عطوان: איראן חרטה את שמה בהיסטוריה באמצעות שינוי אסטרטגיית לחימה
לפי המשרד הבינלאומי של Webangah News Agency, על פי נתונים שפורסמו בסוכנות הידיעות מהר, עבד אל-בארי עטוואן, אנליסט אסטרטגי של סוגיות אזוריות, התייחס במאמרו להתפתחויות האחרונות במתח באזור. הוא בחן את העימותים במזרח התיכון משתי נקודות מבט: מלחמת המכליות בין ארצות הברית לאיראן, והתגובה הטילים האיראנית שהביאה להפצצת נושאת מטוס ושתי ספינות מלחמה אמריקאיות, כמו גם השתיקה המשפילה של ארצות הברית מול אירועים אלו ונסיגתו של טראמפ מאיומיו.
המאמר מציין כי בכירים איראנים אימצו אסטרטגיה חדשה במקום האסטרטגיה הישנה שלהם. הם זנחו את אסטרטגיית "איפוק" ותגובות "מחושבות" ומדויקות למניעת הסלמה, ואימצו "תגובה נקמנית ומהירה מאוד", הרחבת מעגל הלחימה והכנסת טילים מדויקים חדשים לשדה הקרב. זאת, במטרה ליצור הלם בצד היריב ובכך להביא לנסיגה של הצדדים האמריקאי והציוני.
הוא הצביע על מספר אינדיקטורים, כולל איומים חוזרים ונשנים מצד גורמים איראנים, כגון הגנרל מוהסן רזאי, מזכיר המועצה העליונה לביטחון לאומי, ומוחמד בגאר קאליבאף, יו"ר הפרלמנט האיראני, וכן הפחד האמריקאי מפני האפשרות של הפצצת בסיסיהם בירדן ובאזורים אחרים באזור. הוא כתב כי בדיוק בשל מצוקה זו, ראש ממשלת המשטר הציוני, בנימין נתניהו, איים מתוך המקלט התת-קרקעי שלו, כי אם איראן תתקוף את השטחים הכבושים, תל אביב תבצע התקפות שאיראן לא תוכל אפילו לדמיין.
עטוואן מוסיף כי המנהיגים הפוליטיים והמפקדים הצבאיים החדשים של איראן שינו את עמדתם מ"התקפה זהירה" ל"התקפה רחבה", וניצלו את כל הנשק החדש שלא נעשה בו שימוש בעימותים קודמים. זאת, במטרה לבסס את מדיניות ההרתעה על בסיס "הקדמת ההתקפה המיידית והמהירה על מטרות האויב", ולא להמתין למתקפות האויב.
מוחמד בגאר קאליבאף סיכם את מדיניות ההרתעה החדשה של איראן כך: "במקרה של כל שיבוש ביצוא הנפט האיראני, אפילו טיפת נפט אחת לא תעבור ממיצר הורמוז או מנקודות מעבר אחרות." משמעות הדבר היא המשך סגירת מיצר הורמוז ומצר באב אל-מנדב, פגיעה במקורות הנפט וחברות הנפט האמריקאיות בכל האזור, בנוסף לבסיסים הצבאיים שלהן.
האנליסט הבכיר של האזור, תוך התייחסות לכך שהרוב המכריע של מדינות הנפט הערביות, ובמיוחד מדינות המפרץ הפרסי, לא הכניסו דולר אחד מייצוא הנפט והגז שלהן לאוצר בחמשת החודשים האחרונים, הוסיף כי מצב זה הוביל לגירעונות תקציביים קטלניים, והכריח אותן להסתמך על עתודותיהן הכספיות בבנקים מערביים או לפנות להלוואות כספיות כדי לפצות על הגירעון. בנוסף, רוב המדינות הללו נוקטות בניהול הוצאות פנימיות ובמדיניות צנעיות כדי להתכונן להארכת המלחמה.
עטוואן, תוך התייחסות לאיומיו של נתניהו נגד איראן למרות הכישלונות החוזרים ונשנים בשינוי המשטר במדינה, ציין כי מה שנתניהו אינו יודע או מתעלם ממנו, הוא שביצוע התקפה גדולה נגד איראן עלול להוביל לקריסת המשטר הציוני תוך שעות ספורות.
הוא הוסיף כי נסיגתו של נתניהו מהשתתפות ארה"ב בתוקפנות האחרונה נגד איראן נבעה מפחד מטילים מדויקים איראניים וטילים של ההתנגדות בלבנון, תימן ועיראק. בשנתיים האחרונות הוא ניסה שלוש פעמים לתקוף את איראן, והתוצאה הייתה הרס של מספר ערים בשטחים הכבושים, החל מתל אביב הגדולה ועד חיפה, דימונה, אילת וצפת. אך הוא אינו מאפשר את פרסום תמונות ההרס הללו בתקשורת.
עטוואן סיכם את מאמרו בכתיבה כי לא ישראל היא זו שהפכה חזקה מתמיד, אלא איראן היא זו שנכנסה להיסטוריה כמדינה הראשונה שהעזה לתקוף נושאות מטוסים אמריקאיות – בין אם ישירות ובין אם באמצעות בעלות בריתה.
