מורשתו של סייד חסן נסראללה; מדוע לבנון חייבת למאבק?

לפי המשרד הבינלאומי של Webangah News Agency, ההיסטוריה העכשווית של לבנון התאפיינה במאבקים גיאופוליטיים, פצעי קולוניאליזם ושבריריות של ריבונות לאומית. לנוכח מגוון העדות הדתיות והעדתיות, חוסר הלכידות הפנימית הפך את המדינה לטרף קל לכוחות חיצוניים, כאשר מלחמת האזרחים ב-1975 העמיקה את השסעים המבניים. פלישתה הצבאית הנרחבת של ישראל ב-1982, שכללה את כיבוש שטחים נרחבים, כולל ביירות, חשפה את חוסר היעילות של המבנים הממשלתיים המסורתיים בהגנה על גבולות המדינה והוכיחה שצעדים פסיביים, ללא כוח הרתעה ממשי, אינם מסוגלים לשמר את שלמותה הטריטוריאלית.

בשיא ההשפלה והייאוש ההיסטורי, נוצרו הגרעינים הראשונים של ההתנגדות העממית – תופעה שלא רק היוותה תגובה נקודתית לכיבוש ישיר, אלא גם סימן את תחילתו של תנועה בסיסית להגדרה מחדש של עצמאות והגנה על כבודו הפגוע של הלבנוני. עם עלייתו של סייד חסן נסראללה לתפקיד המזכיר הכללי ב-1992, לאחר הירצחו של סייד עבאס מוסאווי, תנועה זו נכנסה לעידן חדש. הוא נטל את ההגה לידיו בתקופה שבה המערב אסיה בערה במאזנים כפויים, אך בזכות חוכמתו ושיקול דעתו יוצאי הדופן, הצליח לשבור את מאזן הפסיביות ולהפוך את גורלה של לבנון משטח פגיע למרכז של יציבות, עמידה איתנה והרתעה פעילה.

אישיות שצמחה מן העם ורציונליות אסטרטגית

מבט מעמיק על מימדי אישיותו של השהיד סייד חסן נסראללה חושף כי השפעתו בדיבור וכריזמתו יוצאת הדופן נבעו מהצטלבות של כישרונות אישיים, רקע עממי אותנטי והבנה אסטרטגית מדויקת. גדילתו והתפתחותו בשכונת הפועלים הענייה אל-קרנטינה בביירות, לצד המגוון הביולוגי עם סונים, נוצרים וכורדים, טיפחו בו רוח פתוחה ובעלת שאיפות שלום, וכן את דרישות ההמונים המודרים. מרכיב זה, שהושפע עמוקות מתפיסת העולם של האימאם מוסא א-סדר ומחברותו עם סייד עבאס מוסאווי, התפתח לתערובת של אמונה דתית אותנטית ואחריות חברתית.

לנסראללה הייתה תשוקה עצומה ללמידה ומחקר מתמיד; מסלול הלימוד שלו לא הוגבל רק לפסיקה ואוצול, אלא כלל את היסטוריית העמים, פסיכולוגיית קבלת ההחלטות של מנהיגים, ניתוח סוציולוגי, ובמיוחד מעקב מדויק אחר עיתונות, מסמכים צבאיים ותוצרים של מכוני מחקר של האויב, על מנת לפענח את מחשבותיו וחולשותיו של היריב מתוך מבנהו. תובנה עמוקה זו, בשילוב עם רהיטות דיבור יוצאת דופן וכנות ראויה לשבח, העניקה לו יכולת ייחודית להנהיג מלחמה פסיכולוגית ולנהל משברים. הוא יצר שילוב של תקיפות, עמימות אסטרטגית ומחויבות להבטחות, שהפכו את דבריו למרכז תשומת הלב של התקשורת ושל מכוני חשיבה בינלאומיים. הוא היווה דוגמה לקשר בין אידיאליזם דתי לריאליזם מחושב, ובניגוד למנהיגים נרגשים מסוימים, הוא צעד על בסיס רציונליות, חישוב שטח וסבלנות טקטית.

התנגדות; משיקום הגאווה הלאומית עד שינוי מאזני הכוחות האזוריים

במישור החברתי ובחיים הקולקטיביים של לבנון, נוכחות ההתנגדות יצרה מושג החורג מכלים צבאיים בלבד, ומילאה תפקיד יסודי בגיבוש הזהות ובליכוד האזרחי של החברה. לבנון, שסבלה תמיד מחוסר תחושת שייכות לאומית משותפת עקב פיצולים עדתיים ותחרות מסורתית, הצליחה באמצעות הישגי ההתנגדות לחוות הגדרה מחדש של גאווה וסולידריות כללית. על פי תיאוריות סוציולוגיות, למנהיגים גדולים יש את היכולת ליצור תחושת "אנחנו" משותפת במקום ריכוז עצמי אישי ועדתי – דבר שהתממש באמצעות שחרור ההיסטורי של דרום לבנון ב-2000 ועמידה איתנה במלחמת 33 הימים של יולי 2006. במשך עשרות שנים, רוח הקהילה הכללית נחלשה תחת עול ההשפלה של הכיבוש, אך ניצחונות השרשרת של ההתנגדות הזרימו גאווה לאומית וביטחון עצמי בעורקי המדינה, ללא קשר לשיוך עדתי.

