תגובת טילים איראנית לישראל: כיצד 'אחדות הזירות' הפכה למציאות?

לפי המשרד הבינלאומי של Webangah News Agency, המתקפות הטילים של איראן על השטחים הכבושים, בתגובה לתוקפנות המשטר הציוני נגד הדאחיה הדרומית בביירות, ניתנות להערכה כאחת ההתפתחויות האסטרטגיות המשמעותיות ביותר בשנים האחרונות במערב אסיה. חשיבות מבצע זו אינה מתמציתית רק בהיבטיה הצבאיים, אלא שתוצאתה העיקרית טמונה בביסוס והפנמת מושג שזכה לכינוי "אחדות הזירות" או "אחדות השדות" על ידי זרם ההתנגדות בשנים האחרונות.

אחדות זירות – מציאות בשטח

עד כה, "אחדות הזירות" נתפסה בעיקר כאסטרטגיה פוליטית ותיאורטית. אסטרטגיה זו ראתה בחזיתות ההתנגדות השונות בפלסטין, לבנון, תימן, עיראק ואיראן חלק ממערכת אחידה, כאשר ביטחון כל אחד ממרכיבים אלו קשור ביטחונם של המרכיבים האחרים. אולם, המבצע האחרון הוכיח כי מושג זה אינו עוד סתם סיסמה פוליטית או מסגרת תיאורטית, אלא הפך למציאות מבצעית ומרתיעה.

מתקפת המשטר הציוני על הדאחיה הדרומית בביירות הוגדרה מנקודת מבטו של תל אביב כחלק מנוהל שבו השלטון הציוני נקט פעמים רבות בשנים האחרונות; כלומר, תקיפת שחקני התנגדות במדינות שונות מבלי להתמודד עם תגובה ישירה מצד חברי ציר ההתנגדות האחרים. ישראל שיערה שביכולתה לתקוף את לבנון מבלי לשלם מחיר מעבר לחזית הלבנונית. אולם, תגובת הטילים האיראנית שינתה חישוב זה באופן מוחלט.

לראשונה, תוקפנות נגד אחד מעמודי התווך המרכזיים של ציר ההתנגדות נענתה בתגובה ישירה ועוצמתית מצד הצלע החזקה ביותר בציר זה. שינוי זה מבטא למעשה את טשטוש הגבולות הגיאוגרפיים במשוואות ההרתעה של ההתנגדות, וכל תוקפנות נגד חבר בציר ההתנגדות עלולה לגרור תגובה מצד חברים אחרים.

מסר ברור לתל אביב

בפועל, איראן שיגרה באמצעות צעד זה מסר ברור לתל אביב; ביטחון לבנון אינו נפרד מביטחון איראן, והתקיפה על הדאחיה הדרומית בביירות אינה יכולה להיתפס עוד כעניין פנימי לבנוני או כעימות מוגבל בין ישראל לחזבאללה. זהו ליבת האסטרטגיה של "אחדות הזירות"; אסטרטגיה שלפיה האויב אינו יכול להפריד בין חזיתות ההתנגדות או להפעיל לחץ על כל חזית בנפרד.

לצד איראן, תגובתה של תימן הייתה בעלת חשיבות מיוחדת. ההכרזה על הגבלות על תנועת ספינות ישראליות בים האדום ובמצר באב אל-מנדב הוכיחה כי התגובה לתוקפנות המשטר הציוני אינה מוגבלת רק לפעולות צבאיות ישירות. לציר ההתנגדות יש מגוון כלים להפעלת לחץ, וכל אחת מצלעותיו יכולה להיכנס לשדה הקרב בהתאם למיקומה ויכולתה.

פעולתה של תנועת החות'ים בתימן חשובה בהקשר זה, שכן היא מראה כי "אחדות הזירות" אינה רק תיאום פוליטי, אלא גם חלוקת עבודה מבצעית. בעוד איראן השתמשה ביכולות הטילים שלה, תימן ניצלה את מיקומה הגיאופוליטי הייחודי להפעלת לחץ על המשטר הציוני. עובדה זו מעידה על התבגרות הולכת וגוברת של מבנה ציר ההתנגדות והגברת רמת התיאום בין מרכיביו.

