דוקטרינת 'סולטן הג'ונגל' ושאיפות תל אביב לעיצוב מחדש של הסדר האזורי

לפי המשרד הבינלאומי של Webangah News Agency, התפתחויות אחרונות באזור המזרח התיכון, החל ממלחמת עזה וכלה במתיחות בלבנון, בסוריה ומעבר להן, אינן ניתנות לניתוח כמערכת תגובות פתאומיות, אלא כחלק מאסטרטגיה כוללת וארוכת טווח של המשטר הציוני. עיון בשטח ובעניינים תיאורטיים המופקים במרכזי מחקר של המשטר הציוני חושפים פרויקט שמטרתו מעבר מ"כוח צבאי מקומי" ל"הגמוניה אזורית".

מהזיית ביטחון לחלום "סולטן הג'ונגל"

מסמכים שפרסם המרכז הציוני למחקר צבאי "דדו", השייך לצבא הכיבוש הישראלי, מכילים נקודות ראויות לציון בהקשר זה. מרכז זה, במאמר שכותרתו "סולטן הג'ונגל; תפקידו של הכוח הצבאי של ישראל ביצירת סדר אזורי חדש", מאת שני קצינים בכירים בצבא הכיבוש הישראלי, ד"ר "אייל פקט" וד"ר "אייל חימנז", דן בשינוי אסטרטגיות המשטר הציוני בהקשר זה.

חוקרים אלו, בהשראת תפיסותיו של "הנרי קיסינג'ר", התיאורטיקן האמריקאי המפורסם, סבורים כי המשטר הציוני צריך לנטוש את דוקטרינת "הגנה במעגל הראשון" ולעבור לתפקיד כ"כוח אזורי"; כוח המסוגל לפעול ברחבי המזרח התיכון. הדבר פירושו שתל אביב שואפת במודע לצייר את דמותה כ"מקבלת החלטות" לעיצוב הסדר הפוליטי והביטחוני של האזור.

פרויקט בעל היסטוריה ארוכה

בניגוד לתפיסה הראשונית, הרואה את התקפות המשטר הציוני על עזה, לבנון וצירים אחרים כתגובות חירום לאירועים, ניתוח התוכן האסטרטגי של הציונים מראה כי פעולות אלו תוכננו במסגרת מפות שגובשו במשך שנים.

פשע הטרור של פיצוץ אמצעי התקשורת (אזיקים) בלבנון הוא העדות הטובה ביותר לטענה זו. העדויות מראות כי תכנון מבצע זה נמשך שנים. מגמה זו מצביעה על כך שמכונת המלחמה של המשטר הציוני אינה מגיבה, אלא "מבצעת שלב" בתוך מפה שהמטרה הסופית שלה היא להכניע את מדינות האזור בפני "תקופת הזהב של ישראל"; עידן שבו הגמוניה של תל אביב, בתמיכתה ותמיכתה האסטרטגית של ארצות הברית, תהפוך לעובדה מוגמרת.

בכך, אסטרטגיה זו אינה מבחינה כלל בין מדינות שונות, וכל מדינה שתנסה להתנגד להגמוניה זו תיפול תחת זעמו והתקפתו של המשטר הציוני.

שאיפות נתניהו; מעזה לסוריה

התמיכה הבלתי מתפשרת של וושינגטון הגבירה את חוסר הזהירות של מקבלי ההחלטות האסטרטגיים של המשטר הציוני. בהקשר זה, תיאורטיקנים אלו מדברים על הצורך בשינוי מאזן הכוחות כלפי איראן, תקיפת קטאר והכרזה על אי-נסיגה מהשטחים הכבושים בסוריה, עמדות שכולן הן חלקים של פאזל גדול יותר.

שאיפות אלו, במקביל לפיתוח חסר הרסן של בניית התנחלויות בגדה המערבית והמשך אסטרטגיית "אדמה חרוכה" בעזה, שואפות לכפות מציאות חדשה המבוססת על "ריבונות המשטר הציוני על כל האזור". במודל זה, מדינות ותנועות מתנגדות ייאלצו לקבל את הכללים שתל אביב תקבע עבור "הסדר הכלכלי, הפוליטי והביטחוני" החדש.

מבוי סתום של קריסה או לידת סדר חדש

מה שמוגדר בספרות הצבאית של מרכז "דדו" כ"חופש פעולה מבצעי" ו"יכולת לחימה במספר חזיתות", הוא למעשה ניסיון לעבור את המבויים הסתומים המסורתיים של המשטר הציוני. עם זאת, אנליסטים אזוריים סבורים כי "חלום ההגמוניה" הזה מתעלם מהמציאות בשטח.

המשטר הציוני, על ידי שינוי תפקידו משחקן אזורי ל"סולטן הג'ונגל" השואף לכפות את רצונו על אחרים, למעשה מרחיב את טווח המתיחות שלו באופן שיאתגר את קיומו לטווח ארוך. ניתוח זה מראה כי המלחמה הנוכחית אינה רק למען הביטחון, אלא להגדרה מחדש של "סדר אזורי" שבו המשטר הציוני מנסה, באמצעות כוח צבאי פרוע, לשנות את גורלן של מדינות ועמים באזור לטובתו.