מועצת הנגידים בדרך לפוליטיקה: מה המשמעות וההשלכות של החלטה אנטי-איראנית?

לפי המשרד הבינלאומי של Webangah News Agency, מועצת הנגידים של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית אישרה ביום רביעי, 10 ביוני, החלטה שהוצעה על ידי ארה"ב ושלוש מדינות אירופאיות – בריטניה, צרפת וגרמניה – נגד תוכנית הגרעין השלווה של איראן. ההחלטה התקבלה ברוב של 21 קולות בעד, 10 נמנעים ו-3 קולות נגד.

אף על פי שהיוזמים של מסמך זה ניסו להציג אותו כדרישה טכנית ותקופתית, הרכב הקולות הצביע על כך שלא נוצר קונצנזוס נחרץ נגד איראן, ואישורו התרחש באווירה של מחלוקת, שבריריות ובהשפעת לחץ פוליטי מערבי.

חשיבותה של החלטה זו אינה נובעת מתכניה, החוזרים על טענות קיימות נגד איראן, אלא מהמסר הפוליטי והמשפטי שלה. היא מסמלת את מועצת הנגידים, במקום להתמקד בהתקפות המתמשכות של ארה"ב וישראל על מתקני הגרעין השלווים של איראן הנמצאים תחת פיקוח, שוב מעבירה את הלחץ לטהרן.

מזווית זו, ההחלטה החדשה ניתנת לראות כסימן נוסף להתנתקות הסוכנות ממקצועיות טכנית והיגררותה למעגל של פוליטיזציה. מעגל זה אינו תורם לפתרון מחלוקות ואינו מסייע לבניית אמון מחודש בין איראן לסוכנות.

פוליטיזציה במסווה טכני; היפוך אחריות למשבר

ההחלטה החדשה של מועצת הנגידים מוצגת לכאורה בשפה טכנית, תקופתית ומוסכמת, אך תוכנה מצביע על כך שהסוגיה המרכזית חורגת מחילוקי דעות טכניים בלבד בין איראן לסוכנות.

יוזמי ההחלטה ניסו, על ידי התמקדות בנושאים כמו מתן מידע על מתקנים שנפגעו ומצב חומרי גרעין, ליצור רושם שהמשבר הנוכחי הוא תוצאה של התנהלות איראנית. אך המציאות בשטח שונה.

מנקודת מבטם של גורמי מעקב, המצב הנוכחי המשפיע על שיתופי הפעולה התקופתיים לא נוצר בוואקום, אלא הוא תוצאה ישירה של התקפות אגרסיביות מצד ארה"ב וישראל על מתקני הגרעין השלווים של איראן הנמצאים תחת פיקוח.

מכאן, טבעה הפוליטי של ההחלטה מתבהר. מועצת הנגידים, במקום לברר תחילה את עמדתה ביחס להפרה הבוטה של עקרונות יסוד של המשפט הבינלאומי, מגילת האו"ם, וכללי הבטיחות והביטחון הגרעיניים, שינתה את הצגת הבעיה והעבירה את הלחץ לאיראן.

במסגרת כזו, טהרן נדרשת להתנהל בתנאים בלתי רגילים כאילו היו רגילים; כאילו לא הותקפו מתקנים, לא נמשכו איומים צבאיים, ולא מוגבלו באופן משמעותי אבטחתם של פקחים, חומרי גרעין ותשתיות גרעיניות.

מומחים סבורים כי גישה זו מהווה סוג של היפוך אחריות. במקום שהמדינות התוקפות ותומכיהן הפוליטיים ייתנו את הדין, איראן, כמדינה שמתקניה הנמצאים תחת פיקוח הותקפו, מוצבת במצב של האשמה. גישה כזו לא רק שאינה מסייעת לפתרון מחלוקות תקופתיות, אלא מעבירה לטהרן את המסר שגם שיתופי פעולה נרחבים וארוכי טווח עם הסוכנות אינם יכולים למנוע שימוש פוליטי במנגנונים טכניים.

מסיבה זו, ההחלטה החדשה אינה יכולה להיחשב רק כמסמך תקופתי. מסמך זה למעשה ממשיך את אותו מסלול שבו נעשה שימוש בשפה טכנית כדי להסוות מטרות פוליטיות. כאשר מועצת הנגידים מתעלמת ממקור המשבר ודורשת דרישות רק מאיראן, היא למעשה משחקת במגרש של יוזמי הלחץ, במקום למלא תפקיד ניטרלי. מסלול זה אינו מוביל לשקיפות רבה יותר, אלא להעמקת חוסר האמון ולהקשחת שיתופי הפעולה העתידיים בין איראן לסוכנות.

משבר האמינות של הסוכנות; מוסד מקצועי או כלי לחץ מערבי?

הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית אמורה להיות, במהותה, מוסד טכני, עצמאי, המבוסס על קריטריונים תקופתיים ברורים. אמינותו של מוסד כזה נשמרת כאשר הוא נוהג כלפי כל החברים על פי קריטריון אחיד ומנהל את החלטותיו הרחק מלחצים פוליטיים.

עם זאת, התנהלות מועצת הנגידים בתיק האיראני האחרון מעלה את השאלה: האם הסוכנות עדיין מסתמכת על משימתה המקצועית, או שמא היא פועלת תחת לחץ של מספר מעצמות מערביות?

