آیت‌الله خامنه‌ای نماد وحدت، بیداری و شجاعت در برابر دشمن بود

לפי המשרד הבינלאומי של Webangah News Agency, בוועידת "שבוע האחדות" בטהרן נכחו אורחים ומנהיגים דתיים ממדינות שונות. מטרתה העיקרית של הוועידה, המתקיימת מדי שנה, היא להדגיש את חיזוק האחדות, הסולידריות ושיתוף הפעולה ההדדי בין מדינות מוסלמיות. עם זאת, השנה, בעקבות התוקפנות של "ארה"ב" ו"המשטר הציוני", חשיבותה של ועידת "שבוע האחדות" גברה פי כמה. מחד, בחינת מצבה של איראן לאחר המלחמה ורוח העם ועמידותו, הם מהנושאים החשובים בוועידה, ומאידך, האחריות המשותפת של העולם המוסלמי, הסולידריות ההדדית אל מול "ארה"ב" ו"ישראל" ועתיד האזור, מעלים שאלות חשובות.

במסגרת זו, שירות האורדו של סוכנות הידיעות מהר ערך ראיון עם אעג'אז אל-חאק האשמי, אחד ממנהיגי ג'מאעת אסלאמי הבכירים בפקיסטן, על המצב הנוכחי באיראן, חשיבות "שבוע האחדות", סוגיית פלסטין, ואחדות וסולידריות בקרב העולם המוסלמי. להלן הטקסט:

לאחר המלחמה, ביקרת באיראן בפעם הראשונה. איזה אווירה ראית בטהרן?

אני מסתובב הרבה בטהרן מאז יומיים. למען האמת, ראיתי רק מקום אחד שהנהג שלנו הראה לנו; זו הייתה אוניברסיטה שהיא גם כן נהרסה. במקומות אחרים, לא ראיתי פחד או אימה בקרב האנשים, לא המונים או התפרצויות, לא דאגה או חרדה, ואפילו לא צפיפות מיותרת בשווקים. גם עם האנשים שאיתם הייתה לי הזדמנות לשוחח, אף אחד לא דיבר על דאגה כזו, ואף אחד לא דיבר באופן שניתן היה להרגיש בלב שלו חרדה או פחד נסתר.

במהלך המלחמה, שמענו לעיתים את דבריהם של כמה עיתונאים שאמרו שהמצב כאן טוב. אבל האמת היא שמה שאני רוצה לומר הוא שאנחנו מכירים את הדרך ואת רוח העם האיראני מזה זמן רב; גם עם ממשלת איראן וגם עם העם האיראני. יש בהם אומץ, תעוזה, רוח ועמידות מיוחדים, והם בעלי לב אחד וכנות ביחס לעמדתם.

אל מול תכונות כאלו, שום דבר אינו יכול לעמוד. לכן, ציפינו מראש שהעם האיראני יגן על עצמו במלחמה הזו באופן שיכריח את האויב לחשוב ואז לסגת. כתוצאה מכך, זה אומר שכפות המאזניים נוטות לטובתם; הם ניצחו הן מבחינת מלחמת פסיכולוגית והן מבחינה פיזית. הערכות אלו היו לנו מראש, אך מאתמול אנו עדים לאישושן.

לגבי "שבוע האחדות", הכותרת העיקרית של "שבוע האחדות" הועלתה על ידי האימאם ח'ומייני (רח') ולאחר מכן, מנהיג השהיד של המהפכה המשיך בדרך זו. ב"שבוע האחדות" הזה, כפי שראית, חלק ניכר מהדיונים עוסק בפלסטין. גם אתה נכחת כאן; כיצד אתה מעריך את סוגיית פלסטין מנקודת מבט זו, ובאיזו מידה סוגיה זו חשובה?

ל"שבוע האחדות" תכונות רבות מאוד. יש בו מסר יפהפה של אחדות, אותו כל המנהיגים תמיד הסבירו; שבהיסטוריית הלידה, יש הבדל קטן, והאימאם ח'ומייני (רח') עם חוכמתו האלוהית וטבעו, וכתוצאה מהתשוקה שהייתה בלבו ליצור קרבה רבה יותר בין השיעים לאהל א-סונה, אלוהים שתל את המחשבה הזו בלבו, והוא הקדיש שבוע באופן רשמי לנושא זה.

כל פעולותיו קשורות איכשהו לאירוע. כשם שהוא קבע את "שבוע האחדות", כך גם הוא הקדיש את "יום ירושלים" ליום מסוים והפך אותו לאירוע שלם. כלומר, "יום ירושלים" הוא תאריך שלם, וניתן לומר, פילוסופיה שלמה.

