מה עומד מאחורי הצהרותיו הסותרות של טראמפ נגד איראן?

לפי המשרד הבינלאומי של Webangah News Agency, נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, מבולבל לחלוטין מול איראן. לאחר הכרזה על מסמך הבנות בן 14 סעיפים מטעם ארצות הברית, הוא שב וטוען לסיום ההבנות. סתירה זו חזרה על עצמה פעמים רבות מאז תחילת המלחמה בת ארבעים הימים נגד איראן, ויש לחפש את שורשיה בכישלונותיהם החוזרים ונשנים של וושינגטון מול טהרן.

בהקשר זה, רשת אל-ג'זירה הדגישה כי הרפובליקה האסלאמית של איראן הצליחה לאתגר את אמינותה של ארצות הברית כמעצמה צבאית. תקיפת איראן בבסיסים צבאיים אמריקאים באזור הראתה שוושינגטון חוששת יותר מכל מלשמור על מעמדה העולמי ואמינותה כמעצמה הצבאית המובילה.

משבר צבאי בוושינגטון

במציאות, וושינגטון כיום מתמודדת יותר עם משבר אמינות מאשר עם משבר צבאי. כישלון האפשרות הצבאית וירידת יעילותה של מדיניות הלחץ המרבי, גרמו לארצות הברית לנקוט עמדות סותרות. הדאגה העיקרית של הבית הלבן אינה רק תגובת איראן, אלא השפעתה על המעמד העולמי ואמינות ההרתעה האמריקאית. במצב כזה, שינוי טון קבוע של טראמפ, מאיומים ועד דיבור על הסכם וחזרה ללשון איומים, הוא יותר ניסיון להסתיר את כישלונה האסטרטגי של וושינגטון מול איראן מאשר עדות לאסטרטגיה.

מעצמות גדולות מוכרות יותר בזכות "אמינות הכוח" שלהן מאשר בזכות מספר ספינותיהן, מפציציהן ובסיסיהן הצבאיים. אמינות היא ההון שגורם למתחרים רבים להימנע מעימות ישיר עוד לפני תחילת הסכסוך. ההרתעה נשענת בדיוק על תפיסה זו; שהצד השני מאמין שעלות ההתמודדות עם ארצות הברית תהיה גבוהה בהרבה מרווחיה. אם אמונה זו תיפגע, חלק גדול מכוחה של אמריקה יתפוגג ללא ירייה אחת.

כאשר החישובים של ארצות הברית השתבשו

מה שאירע במהלך המלחמה האחרונה לא היה רק ​​עימות צבאי מוגבל; אלא מבחן למדידת אמינות ההרתעה האמריקאית. וושינגטון נכנסה לשדה הקרב מתוך מחשבה שתצוגת כוח תאלץ את איראן לסגת, אך התוצאה הייתה הפוכה. לא רק שאיראן לא נסוגה מעמדותיה, אלא שהיא הצליחה, בתגובה ישירה, להעביר מסר שעלות פעולה צבאית נגד טהרן לא תהיה עוד חד-צדדית. שינוי זה בחישובים הוא שפגע הכי קשה בהרתעה האמריקאית.

מנקודת מבט זו יש להסתכל על עמדותיו הסותרות של טראמפ. יום אחד הוא מדבר על הסכם, יום אחר על סיום ההסכם, ושעות לאחר מכן הוא שב לבחור בלשון איומים. שינויים מהירים אלה, יותר מלהיות חלק מטקטיקה מחושבת, משקפים את קשיי קבלת ההחלטות במצב שבו אף אחת מהאפשרויות הקיימות אינה מבטיחה תוצאה רצויה. הסלמת המתיחות עלולה ליצור עלויות בלתי צפויות לארצות הברית ולבעלות בריתה, ונסיגה ברורה תהווה קבלת תבוסה. במבוי סתום כזה, הסתירה תופסת את מקום האסטרטגיה.

הנקודה החשובה יותר היא שמשבר זה אינו מוגבל רק ליחסים בין טהרן לוושינגטון. גם בעלות בריתה של ארצות הברית עוקבות בדקדקנות אחר התנהלותה של וושינגטון. עבור ממשלות רבות, עולה השאלה: אם ארצות הברית לא תצליח להשיג את מטרותיה מול איראן, באיזו מידה היא תוכל להבטיח את ביטחון שותפיה באזורים אחרים? לכן, הנושא הוא לא רק איראן; אלא אמינות המחויבויות הביטחוניות של ארצות הברית, שעומדות כעת להערכה.

מדוע משודרים מסרים סותרים?

מצד שני, יריבותיה של ארצות הברית עוקבות גם הן בדקדקנות אחר ההתפתחויות האחרונות. ככל שתמונת אי-הניצחון של וושינגטון נפגעת, כך גוברת החוצפה של שחקנים עצמאיים להתנגד ללחצים אמריקאיים. מסיבה זו, הקרב העיקרי היום מתנהל יותר בזירת התפיסה והחישובים האסטרטגיים מאשר בזירה הצבאית; מקום שבו תפיסת הממשלות את עוצמתה של ארצות הברית חשובה לא פחות מהכוח עצמו.

במרחב כזה, הבית הלבן מנסה לנהל את הבלאי הזה באמצעות סדרה של מסרים סותרים. לעיתים מדברים על משא ומתן כדי לשלוט במתח, ולעיתים מדגישים מחדש את לשון האיום כדי לשמור על תדמית הסמכות האמריקאית. אך תנודות תכופות אלה בין איום להסכם אינן מעידות על ביטחון עצמי, אלא מעידות על הקושי בבניית האמינות שאבדה. כוח שיש לו ביטחון ביעילות כלים שלו אינו זקוק לשינוי מתמיד של הנרטיב.

מסיבה זו, הבעיה של ארצות הברית כיום אינה רק המחלוקת עם איראן, אלא כיצד לשמור על מקומה בסדר הבינלאומי. אם ההרתעה, כתומכת הכוח החשובה ביותר של ארצות הברית, תיחלש, השלכותיה יהיו מעבר לסוגיה אזורית אחת וישפיעו על התנהלותן של בעלות ברית, יריבות ואף על הסדר הביטחוני שוושינגטון חותרת אליו.

מנקודת מבט זו, אין לראות את הסתירות ההתנהגותיות של טראמפ רק כתכונות אישיות שלו. מה שאנו רואים הוא שיקוף של משבר עמוק יותר באסטרטגיה האמריקאית; משבר שבו כלי הלחץ המסורתיים, החל מסנקציות ואיומים צבאיים ועד תצוגות כוח, כבר אינם מסוגלים להכתיב את רצונה של וושינגטון כבעבר. כאשר כלי הכוח מאבדים את יעילותם, הסימן הראשון לכך מופיע בשפתם של פוליטיקאים; שפה שמתנדנדת מדי יום בין איום, משא ומתן ונסיגה, ומעל לכל, חושפת את משבר ההרתעה של ארצות הברית.