שגריר יפן: מטהראן ועד איספהאן, הוקסמתי מהדמיון התרבותי בין איראן ליפן
לפי המשרד הבינלאומי של Webangah News Agency, איראן ויפן, שתי ציוויליזציות עתיקות המרוחקות גיאוגרפית, קשורות זו בזו תרבותית יותר ממה שנהוג לחשוב. מאירוח ועד כבוד למסורת, שתי החברות עיצבו כללים חברתיים המדגישים נימוס, צניעות וקשר לעבר.
במטרה לבחון את קווי הדמיון התרבותיים בין שתי המדינות, סוכנות הידיעות Webangah קיימה ראיון מפורט עם שגריר יפן באיראן, טמאקי טסוקאדה, שהתמקד בערכי הציוויליזציה המשותפים, חילופי התרבות ועתיד היחסים בין איראן ליפן.
לדברי השגריר, קיימות רמות וזוויות שונות שדרכן ניתן לראות ולפרש את קווי הדמיון בתרבות ובהתנהגות. ברמה האישית, למשל, בחיי היומיום, אנשים מברכים זה את זה בנימוס. קיים טקס וסגנון חשובים שאנשים מקפידים עליהם כדי להפגין כבוד וענווה כלפי קשישים או אורחים. גם ביפן ישנה גישה דומה לקבלת פנים של אורחים זרים. השגריר הוסיף כי הוא תמיד חשב כיצד האינטראקציה בין מדינות נובעת מתכונות ציוויליזציוניות ותרבותיות אלה.
שתי המדינות, יפן ואיראן, התמודדו עם מעבר קשה ממסורת למודרניות במהלך 100 עד 150 השנים האחרונות, עם העימות בין מזרח למערב וכיצד להתאים את ההיסטוריה לעובדות שעימן אנו מתמודדים – שלום ומלחמה. לדבריו, זה היה דפוס חוזר עבור שתי המדינות: שאלת המזרח והמערב, מסורת ומודרניות. לכן, לדעתו, זהו הבסיס לסגנון החיים ולאופן ההתנהגות. כשמדברים על מסורת, האיראנים חוגגים את נורוז או את שב-י ילדה, וגם ליפנים יש טקסים דומים.
השגריר ציין כי בשנים האחרונות צעירים איראנים מגלים עניין גובר באנימה יפנית ובשפה היפנית, והוא רואה זאת בצורה חיובית, וממשלת יפן מעודדת זאת. לדבריו, התרבות אינה דבר שממשלות יכולות לכפות; תרבות היא יותר ספונטנית. התכונה האחרונה היא שתרבות הפופ, שאותה מייצגת האנימה היפנית, זוכה לקבלה רחבה מאוד, לא רק באיראן, אלא כפנומן עולמי. לכן, יפן רוצה לתמוך בכך ככל יכולתה באמצעות פעילויות תרבותיות של השגרירות, כמו אירועי סרטים, אירועי סרטי אנימה או שיתוף פעולה עם אמנים ומשפיענים איראנים. כמו כן, הם מעוניינים לעודד סטודנטים צעירים לאמנות או חובבי עיצוב לחשוב על לימודים ביפן, שכן יש מדיניות של דלת פתוחה לסטודנטים בינלאומיים. כמה מבתי הספר היוקרתיים ביותר לאמנות ועיצוב המתמחים באנימה וקולנוע פועלים ביפן.
