טראמפיזם: מעבר לטראמפ, לידתו של שיח משברי בפוליטיקה האמריקאית
לפי המשרד הבינלאומי של Webangah News Agency, הופעתו של דונלד טראמפ כדמות מחוץ לממסד הפוליטי המסורתי בארה"ב סימנה נקודת מפנה בהיסטוריה הפוליטית של המדינה. המועמד ללא רקע פוליטי, אך עם ניסיון עסקי ותקשורתי, הצליח לנצח בבחירות 2016 תחת הסלוגן "החזירו את גדולת אמריקה" (Make America Great Again), תוך שהוא מפרק מוסכמות פוליטיות מקובלות. סגנון הממשל והרטוריקה הייחודיים שלו הובילו לצמיחת תנועה פוליטית-חברתית המכונה "טראמפיזם", שהתעצמה במהלך כהונתו השנייה (2024-היום).
טראמפיזם מייצג שילוב של פופוליזם ימני, לאומנות קיצונית, אנטי-אליטיזם ואי-אמון במוסדות הדמוקרטיה האמריקאית המסורתית. התנועה הצליחה ליצור זהות חדשה עבור חלקים נרחבים בחברה האמריקאית באמצעות גיוס מעמד הפועלים הלבן ומתנגדי הגלובליזציה. מומחים רבים רואים בטראמפיזם תנועה בת-קיימא שאינה תלויה בנוכחותו הפיזית של טראמפ, אלא מהווה שיח מושרש במבנה הפוליטי והחברתי של ארה"ב.
כיום, טראמפיזם פועל כאידיאולוגיה פוליטית בעלת מאפיינים מובהקים: החל מהעדפת מדיניות "אמריקה תחילה" (America First) והתנגדות לגלובליזציה, דרך עימות ישיר עם כלי תקשורת, מוסדות ליברליים וערכי הרב-צדדיות. הבנת ממדיה של תנועה זו חיונית לניתוח עתידה הפוליטי של ארה"ב, שכן היא ממשיכה להניע כוחות פוליטיים וחברתיים משמעותיים במדינה ללא קשר למעמדו של טראמפ עצמו.
בין מאפייני הטראמפיזם הבולטים: לאומנות קיצונית ומדיניות "אמריקה תחילה", אנטי-אליטיזם ועימות עם המערכת הפוליטית-תקשורתית, פופוליזם כלכלי ואנטי-גלובליזציה, התנגדות להגירה וזהות לבנה, פוליטיקה דיגיטלית ותקשורתית, וכן נטיות אוטוריטריות ופגיעה באמון בדמוקרטיה הליברלית. התנועה שינתה באופן יסודי את מפלגת הרפובליקנים, הדיחה את מנהיגיה המסורתיים והפכה אותה לכלי ביטוי של פופוליזם לאומני ואנטי-ממסדי.
במישור החברתי, הטראמפיזם העמיק את הקיטוב הפוליטי והתרבותי בארה"ב, תוך יצירת שני קטבים מנוגדים: מצד אחד תומכי ערכים מסורתיים, לאומנות לבנה ואנטי-הגירה, ומצד שני תומכי ערכים ליברליים, רב-תרבותיות ורב-צדדיות. הקיטוב הזה חרג מהפוליטיקה והשפיע על חיי היומיום, התקשורת והיחסים החברתיים.
בזירה הבינלאומית, הטראמפיזם שינה את משוואות המערכת הגלובלית דרך נסיגה מהתחייבויות רב-צדדיות ומיקוד באינטרסים לאומיים קצרי טווח. פרישה מהסכם האקלים של פריז, נטישה חד-צדדית של הסכם הגרעין עם איראן, הפחתת התמיכה בארגונים כמו ארגון הבריאות העולמי וספקות לגבי מחויבות לנאט"ו – כל אלה ביטאו את השינוי בכיוון. גישה זו הפכה את ארה"ב ממובילת הסדר העולמי הליברלי לכוח סחר המתמקד בעסקאות.
טראמפיזם גם הגביר מתחים עם מעצמות עולמיות כמו סין, תוך שהוא מערער את אמון בעלות הברית המסורתיות של ארה"ב באירופה. יתרה מכך, התנועה העניקה לגיטימציה לפופוליזם ימני ולאומנות קיצונית ברחבי העולם, והפכה למקור השראה למנהיגים ותנועות דומות מברזיל דרך אירופה ועד חלקים מאסיה.
עתיד הטראמפיזם אינו תלוי רק בגורלו האישי של דונלד טראמפ. בשל שורשיו העמוקים בשסעים חברתיים, חוסר שביעות רצון כלכלית ושינויים תרבותיים, לתנועה יש פוטנציאל העולה על מנהיג בודד. גם אם טראמפ יעזוב את הזירה הפוליטית, מנהיגים רפובליקנים ותנועות ימניות ימשיכו את מורשתו. המפלגה הרפובליקנית עברה רה-ארגון סביב השיח הזה, ובסיס התמיכה החזק שטראמפ גייס ימשיך להיות כוח משמעותי בפוליטיקה האמריקאית.
במישור הגלובלי, הטראמפיזם יצר שיח בינלאומי המעודד פופוליזם, לאומנות קיצונית ואוטוריטריות במדינות שונות. גם אם ארה"ב תחזור למדיניות מסורתית יותר בעתיד, ההשפעות הגלובליות של הטראמפיזם ימשיכו להערכת מומחים, התנועה מייצגת מגמה מתמשכת שתשפיע על ארה"ב והעולם עוד שנים רבות.
