זעם אמריקאי על טקסי האבל בעיראק: פירוק נשק רחוק מתמיד

לפי המשרד הבינלאומי של Webangah News Agency, עצרות האבל ההמוניות שנערכו לאחרונה בערים נג'ף וכרבלא שבעיראק, לזכרו של מנהיג איראן, האייתוללה השיעי עלי ח'אמנאי, הפכו למחאה גיאופוליטית רב-ממדית בעלת השלכות משמעותיות. אירוע זה, הנחשב על ידי גורמים עיראקים לנקודת מפנה שעשויה לחלק את הזירה הפוליטית במדינה לשתי תקופות – «לפני האבל» ו«אחרי האבל» – התרחש בזמן קריטי להגדרת מחדש של מאזני הכוח, והציב את ממשלת ראש ממשלת עיראק, עלי א-זיידי, בפני מבחן מורכב, הן פנימי והן חיצוני, בדגש על סוגיית פירוק הנשק של קבוצות ההתנגדות והקשר האסטרטגי בעל הסיכון הגבוה עם ארצות הברית ואיראן.
העיתון הלבנוני «אל-אח'באר», מפי מקורות פוליטיים, חשף כי «וושינגטון הביעה את זעמה העצום על הדרך וההיקף של קיום טקסים אלה בעיראק, בהשתתפות כזו חסרת תקדים». אותם מקורות מוסיפים כי מנקודת מבטה של וושינגטון, האבל והגיוס המחושב של כוחות היו «מבחן קשה ומביך מאוד» עבור א-זיידי, לקראת ביקורו בוושינגטון; זאת משום שממשלת ארצות הברית קיבלה מסר פוליטי ושטחי ברור, לפיו עיראק ממשיכה להיות מוקד השפעה איראני, בניגוד ללחצים האמריקאיים על ראש הממשלה החדש.
ג'ודת כאזם, חוקר פוליטי עיראקי, ניתח את הסצנה והשלכותיה בשיחה עם «אל-אח'באר», וציין כי הנוכחות העממית הנרחבת והנוכחות הפומבית הבולטת של מפקדי קבוצות עיראקיות ותומכיהם באבל זה, העבירו מסר פוליטי ושטחי ברור להוכחת השפעתה של איראן.
הוא מוסיף כי תצוגת הכוח הזו, לאחר חודשים של שתיקה טקטית, מהווה נוכחות פומבית ומאורגנת, המתרחשת במקביל למהלכים הפומביים של ממשלת א-זיידי לפירוק נשק וריכוזו בידי הממשלה. כאזם סבור כי: «הקבוצות העיראקיות הציגו מסר ברור ומפורט לצדדים הפנימיים והבינלאומיים, לפיו קיימת בעיראק כמות משמעותית ומכרעת, אשר אינה ניתנת להדחה בשום משוואה ביטחונית או פוליטית, ועומקן העממי והאמוני מעניק להן לגיטימציה מתמשכת מול לחצים פנימיים וחיצוניים, וגורם לכך שתוכניות פירוק נשק ייתקלו בפועל בחומות איתנות».
מצד שני, איברהים סראג', סופר ופרשן פוליטי, התייחס להיבט הבינלאומי והאזורי של קיום האבל המיליוני, ואמר ל«אל-אח'באר» כי האבל המיליוני אחר מנהיג המהפכה האסלאמית שעליה השלום, העלה את הרעיון שעיראק לא נפלה קורבן לשיח ולאיומים אמריקאיים, שכן מפקדי ותומכי ציר זה יצאו לשטח בכל כוחם.
הוא הוסיף: «גיוס הכוחות על ידי החאשד א-שעבי וקבוצות אחרות היה מחושב כדי להוכיח את מספרם בשטח. כמו כן, נוכחותם הבולטת במקביל לאיומיו של דונלד טראמפ נגד האזור, מוכיחה את שמירת מוכנותם ככוח הרתעה ביטחוני מול אחרים.»