לגבי מצב השפה הפרסית והתרבות האיראנית ביפן, השגריר הסביר כי ישנם מספר מוסדות להשכלה גבוהה חשובים מאוד ביפן, כמו אוניברסיטאות לאומיות. אחד מהם הוא האוניברסיטה ללימודי חוץ של טוקיו, שבה יש מחלקה לשפה הפרסית באחת הפקולטות שלה. אוניברסיטה נוספת היא אוניברסיטת אוסקה, הפקולטה לשפות, שבה יש גם קורס בשפה הפרסית. למעשה, כמה דיפלומטים בשגרירות הם בוגרי אחת האוניברסיטאות היוקרתיות הללו ומתמחים בשפה הפרסית. בנוסף לאוניברסיטאות הלאומיות הללו, ישנם מוסדות חינוך פרטיים אחרים המלמדים או חוקרים את הציוויליזציה העתיקה והחשובה הזו, כולל שפתה. סטודנטים רבים לפרסית או חוקרים פרסים נכנסים לתחום זה מתוך עניין באיראן של העידן העתיק, ולא באיראן העכשווית והמודרנית, אלא בציוויליזציה הפרסית העתיקה. לכן, יש להם יותר גישה מחקרית מאשר ללמוד את השפה ליישומים מעשיים.
עם זאת, השגריר חושב שיש רמה גבוהה מאוד של הערצה וכבוד לאותה ציוויליזציה גדולה. וישנה קבוצה נוספת, כמובן, של דיפלומטים המשתמשים בשפה הפרסית ככלי ליישום דיפלומטיה ומדיניות חוץ. אלו הן שתי הקבוצות העיקריות של דוברי פרסית ולומדי פרסית ביפן. אך הוא מקווה שתיווצר עניין ציבורי רב יותר בשפה זו, שכן לדבריו זו שפה קשה מאוד. הוא משתתף בשיעורים מדי שבוע, אבל בהתחשב בגילו, ההתקדמות איטית מאוד. עם זאת, יש לו עניין רב בשפה עתיקה זו והוא היה רוצה שאנשים נוספים ייהנו מהחוויה המרתקת הזו.
השגריר ציין כי לפני מספר ימים הסתיים שבוע התרבות של יפן השנה, שהתמקד בסרטים יפניים ובקולנוע עכשווי. בשנה שעברה, הנושא היה אמנים איראנים העוסקים בתרבות היפנית. בכל שנה נבחר נושא ספציפי לתחום מסוים. האירוע מתקיים ברציפות כבר 17 שנים, ולדבריו איראנים רבים, צעירים ומבוגרים, מכל שכבות האוכלוסייה, משתתפים בו. בשנת 2019 נחגגו תשעים שנה ליחסים הדיפלומטיים בין איראן ליפן, ונערך אירוע תרבותי גדול שנמשך כמעט חודש.
באופן דומה, אירועים כאלה מתקיימים ביפן כמעט מדי שנה. בסתיו 2024 נערכה תערוכה שכותרתה "איראן הנצחית", בה הוצגו יצירות אמנות, עבודות יד וחפצים איראניים מעניינים אחרים מהתקופה הסאסאנית ואילך. בשנת 2011 נערכה ביפן תערוכת אמנות דומה שכותרתה "הפאר של איראן". המוקד העיקרי היה דרך המשי, בעיקר ציורים, כלי חרס וכלי חרסינה שהוחלפו בין יפן לאיראן לאורך דרך המשי.
בשנת 2006 נערכה אחת התערוכות הגדולות ביותר שנערכו אי פעם ביפן בנושא איראן שכותרתה "תערוכת הציוויליזציה האיראנית הגדולה". בתערוכה זו הועברו ליפן יותר מ-200 יצירות מאוצרות הלאום של איראן והוצגו ברחבי המדינה במשך שנה כמעט. לדברי השגריר, אלו רק כמה דוגמאות להשפעה שיש לתרבות או לציוויליזציה האיראנית ביפן.
בתוך כך, הם מעוניינים לקיים אירוע תרבותי גדול מאוד לציון מאה שנה ליחסים הדיפלומטיים, שיחול בעוד שלוש או שלוש וחצי שנים, בשנת 2029.
לגבי המאכל האיראני הראשון שניסה, השגריר אמר כי הוא הזמין מרק בטעם חצילים, וכן קאשק-י בדמג'אן. לדבריו, כמה חודשים קודם לכן, כשנסע לעיר זנג'אן, הוא הלך למסעדה שהגישה ג'גור בגור, והוא היה טעים מאוד. הוא לא תיאר לעצמו שללב וכבד כבש יהיה טעם מדהים כל כך. לדבריו, הוא מתגעגע מדי פעם לאוכל המדהים הזה.
