ישראל הפסידה עד כה; גם השדה וגם הדיפלומטיה

הקבוצה הבינלאומית של סוכנות הידיעות פארס – הערה – והיד סמדי: מאז הקמתה, היו לישראל לפחות 9 מלחמות גדולות וכמה מלחמות קטנות יותר. אבל משקיפים בינלאומיים לא זוכרים שישראל ספגה תבוסה רב-פנים כמו שספגה עד כה במלחמת אוקטובר 2023.

זו לא סיסמה. אם נסכם את כל היבטי התבוסה בשני מימדים, יש לומר שישראל נכשלה הן בתחום הצבאי והן בתחום המדיני עד היום, עד היום ה-70 למלחמה, ועלינו להמתין ולראות את קץ. המלחמה הזו.

הפסד בשדה הצבאי

משוואת שתי כוחות לא שוויוניים

קודם כל, לפני שנצטרך לסקור את הפרטים של תהליך השטח לאורך עזה רצועה (שזה 41 ק"מ), יש לקבל שבמלחמה בין שני כוחות בעלי כוח לא פרופורציונלי, אם הכוח החלש לא מושמד, זה אומר ניצחון. במובן זה שצד אחד הוא הצבא הישראלי הקלאסי והחמוש היטב, שיש לו ציוד חדיש וטכנולוגיה מתקדמת, כמו גם תמיכה אווירית, ימית וקרקעית, ויש לו רכבת אווירית של נשק אמריקאי 24 שעות ביממה. מצד שני, מדובר בקבוצת שחרור עמים שאין לה חיל אוויר או צי, מייצרת בעצמה את הנשק והציוד שלה, ומשוללת ממנה תמיכה. במצב כזה, כאשר הכוח העליון נכנס בכל כוחו למקום ומצהיר רשמית שמטרתו להשמיד את הכוח החלש, אך הוא אינו מצליח מבחינה צבאית, כלומר את תבוסתו של העליון. כוח וניצחון המעצמה החלשה, כי הוא שמר על קיומו.

כעת בשדה רצועת עזה, לא רק שחמאס אינו בסכנת קיומו של 100% לאחר 70 יום – או לפחות אין הערכה כזו עד כה – אבל בזכות עיר המנהרות ואסטרטגיית המלחמה והטקטיקות המדויקות היא מצליחה

בשבוע האחרון, הצבא הישראלי נלחם במספר צירים, כולל שכונת שוג'איה במזרח העיר עזה (צפון רצועת עזה, שמעלה לישראל זיכרונות רעים משנת 2014, סבלה מכמה מארבים והרגה כ-50 בני אדם, מתוכם כמעט שליש אושפזו. לפחות שניים מהם היו מפקדי גדודים.

המארב בן שלושת השלבים בשוג'איה

אז התוצאה של התהליך של 70 ימי מלחמה היא שהכוח החזק יותר (כלומר, הצבא הישראלי) נכשל, ובלשון המעטה, נכשל. תוצאה זו שייכת בבירור למלחמה "עד היום" ולא ברור באיזו דרך יתנהל תהליך השטח מחר או ימים לאחר מכן, והסצנה עשויה להשתנות לטובת אחד הצדדים בסכסוך בכל רגע.

הפסד בתחום הדיפלומטיה

השוואה בין שני ציורים ממצבה של ישראל

בהתחלה סיכמנו את כל הממדים בשני מימדים: שדה ודיפלומטי. אם נסכם את כל תתי הענפים של הממד השני (הדיפלומטי), ניתן לחלקו גם לשני תחומים: שדה המלחמה הפוליטי ותחום דעת הקהל.

כדי להסביר שגם ישראל בממד השני נכשלה, ראשית, נתבונן בשני ציורים מהזירה הפוליטית:

הציור הראשון; כשהעולם ראה את ה-7 באוקטובר וישראל עדיין לא עיכלה את המכה והיתה מבולבלת, תמיכה חסרת תקדים מהמערב, במיוחד כמה מדינות ידידותיות לישראל, זרמה לתל אביב. לדברי אלן פלד, חבר במכון הישראלי "Vintage Investment Partners" (עם יותר משלושה מיליארד דולר בהון), "מנהיגי העולם הביעו את תמיכתם חסרת התקדים, ודגל ישראל הונף מעל מרכזים ציבוריים ברחבי העולם". אלן מתכוון לכך שנשיא ארה"ב ג'ו ביידן, ראש ממשלת ישראל רישי סונק וקנצלר גרמניה אולף שולץ יצאו באופן אישי לישראל כדי להביע סולידריות ותמיכה בתל אביב.