סראג' הדגיש: «מציאות שטח זו מציבה אתגר אמיתי בפני ההסכמים האחרונים; במיוחד לאור העובדה שא-זיידי הכריז לאחרונה כי הסכים עם קבוצות שונות למסור את נשקן, ופעילות הקבוצות תוגבל לתחומים הפוליטיים והחברתיים.»
על פי «אל-אח'באר», המשתתפים בעצרות בערים נג'ף וכרבלא, ראו פה אחד כי נוכחותם המיליונית בעצרות אלו משמעותה «מסר של עמידה איתנה וזעם ברור נגד מתנגדי ההתנגדות, במיוחד גורמים המקורבים לארצות הברית ולמשטר הציוני». מסר זה עשוי לכפות את עצמו על הזירה הפוליטית בעיראק, וייתכן שיגרום לשינוי או יציב מכשולים בדרך פירוק הנשק של קבוצות ההתנגדות או בלוח הזמנים שלה.
העיתון «אל-אח'באר» ניתח במאמר נוסף פרשנות של אמצעי התקשורת המערביים לאבל אחר מנהיג המהפכה האסלאמית שעליה השלום, וכתב כי מנקודת מבטם של אמצעי התקשורת הבינלאומיים המובילים, אירוע זה הפך ל«תצוגת כוח פוליטית» המבוססת על המשך הלכידות של הבסיס העממי של משטר הרפובליקה האסלאמית.
אמצעי תקשורת מערביים: האמאם ח'אמנאי התחזק יותר לאחר הפיגוע
העיתון «וושינגטון פוסט» כתב בהקשר זה כי חודשיים לאחר המתקפות של ארצות הברית וישראל על איראן, טקסי האבל אחר [האמאם] ח'אמנאי הגיעו למטרתם למעשה, והראו באמצעות קהל המונים שננקטו תכנון מספיק וצעדי בטיחות מתאימים למניעת כל אירוע מסוכן.
על פי העיתון, המהלכים הנרחבים בימים האחרונים באיראן לא רק חשפו «דינמיות חדשה» בפוליטיקה האיראנית, אלא גם הוכיחו כי «הבסיס העיקרי של המשטר עדיין חזק».
על פי «וושינגטון פוסט», עיתונאים ציטטו משתתפים בעצרות שאמרו כי הם הדגישו את הצורך באחדות עממית נגד תוקפנות האויב. הם תיארו את המנהיג המנוח כ«אב, ואף יותר מכך».
מצד שני, רשת «CNN» דיווחה כי טהרן, למרות מלחמה יקרה עם שתי צבאות מבין הצבאות החזקים בעולם ובעיות כלכליות שנמשכו עשרות שנים, לא חסכה כל מאמץ כדי לקיים טקס מפואר, עתיר סמלים דתיים, לאבל אחר האמאם ח'אמנאי».
בדיווח זה נאמר כי האיראנים ערכו אחת מפעולות הלוגיסטיקה הגדולות בהיסטוריה של הרפובליקה האסלאמית באבל מיליוני זה.
על פי CNN, טקסי האבל אורגנו באופן שהזכיר יותר מצעד ניצחון – מצעד שחלף על פני שלוש ערים באיראן ושני אתרים קדושים בעיראק השכנה, כדי להוכיח כי «אדם זה, אפילו במותו, לא הפסיד בקרב».
הרשת כתבה כי [האמאם] ח'אמנאי הפך, מבחינה סמלית, לחזק הרבה יותר לאחר הפיגוע מאשר בימי חייו.
כמו כן, העיתון «פייננשל טיימס» ציטט את חארת' חסן, פרופסור באוניברסיטה עיראקית ב«מרכז הערבי למחקרים ולימודי פוליטיקה», ואמר כי המשטר האיראני ממשיך בהפגנת כוחו כדי לומר שציר ההתנגדות התלוי בו לא רק הצליח להתמודד עם איום קיומי זה, אלא יצא ממנו חזק יותר. חסן הוסיף כי איראן ובעלות בריתה מראות כי הן עדיין משפיעות, והפרויקט האזורי שלהן זוכה לתמיכה, לא רק מצד האיראנים, אלא גם מצד ערבים ומוסלמים שיעים ברחבי האזור.