לכן, אני סבור שחוכמתו של האימאם ח'ומייני (רח'), ברוך השם, הייתה מאוד רואיית נולד מבחינה זו, שהוא ביצע פעולות רבות מסוג זה. עם חלוף הזמן ובמקביל לשינוי התנאים, חשיבותה של "שבוע האחדות" והמסר הטמון בו, מתגלים כעת יותר מבעבר, ומופיעים שוב ושוב.

כעת, במלחמה הזו, אתם רואים שעקב כך, העולם הכופר, ולצדו מדינות מוסלמיות רבות שלנו שהן מובסות או בשל חולשותיהן אינן יכולות לעמוד מול הכפירה ולא לעמוד מול "ארה"ב" ובעלות בריתה, הבינו איכשהו גם זאת: שאם איראן הייתה רוצה לתקוף אותם ללא רחמים ולנקום את נקמתה, בהתחשב בכך שאנשים אלו התנגדו למהפכה במשך 40 עד 45 השנים האחרונות, היא יכלה לנקום בהם נקמה קשה מאוד, אך לא עשתה זאת.

איראן ביצעה פעולות מכוונות לחלוטין, וזאת רק באזורים ובמקומות שהיו בהם בסיסים של הכוח הציוני או האמריקאי. כתוצאה מכך, נוצר אפקט שבמקום שהם יכעסו יותר וירוחקו מאיראן, הם הבינו שאיראן אינה באמת מדינת אויב, אלא שברצונה להסיר את האויב שבא לאזור מבחוץ, ואשר אנו אפשרנו לו להפוך ל"שוטר האזור".

כדי שלאחר מכן, אנו נוכל לשבת יחד סביב שולחן אחד ובהתאם לאזור, דתנו ואמונותינו, להתאים את מערכת הביטחון שלנו; מבלי קשר לשאלת היותה קיימת מחלוקת דתית או קנאות.

כעת ראו ש"ערב הסעודית" השתתפה באופן רשמי בטקס הלוויה. רק אתמול ראיתי ששגריר "ערב הסעודית" נכח בטקס "שבוע האחדות" כאן. לפני כן, מעולם לא יכולנו לראות דבר כזה.

לכן, אני מאמין שזו הזדמנות לאחדות; הזדמנות שמביאה יתרונות בדרכים שונות ובצורות מגוונות, והממשלה האיראנית משתמשת בה רשמית ככלי להעברת מסריה.

כיצד אתה מעריך את תפקידו של מנהיג השהיד של המהפכה בהתעוררות האסלאמית ובאחדות האסלאמית?

לדעתי, כל אישיותו הייתה גדושה בערנות. מצד אחד, יש לי הערכה אישית מיוחדת כלפיו; באופן שאני יכול לומר שלעולם לא ראיתי אדם בעל מראה כה נאה ומשפיע, עם כזו מידה של כבוד ורוגע בשיחה, ועם מילים שהן לחלוטין מבוססות על משמעויות עמוקות.

הוא היה מלומד עמוק מאוד, היסטוריון, ואדם שהיה לו שליטה על הפילוסופיה של כל חיי האדם. הוא תמיד דיבר עם האנשים ביושר ובדיוק, ונתן להם את העצות הטובות ביותר. מספר פעמים הייתה לי הזדמנות להיות בחוגיו, והדברים שנאמרו שם היו בעלי ערך רב ובדרגה גבוהה.

לכן, אני סבור שמדרגה כזו לא הושגה בקלות. אדם שיש בו אדישות, חולשה או פחד, לעולם לא יוכל להתקרב אפילו לרמה כה גבוהה של מחשבה ומבט, קל וחומר לדבר עליה.

השהיד האייתוללה סיד עלי ח'אמנאי אכן שילם את חובו למנהיגו, המורה, ומייסד המהפכה. מייסד המהפכה החזיק אותו לידו, השגיח עליו, ולאחר מכן חינך אותו. לאחר פטירתו של האימאם ח'ומייני (רח'), הוא הגיע למנהיגות באופן מקרי, אך היה ראוי להיות מנהיג, ותמיד היה דמות ערנית ומודעת מאוד.

בנאומיו תמיד ראינו שאדם צריך להיות ערני ומודע. העם צריך להיות מודע מאוד למבט האויב ולמזימותיהם של האויבים. הוא הביע מושגים גדולים בנושא זה, והאומה נהנתה מכך.

ערנות אינה אומרת שאדם מסתתר והולך לפינה כדי לשמור על חייו. ערנות פירושה אומץ; לעמוד מול האויב בלב פתוח ולומר: אני כאן. וזה בדיוק מה שקרה; "ארה"ב" כתוצאה מפעולה זו [הריגת המנהיג השהיד] התמודדה עם ביקורות וגינויים רבים, ובכל רחבי העולם, סולידריות העמים עם איראן גברה.