תקשורת עברית לקבינט המלחמה: לא יכולת לשחרר אפילו אסיר אחד בפעולות צבאיות

א>, עיתון "ידיעות אחרונות" הצביע על חוסר היעילות והכישלון של הצבא הציוני בהשגת ולו חלק קטן מהמטרות המוצהרות של המלחמה הקרקעית, צבא ישראל לא הצליח אפילו לשחרר אסיר ישראלי למרות כל הכוחות הללו וכאשר ניסה לשחרר חייל, גרם לנפגעים וגרם למותו של אסיר זה. בצפון רצועת עזה ובחניוני בדרום, ישראל נושאת הוציאה לוחמה פסיכולוגית נגד חמש קבוצות של אנשים, אחד מהמבצעים הפסיכולוגיים הללו הוא נגד הזרוע הצבאית של חמאס, הקהילה השנייה היא תושבי עזה, אך השלישית היא הקהילה הישראלית בשנת בעוד שהקבוצה הרביעית היא משפחת האסירים והקהילה הקבוצה החמישית היא הממשל האמריקאי ודעת הקהל.

הכותב סבור שכאשר תמונותיהם של מאות אזרחים בעירום בעזה נדחפות דרך רחובות אל-שוג'עייה, זה מתפרסם, זה אמור לרצות את החברה הישראלית ונתפס שהם גרמו לחמאס להיכנע. ומזכיר להם את האסונות בלבנון ב-1982, כך שלא תהיה לזה השפעה רבה עליהם, ובמקביל, זה יביא השלכות שליליות על הצבא הישראלי בתקשורת העולמית.

בחלק אחר של הערה זו , אני מבין למה הצבא מחפש דימוי כזה, הם רוצים (להרגיש ניצחון) לרגע, אבל יש סוגיות עקרוניות ומרכזיות במלחמה. ובמקביל יש גם נושאים חסרי בסיס וחסרי תועלת.

ברניה כותב בסופו של דבר: עיני החטופים (שבויים) הגעת בשורת החופש, אבל הדאגות לגבי מימוש זה גדלו, הניסיון האחרון לשחרר בן ערובה הסתיים במחיר חייו, כנראה שאין לנו דרך אלא לחדש את המשא ומתן, עדיף לא לחשוב קודם על החטופים ואז האם צריך לחשוב על נושאי תקשורת?

סוף ההודעה/