נסראללה, באמצעות הוקרה מתמדת של העם והגדרת הקהילה כ"העם המכובד ביותר", הראה כי אידיאל ההתנגדות קשור קשר בלתי ניתן להפרדה לערכים אנושיים ולהקלה על מצוקות. במקביל, ההתרחבות המאורגנת של מוסדות שירות, חינוך ובריאות, והדגש המתמיד על העיקרון כי גבולות קיימים נובעים מיחסים פוליטיים ואין להם להוביל לפירוד דתי, גרמו לכך שבסיס התמיכה העממי של ההתנגדות הפך למשקל מייצב ומבטיח סולידריות בגיאוגרפיה המגוונת של לבנון.

במישורים העל-לאומיים והאזוריים, התנגדות לבנון תחת הנהגה אינטליגנטית זו, שכתבה מחדש את מודלי מאזן הכוחות המסורתיים במערב אסיה וניפצה את אשליית הבלתי-מנוצח של צבא הכובש לעיני דעת הקהל העולמית. לפני כניסתו הפעילה של חזבאללה לזירת העימות, התמודדות העולם הערבי עם הכיבוש נותרה לרוב במסגרת תסכולים צבאיים או בריתות מתפשרות. אך ההתנגדות, באמצעות כפיית הנסיגה הראשונה ללא תנאי של צבא ישראל ב-2000, מחקה את המאזנים הקודמים והראתה כי עמידה עממית יכולה להכריח את מכונות המלחמה הגדולות ביותר לסגת.

גישה זו באה לידי ביטוי מיוחד בתמיכה הנרחבת, האמיצה והמתמשכת במאבק הפלסטיני – עד כדי כך שנסראללה חצה גבולות דתיים והעמיד את יכולותיו הלוגיסטיות, הפוליטיות והתקשורתיות לסיוע לאחיו הסונים בעזה ובארגוני לחימה אחרים, והוכיח הלכה למעשה את רעיון אחדות העולם האסלאמי. מעבר לכך, הכניסה הנחרצת לעימותים מכריעים באזור, כגון סיכול סכנות קטלניות של טרור ח'ליפי בסוריה וביסוס תקיף של זכויותיה וגבולותיה הימיים של לבנון ב-2022, הפכו את ההתנגדות לשחקנית עוצמתית ומאזנת – חזית איתנה שהטילה על תוקפנות זרות חוזרות ונשנות מחירים כבדים ואתגרה חישובים קולוניאליים.

מסקנה

בהתחשב בעובדות היסטוריות בלתי ניתנות להכחשה אלו, ניתן לראות בבירור מדוע הריבונות הלאומית, הזהות המתהדרת וההישרדות הטריטוריאלית של לבנון, חבות ועדיין חייבות לתנועת ההתנגדות ולמאמציו הטהורים של סייד חסן נסראללה. ארץ, שבעבר נחשבה לנקודה הפגיעה ביותר מפני שאיפות התרחבות ותוקפנות חיצונית, הפכה בזכות דמם הטהור של הקדושים, ההקרבה של הלוחמים וההנהגה החכמה של ההתנגדות, למבצר איתן שאת שלמותה הטריטוריאלית השיבה לעצמה והצליחה להטיל מאזני הרתעה יציבים על התוקפים.

אילו לא הייתה קיימת עמידתה המאורגנת, חשיבתה האסטרטגית לטווח ארוך והקרבותיה של תנועה זו מול מכונת ההשמדה הציונית ותככי הפירוד של זרמים ח'ליפים, ייתכן שהיום לא היה נותר זכר לריבונות עצמאית ולשלמות גיאוגרפית של לבנון. ההתנגדות לא רק החזירה שטחים נרחבים שהיו תחת כיבוש בדרום לידי המולדת, אלא גם הזכירה ללבנונים כי ביטחון יציב וכבוד חברתי אינם זכות המתקבלת מזרים, אלא תוצאה של עמידה על עקרונות. לכן, מורשתו של הדרך המתמשכת הזו לדורות הנוכחיים והעתידיים, תישאר סמל נצחי להגנה מכובדת על אדמה וזהות לאומית.