הבית הלבן חולה בתסמונת וייטנאם

לפי המשרד הבינלאומי של Webangah News Agency, פרופסור רוברט פייפ, איש אקדמיה בולט מאוניברסיטת שיקגו, התייחס לאחרונה לנקודות חשובות הנוגעות לכישלון ארצות הברית במלחמת הרמדאן (העימות עם איראן).

הוא אמר: "טראמפ מצא עצמו בתוקפנות צבאית נגד איראן במצב קריטי הדומה למשבר של לינדון ג'ונסון בוייטנאם".

בשבועות האחרונים, אנליסטים רבים בתחום הביטחון ומדיניות החוץ של ארצות הברית מדווחים על אבחון תסמונת וייטנאם בבית הלבן! לינדון ג'ונסון היה נשיא ארה"ב לשעבר בשנות השישים של המאה העשרים, אשר הרחיב את ההתערבות הצבאית בווייטנאם והוביל לאבדות ונזקים כבדים למדינה.

אנליסטים רבים מתייחסים למלחמה זו כאל "ביצת וייטנאם", מונח המתייחס למצב בו מדינה הנמצאת באשליה (ארה"ב) נכנסת למלחמה שהיציאה ממנה קשה, יקרה ומתמשכת.

הסיבה הראשונה לתיאור זה היא ההתמשכות והשחיקה של המלחמה. הנוכחות הצבאית של ארה"ב בווייטנאם גדלה בהדרגה מתחילת שנות השישים והגיעה לשיאה בשנת 1965 עם שליחת כוחות אמריקאים נרחבים. בשלב מסוים, למעלה מ-500,000 חיילים אמריקאים הוצבו בווייטנאם. למרות כמות עצומה זו של כוח ואמצעים, המלחמה לא הובילה לניצחון של וושינגטון, אלא סימלה כישלון מוחץ עבורה בזירה הבינלאומית.

גורם חשוב נוסף היה טבע המלחמה הגרילה והלא-סימטרית בווייטנאם. כוחות צפון וייטנאם והגרילה של וייט-קונג השתמשו בטקטיקות לוחמה לא סדירה. הם, תוך ניצול יערות עבותים, מנהרות תת-קרקעיות ותמיכה מצד חלק מהאוכלוסייה המקומית, הצליחו להתנגד לצבא האמריקאי החזק. סוג לחימה זה גרם לכך שהיתרון הצבאי והטכנולוגי של ארה"ב לא הצליח להפוך לניצחון מוחלט.

מצד שני, מלחמת וייטנאם הפכה למחיר אנושי וכלכלי כבד עבור ארה"ב. למעלה מ-58,000 חיילים אמריקאים נהרגו במלחמה, ומאות אלפים נפצעו. בנוסף, העלויות הכספיות של המלחמה היו כבדות מאוד, והן הקצו מיליארדי דולרים ממקורותיה הכלכליים של ארה"ב. עלויות אלו בסופו של דבר הפעילו לחץ משמעותי על כלכלתה ופוליטיקה הפנימית של ארה"ב.

סיבה נוספת להפיכתה של וייטנאם ל"ביצה" עבור ארה"ב הייתה הגידול בהתנגדויות הפנימיות להמשך המלחמה. מסוף שנות השישים, התפתחו מחאות סטודנטיאליות וחברתיות נרחבות בערים שונות בארה"ב. אזרחים ופוליטיקאים רבים האמינו שהמשך המלחמה אינו נושא בשורה ברורה, אלא מסכן את חייהם של אלפי אנשים.

הסיקור הנרחב של זירות המלחמה גרם גם הוא לדעה הציבורית להיות צינית יותר כלפי המשך העימות. בזירה הבינלאומית, המלחמה השפיעה גם כן על אמינותה של ארה"ב. מדינות ראו במלחמה זו דוגמה להתערבות יקרה וכושלת של ארה"ב במשבר אזורי. לבסוף, לאחר שנים של עימות, ארה"ב הוציאה את כוחותיה מוייטנאם בשנת 1973 והודתה רשמית בתבוסה במלחמה.

הידבקותם של פוליטיקאים אמריקאים בתסמונת וייטנאם מבטיחה את נפילתם והשחתתם בזירה הבינלאומית. כיום, במלחמת הרמדאן, ניתן לאסוף ולהבין את סימני התבוסה המוחלטת של ארה"ב ושל המשטר הציוני מול איראן על ידי כל העולם.