעותו הבוחר האמריקאי רואה את השפעת מדיניות החוץ בחייו. רמת מחיר הדלק הגבוהה הזו, מפעילה לחץ נוסף על עלויות התחבורה, החקלאות ושרשרת האספקה בארה"ב.

הלחץ הכלכלי בא לידי ביטוי גם ברמת המדינות, וכשליש ממדינות ארה"ב נקטו צעדים כמו השעיה או הפחתה זמנית של מס על בנזין וסולר, כדי להפחית את הלחץ הנובע מהתייקרות הדלק. צעדים אלו ננקטו בתקופה שבה יוקר המחיה נחשב לאחד הדאגות המרכזיות של הבוחרים ערב הבחירות האמצעיות, וגורמים במדינות קישרו את עליית מחירי הדלק להשלכות המלחמה באיראן.

כתוצאה מכך, סוגיית איראן הגיעה עבור טראמפ לנקודה שבה היא הופכת את הפער בין היעדים המוצהרים לתוצאות המעשיות של מדיניותו לממשי יותר עבור הבוחר האמריקאי. המלחמה, שנועדה להסתיים בהשגת היעדים הביטחוניים של וושינגטון, מלווה כעת, ערב הבחירות האמצעיות, בעליית מחירי הדלק, לחץ על התחבורה והחקלאות, והגברת החששות לגבי יוקר המחיה. קשר זה בין מדיניות חוץ למחייה, הפך את התיק האיראני מעניין רחוק מחיי היומיום לאחד הנושאים הפנימיים של ממשל טראמפ.

הפער בקואליציה הבחירות של טראמפ עם תוקפנות נגד איראן

ההשלכה הפוליטית החשובה ביותר של המשך המתיחות עם איראן עבור טראמפ, אינה רק ירידה בשביעות הרצון הציבורית מביצועי הממשלה, אלא יצירת פער בין מדיניות החוץ של הבית הלבן לצרכים הבחירות של הרפובליקנים, אשר צריכים לתת דין וחשבון במחוזות הבחירה שלהם לגבי השלכות מדיניות זו.

במצב שבו אנו עומדים ערב הבחירות האמצעיות לקונגרס, מספר מועמדים רפובליקנים במירוצים רגישים ניסו להפריד את עמדתם מהמשך המלחמה ולהדגיש את סיומה המהיר. סוכנות הידיעות AP דיווחה כי בחודשים הראשונים של המלחמה, הרפובליקנים תמכו בעיקר בפעולותיו של טראמפ, אך עם התארכות העימות והגברת העלויות הכלכליות, גברה הדאגה בקרב חלק מהמפלגה.

שינוי עמדה זה לא הוגבל רק למבקרים המסורתיים של טראמפ, אלא הגיע גם לדמויות שזקוקות לתמיכת בסיס הבוחרים של טראמפ כדי לשמור על מושבים רפובליקניים. עד ה-25 בספטמבר 2026 (3 באוקטובר 1405), לפחות 17 נציגים או מועמדים רפובליקנים במירוצים בחירות הצהירו כי הם מבקשים לסיים את המלחמה או להגביל את סמכויות המלחמה של הנשיא. ביניהם, מייק רוג'רס במישיגן ואשלי הינסון באיווה הדגישו את סיום המלחמה המהיר, ואחרים קישרו ישירות את עליית מחירי האנרגיה להתארכות העימות.

חשיבות מגמה זו גוברת כאשר המחלוקת סביב איראן הגיעה מרמת הצהרות בחירות לרמת סמכויות הקונגרס. ב-24 בספטמבר 2026 (2 באוקטובר 1405), הסנאט של ארה"ב דחה ברוב של 49 קולות מול 50, הצעת החלטה להפסקת התקיפות התוקפניות של טראמפ נגד איראן, אך ארבעה סנאטורים רפובליקנים הצביעו לצד הדמוקרטים. הצבעה זו הראתה כי גם כאשר רוב הרפובליקנים עדיין תומכים בממשל מול ניסיונות הקונגרס להגביל את סמכויות המלחמה, הקונצנזוס הראשוני של המפלגה לגבי אופן המשך העימות עם איראן אינו אחיד כבעבר.

מבחינה אסטרטגית, הבעיה עבור טראמפ מסתבכת מכיוון שהוא אינו יכול לבחור בקלות בין המשך המלחמה לסיומה, שכן כל אחת מהאפשרויות מציגה השלכה פוליטית שונה עבורו. המשך העימות לוחץ על ההבטחה לסיום מהיר של המלחמה והימנעות מעימותים ארוכים, וממשיך את העלויות הכלכליות. לעומת זאת, סיום המלחמה ללא השגת תוצאה שניתן להציג כהגשמת יעדי וושינגטון הראשוניים, עלול להעלות את השאלה מה השיגה הפעולה הצבאית הרחבה עבור ארה"ב?

מסיבה זו, התיק האיראני הפך עבור טראמפ לסוגיה שמעבר לבחירה בין מלחמה למשא ומתן, וכעת הוא בוחן את יכולתו להפוך עימות יקר לתוצאה פוליטית.

מנקודת מבט זו, איראן הפכה למשתנה שלוחץ בו זמנית על מספר שכבות במדיניות טראמפ; שכן העימות עם איראן לא רק שטרם הגיע לתוצאה שניתן להציג כהגשמת כל היעדים המוצהרים הראשוניים של וושינגטון, אלא שהשלכותיו הכלכליות הועברו למחירי הדלק ויוקר המחיה, וגרמו לחלק מהמועמדים הרפובליקנים לנקוט עמדה מרוחקת מהמשך המלחמה.

לכן, התיק האיראני, ערב הבחירות האמצעיות, אינו נחשב עוד רק לעניין של מדיניות חוץ עבור טראמפ, והוא הפך למבחן למדידת הפער בין הבטחות מדיניות חוץ, השלכות פנימיות, ויכולתה של המפלגה הרפובליקנית לשמור על לכידותה הבחירות.