הבנה משותפת של איומים ואינטרסים בקרב חברי ציר ההתנגדות

מצד שני, התגובה הרחבה של קבוצות ההתנגדות הפלסטיניות והלבנוניות למבצע האיראני מעידה על היווצרות הבנה משותפת של איומים ואינטרסים בקרב חברי ציר ההתנגדות. קבלת הפנים של הקבוצות הפלסטיניות למבצע הטילים האיראני והדגשתן כי תקיפה זו "ביססה את משוואת אחדות השדות", מעידה על כך שאסטרטגיה זו עברה כעת משלב הדיבור לשלב הפעולה.

אחת התוצאות החשובות ביותר של ביסוס "אחדות הזירות" היא הגברת העלויות האסטרטגיות של המשטר הציוני. בעבר, תל אביב ניסתה לנהל את חזיתות ההתנגדות באופן נפרד. מלחמה בעזה, תקיפות בלבנון, לחץ על סוריה או איום על איראן, נחשבו כל אחד תיקים עצמאיים. אולם, כעת המצב משתנה. תגובתה של איראן הוכיחה שפעולה נגד חזית אחת עלולה לגרור השלכות בחזיתות אחרות.

שינוי זה פירושו שישראל אינה יכולה עוד לנקוט בהרפתקאות צבאיות בביטחון שטווח העימותים יישאר מוגבל. כל החלטה צבאית בלבנון עלולה לגרור השלכות באיראן, תימן, עיראק או פלסטין. עובדה זו תגרום לעלייה דרמטית בעלויות החישוביות והביטחוניות למנהיגות המשטר הציוני.

היבטים פוליטיים של שינוי זה גם הם חשובים ביותר. בחודשים האחרונים, ארצות הברית ניסתה לנהל את משברי האזור באופן נפרד, באמצעות משא ומתן ולחצים דיפלומטיים. אולם, ביסוס אסטרטגיית "אחדות הזירות" עלול לשנות גם חישובים אלו. כעת, סיום כל משבר אזורי קשור יותר מאי פעם בתיקים אחרים.

לדוגמה, פעולתה האחרונה של תנועת החות'ים בתימן הראתה כי נושא הסרת המגבלות על הים האדום אינו קשור עוד רק לתימן, אלא קשור למצב הכללי של ציר ההתנגדות. עובדה זו עלולה להציב את תהליך המשא ומתן והמאמצים הדיפלומטיים לסיום המלחמות והמשברים באזור בפני סיבוכים חדשים.

מנקודת מבט של הרתעה, המבצע האחרון נחשב לנקודת מפנה. התכונה החשובה ביותר של הרתעה מוצלחת היא לשכנע את האויב כי עלות פעולה התקפית גבוהה מיתרונותיה. תגובת הטילים האיראנית ניתנת להערכה בדיוק במסגרת זו. תל אביב מתמודדת כעת עם מציאות חדשה; מציאות שלפיה התקיפה על כל חלק מציר ההתנגדות עלולה לגרור תגובה ישירה או עקיפה מצד חברים אחרים בציר זה.

מסיבה זו, רבים מהאנליסטים רואים במבצע האחרון את תחילתו של שלב חדש במשוואות הביטחוניות של האזור. שלב שבו המושג "תוקפנות ללא עלות" ניצב בפני אתגר גדול מאי פעם. מה שסומן במשך שנים כ"אחדות הזירות", הוצג כעת בשדה הפעולה והפך מתיאוריה פוליטית למנגנון מבצעי.

סיכום

בסך הכל, יש להעריך את תגובת הטילים האיראנית לתוקפנות המשטר הציוני נגד הדאחיה הדרומית בביירות מעבר למבצע צבאי. מבצע זה הראה כי ציר ההתנגדות נכנס לשלב חדש של תיאום וסינרגיה; שלב שבו ביטחון חברי הציר קשור זה לזה, וכל תוקפנות נגד אחד מהם עלולה לגרור תגובה קולקטיבית מצד הצלעות האחרות. מסיבה זו, ייתכן שההישג החשוב ביותר של מבצע זה אינו מספר הטילים שנורו, אלא ביסוס המשוואה שזכתה במשך שנים לכינוי "אחדות הזירות", וכעת הפכה למציאות שאי אפשר להתכחש לה במשוואות האזוריות.