השתיקה או ההתעלמות של הסוכנות אל מול התקפות אגרסיביות על מתקני גרעין איראניים שלווים הנמצאים תחת פיקוח, מצביעה על נקודת הפגיעה המשמעותית ביותר באמינות המוסד. כאשר מתקן הנמצא תחת פיקוח הסוכנות הופך למטרה, הציפייה הטבעית היא שהמוסד ינקוט עמדה ברורה, לפחות מנקודת מבט של בטיחות וביטחון גרעיניים ושמירה על אמינות מערכת הפיקוח. אך מועצת הנגידים, במקום למקד את תשומת הלב בהפרה ברורה זו, שוב העבירה את הלחץ לאיראן. התנהלות זו הגבירה את הספקות לגבי עצמאות הסוכנות.

מצב זה אינו משקף רק חילוקי דעות פוליטיים בין איראן למספר מדינות מערביות. הבעיה החשובה יותר היא שימוש ציני בסוכנות, השוחק את אמון המדינות החברות במנגנונים הטכניים והמשפטיים של המוסד.

אם מדינה מרגישה שאף על פי שמתקניה הנמצאים תחת פיקוח הותקפו, היא נתקלת בלחץ פוליטי במקום בתמיכה משפטית וטכנית, טבעי הוא שמבטה ישתנה ביחס לשיתוף פעולה עם הסוכנות. מסיבה זו, ההחלטה האחרונה, יותר מאשר כוונה לפגוע באמינותה של איראן, חשפה פער באמינות מוסדית שאמורה הייתה לספק שיפוט טכני וניטרלי.

דיפלומטיה בצל לחץ; מה תהיה תגובת איראן?

אישור ההחלטה החדשה של מועצת הנגידים, אף שאינו מהווה הפניה מיידית של התיק האיראני למועצת הביטחון, יכול מבחינה פוליטית ליצור נקודת לחץ חדשה במסלול האינטראקציה בין טהרן לסוכנות. חשיבותה של החלטה זו היא שהיא קושרת את המרחב הטכני בין איראן לסוכנות, יותר מבעבר, לחישובים פוליטיים של ארה"ב ושלוש המדינות האירופאיות, ומפחיתה את אפשרות ניהול המחלוקות בדרך רגועה, משפטית ותקופתית.

מנקודת מבטה של טהרן, הסוגיה המרכזית היא שהמערב מנסה להגדיר מחדש את השלכות ההתקפות האגרסיביות על מתקני הגרעין האיראניים הנמצאים תחת פיקוח, כאילו איראן אחראית למצב שנוצר, ולא המדינות ששיבשו את תנאי שיתוף הפעולה התקופתיים באמצעות פעולה צבאית.

עמדותיה הרשמיות של איראן מבוססות גם הן על פרשנות זו. נציגות הרפובליקה האסלאמית של איראן בווינה תיארה את ההחלטה כפוליטית וריקה מהמקצועיות הצפויה ממוסד טכני, והדגישה כי דיבורים על דיפלומטיה חסרי משמעות ללא מינימום של רצון טוב.

רזה נג'פי, הנציג הקבוע של איראן בארגונים הבינלאומיים בווינה, גם הוא האשים את יוזמי ההחלטה באחריות להשלכותיה, והבהיר כי איראן, תוך שמירה על התחייבויותיה הבינלאומיות, לא תהסס להגן על ריבונותה, ביטחונה, האינטרסים הלאומיים וזכויותיה הטבעיות.

ברמה אסטרטגית, תגובתה של איראן יכולה להיות רב-שכבתית: החל ממחאה רשמית והורדת רמה של שיתופי פעולה מסוימים החורגים מהתחייבויות תקופתיות, דרך בחינה מחדש של אופן הגישה, ניהול מדויק יותר של מידע תקופתי סודי, הגבלת שיתופי פעולה שאיראן מחשיבה כרצוניים או בוני אמון, וכן הגברת לחץ דיפלומטי על הסוכנות לקביעת גורל האחריות להתקפות על מתקנים הנמצאים תחת פיקוח.

בנוסף, איראן עשויה, במסגרת זכויותיה, להפעיל באופן פעיל יותר חלק מהיכולות הגרעיניות השלוות שלה ככלי לאיזון אל מול הלחץ הפוליטי המערבי. פעולה כזו לא נועדה לצאת ממסגרת ההתחייבויות, אלא למנוע הפיכת שיתוף הפעולה עם הסוכנות לכלי לחץ חד-צדדי.

מנקודת מבט זו, החלטת מועצת הנגידים, יותר מאשר פותחת דרך לפתרון מחלוקות, מגבירה את הסיכון לשחיקה נוספת באמון בין איראן לסוכנות. כאשר מוסד שאמור לשמור על קריטריונים טכניים וניטרליים תקופתיים, אינו נוקט עמדה ברורה אל מול התקפות אגרסיביות על מתקניו הנמצאים תחת פיקוחו, ובמקביל דורש דרישות מאיראן בשפת לחץ, טבעי הוא שאמינותו המקצועית תעמוד בספק.

לכן, המסר העיקרי של החלטה זו אינו חיזוק הדיפלומטיה, אלא אזהרה מפני מסלול שבו פוליטיזציה של מועצת הנגידים יכולה לתפוס את מקום השיח הטכני, לשחוק את האמון הנותר, ולהטיל את האחריות להשלכות העימות על המדינות המנסות לשנות את תפקידי התוקף והקורבן.