בריחה מבישה מאפגניסטן; מדוע וושינגטון התרגלה להפסדים בקרבות?

לפי המשרד הבינלאומי של Webangah News Agency, חמש שנים לאחר נסיגת הכוחות האמריקנים מאפגניסטן וחזרת הטליבאן לשלטון (ב-15 באוגוסט 2021), השלכותיו של הכישלון הארוך ביותר של ארה"ב מעלות שוב את השאלה מדוע המעצמה הצבאית המובילה בעולם לא מצליחה להשיג את יעדיה במלחמות העשורים האחרונים.

במקביל ליום השנה לנסיגה המואצת של ארה"ב מאפגניסטן באוגוסט 2021, דוח זה סוקר את עמדותיו של סטיבן ואלט, תיאורטיקן יחסים בינלאומיים מאוניברסיטת הרווארד, ובודק את הנרטיב של ה'אקונומיסט' על ההתפתחויות באפגניסטן, ומתעמק בשורשי כישלונה של וושינגטון במלחמות העכשוויות; כישלונות שלא נבעו מחולשה צבאית או ממחסור במשאבים, אלא משגיאות אסטרטגיות, שאפתנות בבניית אומה והתעלמות מהמוטיבציה של הצד היריב להתנגד.

מלחמות אופציונליות ושגיאה אסטרטגית של ארה"ב

סטיבן ואלט, תיאורטיקן ומנתח בולט של יחסים בינלאומיים באוניברסיטת הרווארד, כתב במאמר המתייחס לכישלונותיה החוזרים ונשנים של ארה"ב במלחמות העשורים האחרונים: אם אתה אמריקאי, אתה כנראה עייף מלפסידה בקרבות; גם אני. אולי אתה תוהה: למה זה ממשיך לקרות? זוהי חידה מטרידה.

הוא מוסיף כי למרות שארה"ב, לאורך עשרות שנים, הייתה המדינה החזקה ביותר בעולם בפער עצום, ויש לה כוח צבאי ללא תחרות מבחינת היקף תקציב ויכולות חומריות, הרקורד שלה במלחמות ההיסטוריה העכשווית מראה על כישלונותיה החוזרים ונשנים. רשימה זו כוללת את המלחמה הנוכחית נגד איראן; מלחמה שעד כה לא השיגה אף אחד מיעדי ממשל טראמפ, וככל הנראה תסתיים במצב אסטרטגי חזק הרבה יותר עבור איראן.

הכותב ממשיך בסקירה של מלחמות הצבא האמריקני העכשוויות וכותב כי וושינגטון הגיעה למבוי סתום במלחמת קוריאה, וייטנאם הייתה כישלון ברור לארה"ב, מלחמת עיראק ב-2003 ומלחמת אפגניסטן האינסופית גם כן. מלחמת קוסובו ב-1999 גם לא הייתה ניצחון מוחץ, וסרביה בסיום המלחמה הגיעה למצב טוב יותר ממה שהוצע לה לפני תחילת הסכסוך.

כישלון מעבר לשדה הקרב

הוא מציין כי הסיבה לכישלונות המתמשכים הללו אינה מחסור בתקציב או שימוש מאוזן בצי ההרסני של טילים מתקדמים, והוסיף כי הסיבות האמיתיות להמשך כישלונותיה של ארה"ב במלחמות הן אסטרטגיות ומבניות. מדינה זו יזמה מלחמות אופציונליות המשלבות אינטרסים אמריקאים מוגבלים עם יעדים שאפתניים ביותר; כגון ניסיון לבנות מחדש חברות זרות על פי המודל האמריקאי. התוצאה היא שאויבים, ברוב המקרים, היו נחושים יותר להילחם מוושינגטון, שכן יש להם אינטרסים גדולים הרבה יותר בניצחונם. הם נלחמים לשמירה על עצמאותם וביטחונם, אך ארה"ב ברוב המקרים נלחמת כדי להשיג יעדים שאינם חיוניים. במצב כזה, טבעי שהאויבים יהיו מוכנים להקריב יותר מאשר ארה"ב.

אפגניסטן; כישלון פרויקט בניית האומה

דוח זה ממשיך לבחון את מלחמת אפגניסטן וכתב כי באפגניסטן, שילוב של בורות, אידיאליזם וחשיבות אסטרטגית מוגבלת, הביא בסופו של דבר לכישלון המאמץ המלחמתי של ארה"ב. לוושינגטון היו סיבות מוצדקות לרדוף אחרי אוסמה בן לאדן ותנועת הטליבאן, שבעבר נתנו לו מקלט; אך שמירת כוחות אמריקנים באפגניסטן בתירוץ של הפיכתה לדמוקרטיה בסגנון מערבי, עוררה התנגדות עזה מצד חברה שלזכותה זכתה לכינוי "בית הקברות של האימפריות".

לדברי ואלט, המהפכנים האפגנים היו בסופו של דבר נחושים ובעלי מוטיבציה גדולה יותר להוציא את ארה"ב מהמדינה מאשר הנחישות של וושינגטון להביסם; בנוסף, ניתן לומר שבאופן יסודי, לא היה ניתן להביס את העם האפגני.

מאמר זה קובע בסופו כי כל עוד הסירוב להודות בטעויות ולקחת אחריות שולט במעגלי מדיניות החוץ, האמריקנים צריכים להתכונן להתמודד עם תסכולים וכישלונות גדולים יותר.

נסיגת ארה"ב מאפגניסטן וחזרת הטליבאן

המגזין "אקונומיסט" גם כתב בגיליון המיוחד שלו, שהתמקד בסקירת מצבה של אפגניסטן מאז החלטתו של ג'ו ביידן על נסיגה מואצת של כוחות אמריקנים ב-2021, כי החלטת ארה"ב נבעה מעייפות הדעת הציבורית האמריקנית מהמלחמה הארוכה ביותר שהחלה המדינה נגד אפגניסטן. לכן, דונלד טראמפ קבע לוח זמנים לנסיגה, ואז ביידן ביצע את תהליך הנסיגה המלא.

פרסום זה, בהתייחסו להיסטוריית הלחימה של הטליבאן נגד הכובשים האמריקנים במהלך נוכחותם באפגניסטן, כתב כי לוחמי הטליבאן פתחו במלחמת גרילה נגד הסדר הדמוקרטי שיצרה ארה"ב, ולכן ביידן הבין שהמאמץ בן עשרים השנים באפגניסטן בתירוץ של בניית ממשלה הסתיים בכישלון משפיל.

ה"אקונומיסט" מוסיף כי ארה"ב ואירופה ניסו לבודד את משטר הטליבאן, תוך התייחסות לאי-הכרה רשמית בהם, חסימת עתודות הבנק המרכזי האפגני בחו"ל והטלת סנקציות על פקידיהם, אך מאמצים אלה לא נשאו פרי. כוחות הטליבאן אינם מייחסים חשיבות לנוכחות דיפלומטים ומשקיעים מערביים, ואינם ישנו את האידיאולוגיה שלהם רק כדי לתפוס נכסים של הממשלה הקודמת; לכן, המדינות המערביות צריכות לנסות גישה חדשה.