הפאנל השני; חודשיים חלפו מאז המלחמה. כמעט 20 אלף אזרחים נטבחו בעזה. (ליתר דיוק, זה היה רצח עם). ישראל הרג אדם אדם באומץ רב עד שגם חבריו נשמעו. חבריה של ישראל, כולל אמריקה, גרמניה ואנגליה, יעצו בשפה דיפלומטית, להילחם ולהרוג כדי שנוכל להמשיך בתמיכה. בית החולים הופצץ. המקום בו התאספו הפליטים הופצץ. בתי ספר ומרכזים השייכים לאומות המאוחדות שבהם התאספו אנשים כדי להיות בטוחים הופצצו. לכן, ידידי ישראל כמו ג'ו ביידן ואחרים באירופה, מחשש מדעת הקהל המקומית ומטעמים משפטיים ופוליטיים שונים, הגבירו את הביקורת שלהם, וכיום אנו עדים לירידה חדה בתמיכה הדיפלומטית בישראל. לפי העיתון הישראלי "כלכליסט", "ישראל נתפסת היום כהורגת אזרחים ותושבים חלשים של עזה, וישראל היא הרוצחת של הפלסטינים". מנגד, מזכ"ל האו"ם אנטוניו גוטרש, שאמר בתחילת המלחמה בנאום מדויק כי פעולת חמאס ב-7 באוקטובר "לא באה מחלל ריק", הפעיל לראשונה מאז 2006 את סעיף 99 של אמנת האו"ם להפסקת המלחמה בעזה. כדי להזהיר מפני הסכנה של שלום עולמי; מעשה שהרגיז את ישראל. כפי שעולה מהשוואת שני הציורים הללו, גם ישראל ויתרה על תחום הדיפלומטיה

ברור לגמרי שרמת הסולידריות העולמית עם ישראל הולכת ופוחתת בשניהם. ברמות הפוליטיות ודעת הקהל. המדד הטוב ביותר בתחום המדיני הוא שילוב ההצבעות על הצעת ההחלטה האחרונה שאמריקה הטילה וטו במועצת הביטחון לטובת ישראל. בטיוטת החלטה זו שהציגו מצרים ומאוריטניה להפסקת המלחמה; ראשית: הם דחו את בקשתה והתעקשותה של ארצות הברית להיכנס לעונשו של חמאס. שנית: 153 מדינות הצביעו בעדו ורק 10 קולות שליליים ניתנו, שתיים מהן ארצות הברית וישראל. 8 מדינות שהצביעו נגד, או במילים טובות יותר, הצביעו בעד המשך המלחמה, כוללות כמה מדינות קטנות שרבים אולי אפילו לא שמעו עליהן; שמונה מדינות אלה מסכימות: נאורו, מיקרונזיה, פפואה גינאה החדשה, ליבריה, גואטמלה, פרגוואי, אוסטריה וצ'כיה. רק שתי מדינות אירופיות נמצאות ברשימת התומכים בישראל, ואם נתעלם משלוש מדינות קטנות, למעשה רק חמש מדינות תמכו בישראל. 5 עד 153. גם מדינות שנמנעו בטיוטה הקודמת, שניתנה ב-27 באוקטובר, הצביעו הפעם בעד ישראל, כמו קנדה, יפן, דרום קוריאה ואוסטרליה. בטיוטה האחרונה נמנעו מדינות כמו בריטניה, איטליה, הונגריה, הולנד, ליטא, סלובקיה ואפילו אוקראינה וגרמניה. המשמעות היא שישראל לא מצפה לאף מדינה אירופית, היא מצפה ל-100% תמיכה מגרמניה ואוקראינה.אותם 153 קולות בעד, ואותם 10 קולות נגד, העבירו את ההחלטה הלא מחייבת נגד ישראל. אולי להחלטה עצמה אין ערך מבצעי, אבל היא אינדיקטור טוב להראות את הירידה החדה ברמת התמיכה בישראל בזירה הדיפלומטית הנוכחית.

ישראל איבדה את דעת הקהל עד כה

הדבר נכון גם ברמת דעת הקהל. ההפגנות נמשכות באמריקה, אנגליה, איטליה, גרמניה, צרפת ומדינות נוספות. לחצים אלו שינו את עמדותיהם של מנהיגי אמריקה, אנגליה ומדינות אחרות. במידה שבידן – אפילו מסיבות בחירות או מכל סיבה אחרת – שינה את הטון שלו כלפי ישראל ושר החוץ הבריטי אמר לתל אביב לאסוף את המתנחלים הקיצוניים שמסכנים את ביטחון ישראל ופלסטין במקביל, או שהרשויות הישראליות האחראיות במקרה זה, ייאסר עליו להיכנס לבריטניה.

דעות נגד ישראל ברמת הנוער, כגון באוניברסיטאות אמריקאיות, או ברשתות חברתיות ו המרחב הווירטואלי, גדל כל כך עד שנשיאי כמה אוניברסיטאות אמריקאיות הם נושאים באחריות לפיוס ההפגנות האנטי-ישראליות, או בעיתון "כלכליסט" מודים כי "בשבועיים האחרונים, פעילים ישראלים רבים במרחב הקיברנטי בילו את זמנם בהתמודדות עם האנטי-ישראלים. אווירה ישראלית ברשתות חברתיות גלובליות. אנשים רבים פועלים ברצינות להתמודד עם המצב הזה, אבל אלה… אינם מספיקים מול דעת הקהל העולמית". זהו היום ה-70 למלחמה; כישלון שלא דרש שבעים יום לראות, אבל קרה כבר ביום הראשון, 7 באוקטובר, ואפילו הרג שני מיליון חפים מפשע בעזה לא יפוצה.

סוף של הודעה /p