לגבי המקום באיראן שהכי הפתיע או הרשים אותו, הוא חילק זאת לשתי קטגוריות: הפתעה והשראה. החוויה המפתיעה ביותר שלו כשהגיע לאיראן הייתה המפגש הראשון שלו עם טהראן, מכיוון שעד אותו רגע הוא מעולם לא ביקר באיראן. הוא ציפה שאיראן תהיה מסורתית מאוד, וידע סוג של דיכוי או עצב. אבל אחרי כמה דקות של נסיעה בעיר, החוויה שלו הייתה הפוכה לחלוטין. העיר נראתה יפה מאוד, אפילו בצורה אירופית, והיו בה תנופה, אנרגיה ופעילות כלכלית, אפילו מותרות. זה לא משהו שהוא ציפה לו. אז, מבחינת אלמנט ההפתעה, טהראן הייתה ההפתעה הגדולה ביותר.
מבחינת חוויה מעוררת השראה, לדעתו איספהאן הייתה החוויה הגדולה ביותר שלו, כשהעיניים שלו ממש נפערות בתדהמה. כמובן, גדולת העיר, כל האדריכלות, תוכנית העיר והפאר שלה הם חסרי תקדים. אבל יחד עם זאת, הוא התרשם עמוקות מהאלגנטיות של כל הזוויות והפרטים של הבניינים. הזווית שממנה נכנס אור השמש כדי ליצור צורה מסוימת של צל וכל זה מחושב. יש סוג של סימטריה ומתמטיקה שבאמת השפיעו.
הוא סיכם ואמר שטהראן מחד גיסא ואיספהאן מאידך גיסא. אלו שתי חוויות שונות לחלוטין, אך שתיהן השפיעו עליו עמוקות.
לגבי החוויה הבלתי נשכחת או המעניינת ביותר שהייתה לו במהלך שהותו באיראן, הוא אמר שיש לו חוויות רבות מאוד וקשה לומר שרק אחת הייתה הבלתי נשכחת ביותר. אבל אם יורשה לו, יש לו שתי חוויות בלתי נשכחות מאוד. האחת היא ביקורו בבית הקברות היפני או הזרים בראי, שנמצא בדרום טהראן וחלק קטן מאוד ממנו מוקדש לאזרחים יפנים שמתו באיראן או בטהראן. ישנם שמונה קברים של יפנים שמתו בטהראן. רובם היו צעירים מאוד. הם נפטרו לפני כמעט 100 שנה. כולל ילדה בת שנתיים שהייתה בתו של רופא השייך למשלחת היפנית בשגרירות יפן בשנות ה-30. יש גם קבר של צעיר שהיה בן 19 או 20 אם הוא זוכר נכון והיה סטודנט. הוא היה בנו של דיפלומט יפני שעבד אז בטהראן. זה היה בשנות ה-30 והוא נפטר מטיפוס. אמו הייתה רומנייה ואביו היה דיפלומט יפני. הוא למד בבוקרשט באותה תקופה והגיע לבקר את הוריו בטהראן ונפטר מטיפוס בטהראן.
ההליכה בבית הקברות הזה אפשרה לו לחוש את ההיסטוריה ולחשוב על חייהם השונים של היפנים שחיו בטהראן באותן שנים.
חוויה בלתי נשכחת נוספת הייתה השנה במהלך מלחמת 12 הימים. באותה תקופה הוא היה בחופשה ביפן. אבל המלחמה החלה והבוס שלו הורה לו לחזור לאיראן. אז ביום הרביעי הוא חזר לטהראן דרך רפובליקת אזרבייג'ן. הם נסעו מבקו לאסטרה לאורך הים הכספי ומאוחר יותר מקזווין לטהראן. זה היה בערך 10 עד 12 שעות נסיעה, אבל זו הייתה חוויה מעניינת מאוד.
