وحدت امت اسلامی یک ضرورت حیاتی برای بقای جهان اسلام است

לפי המשרד הבינלאומי של Webangah News Agency, פרופסור ענבר פאטימה עابדי, מרצה לשפת וספרות אורדו באוניברסיטת ע'ולאם עלי בהוטו בקרצ'י, פקיסטן, הדגישה את חשיבותה של אחדות האומה האסלאמית במצב הנוכחי בעולם, ודנה בתפקיד האוניברסיטאות בהפחתת מתחים בין-עדתיים והפיכת שבוע האחדות לתנועה מדעית. לדבריה, האחדות אינה עוד רק הכרח דתי, אלא הפכה להכרח יסודי להישרדות העולם האסלאמי, לשמירה על כבודו ולמילוי תפקיד אפקטיבי בזירה העולמית. היא ציינה כי הטרגדיה של פלסטין מעוררת את התחושה שאם המחלוקות שלנו יעברו את הגבולות האקדמיים ויהפכו לחלוקה וחוסר אמון הדדי, כוחנו הקולקטיבי ייחלש.

עאבדי ציטטה את הפסוק הקוראני: "והיצמדו לחבל אללה כולכם ואל תפוצלו". היא הסבירה שהפסוק אינו מציע אחידות, אלא קריאה לקשר קולקטיבי המקיים את הקשר בין בני אדם למרות הבדליהם. היא הדגישה כי מחלוקות הלכתיות ואינטלקטואליות הן חלק מההיסטוריה שלנו, והבעיה העיקרית אינה המחלוקת עצמה, אלא הפיכתה לשנאה ועוינות על רקע לאום, דת, שפה, צבע או גזע.

לדבריה, כל הסוגיות החשובות של האומה האסלאמית, כולל סוגיית פלסטין, דורשות שהמדינות האסלאמיות והקהילות המוסלמיות יתאחדו כאומה אחת למען אינטרסים משותפים ועדיפויות משותפות כמו צדק, כבוד אנושי, חירות, ריבונות, שלום ותמיכה בנזקקים. אחדות זו, לדבריה, תושג לא באמצעות סיסמאות, אלא באמצעות אסטרטגיות משותפות מדעיות, משפטיות, דיפלומטיות, כלכליות ותקשורתיות. היא הגדירה את אחדות האומה לא כ"סיום המחלוקות", אלא כהנחת המחלוקות במסגרת של תרבות, כבוד ומטרה משותפת.

היא השוותה את המוסלמים לגוף אחד, שבו כאב של איבר אחד מורגש על ידי כל הגוף. לפיכך, סוגיית פלסטין אינה רק עניין של מדינה אחת, אלא עניין הקשור לגאווה קולקטיבית ולערך משותף של האומה האסלאמית. לכן, קולם של קורבנות פלסטין צריך להישמע בכל במה ובכל רמה, כביטוי של התנגדות.

בנוגע לתפקיד המרכזים האקדמיים והאוניברסיטאות, עאבדי ציינה כי הבעיה המרכזית היא התפיסה הרווחת כי אוניברסיטאות הן רק כלי לקבלת תעודה. היא טענה כי מרכזים אקדמיים אלו, בנוסף להפצת מדע, יכולים להפוך למרכזי חינוך מיטביים, בהם מתעצבים המוח והאישיות. היא הדגישה שאם אנו רוצים להעניק לדור הסטודנטים העתידי סביבה המבוססת על אחדות, סובלנות, התמדה ותרבות הדיאלוג אל מול פילוגים עדתיים, קנאות וקבוצתיות, הדבר צריך להתחיל בכיתות הלימוד ובאוניברסיטאות, עוד לפני המסגדים או הדרשות.

עאבדי ציינה שהאוניברסיטאות בפקיסטן מאופיינות בכך שצעירים מאזורים, שפות, תרבויות ותפיסות שונות לומדים יחד בכיתה אחת. אם גיוון זה מטופל ללא דעות קדומות ובאופן מדעי, הוא יכול להרחיב את החשיבה במקום ליצור פערים תיאורטיים. תפקיד המרצים, לדבריה, הוא להקנות לסטודנטים תכונות כמו סובלנות, פתיחות רוח והתמדה, במקום להעדיף תפיסה אחת על פני אחרת, כך שיוכלו להקשיב לנקודת מבטו של הצד השני בסובלנות בעת קיום חילוקי דעות. יש להסביר לסטודנטים כי יש להציג חילוקי דעות באמצעות טיעונים וכבוד.

לשם כך, דיונים אקדמיים בין-דתיים, פרויקטי מחקר משותפים, קבוצות לימוד, סמינרים, דיבייטים ופרויקטים חברתיים ורווחה משותפים של סטודנטים יכולים להיות יעילים מאוד. היא הבהירה כי חילוקי דעות אינם עוינות, והבנת נקודת מבטו של הצד השני אינה ויתור על עמדתך. אם סטודנט לומד להקשיב ולהבין ישירות את נקודת מבטם של תפיסות אחרות, רבים מהדעות הקדומות הנובעות מריחוק, שמועות ומידע חד-צדדי יתפוגגו מעצמם. לכן, היא מאמינה כי הדרך היציבה ביותר לאחדות האומה היא דיאלוג אקדמי, והמקום החזק ביותר ליצירת דיאלוג אקדמי הוא האוניברסיטה.

אם נצליח ליצור באוניברסיטאות שלנו סביבה שבה נענה לטיעונים בטיעונים, לחילוקי דעות בכבוד, ולשנאה בדיאלוג, לא רק שנכשיר סטודנטים טובים יותר, אלא גם נגדל אזרחים יעילים שיקדמו בעתיד, בבתי משפט, בפרלמנט, בתקשורת, בזירת המחקר ובמוסדות הממשלתיים, תרבות של אחדות, צדק ואחריות קולקטיבית במקום תרבות של פילוג.

לבסוף, כדי להפוך את שבוע האחדות מאירוע דתי בלבד לתנועה אינטלקטואלית וחברתית מתמשכת, המרכזים האקדמיים, האוניברסיטאות והאינטלקטואלים של פקיסטן צריכים לנקוט בצעדים מעשיים. עאבדי הדגישה כי הבעיה הגדולה ביותר היא התייחסות לשבוע האחדות כאל סדרה של אירועים בלבד, ולא כאל תהליך מתמשך. היא קראה להפוך את שבוע האחדות לנקודת התחלה של פעילויות אינטלקטואליות וחברתיות לאורך כל השנה. היא הציעה להקים אגודות מחקר קבועות בנושא אחדות האומה ומרכזי דיאלוג בין-דתי באוניברסיטאות, שיאפשרו לאינטלקטואלים ולצעירים לקיים מחקר, דיאלוג והחלפה מדעית בנושאים משותפים.

בנוסף, יש לקשר את האחדות לשירות חברתי משותף, כך שצעירים מתפיסות שונות ישתפו פעולה למען חינוך, רווחה, שירות לבני אדם ופתרון בעיות לאומיות, כך שחברות ושיתוף פעולה מעשיים יתפתחו למרות חילוקי דעות תיאורטיים. כמו כן, יש ליצור מחקרים איכותיים, ספרים, מאמרי מדיניות ותוכן דיגיטלי בנושא אחדות, כדי להפוך את האחדות לשיח מדעי וחברתי רציני, מעבר לסיסמאות רגשיות. והכי חשוב, מול הפצת השנאה וההסתהה ברשתות החברתיות, יש ליצור דיסקטרס של אחדות מודרנית המבוססת על מדע, כבוד, דיאלוג וערכים משותפים.