ארה"ב תפסה מכלית נפט ונצואלית: הפגנת כוח או גניבת משאבים?
לפי המשרד הבינלאומי של Webangah News Agency, ההתפתחויות האחרונות בים הקריבי מצביעות על כך שארה"ב שוב יוצאת להרפתקאות צבאיות, מסלול שגרם לחוסר יציבות, סנקציות והחרמת משאבי טבע עבור אומות עצמאיות באמריקה הלטינית במשך שנים רבות. תפיסת מכלית נפט ונצואלית לאחרונה על ידי כוחות אמריקאים והנוכחות הצבאית המוגברת של וושינגטון באזור מעוררות שאלות רציניות לגבי מטרותיה האמיתיות של ממשל טראמפ, אופי פעולותיה ותוצאות אפשריות של מדיניות מתוחה זו.
בעוד שארה"ב מנסה להצדיק את פעולותיה בתירוצים כמו "מאבק בסמים" ו"תמיכה בדמוקרטיה", עדויות וניתוחים מצביעים בבירור על כך שמטרתה העיקרית של וושינגטון היא להחליש את הממשלה החוקית של ונצואלה ולשלוט במשאבי האנרגיה העצומים של מדינה זו.
האם ארה"ב מתקדמת לקראת פעולה קרקעית?
הצהרותיו של דונלד טראמפ בימים האחרונים מצביעות על כך שהבית הלבן שומר בכוונה על אווירה של אי בהירות ואיום צבאי. טראמפ, בראיון לאתר פוליטיקו, טען בגלוי כי "ימיו של מדורו ספורים", תוך התחמקות ממתן תשובה ברורה לגבי האפשרות לשלוח כוחות קרקעיים, ניסה לשמור על האיום ברמה לא מוגדרת אך ניתנת להרחבה. טקטיקה זו, שנראתה בעבר בתיקים של איראן, צפון קוריאה ואפילו מקסיקו, היא חלק מאסטרטגיית "אי הבהירות המכוונת" של ממשל טראמפ; גישה המסתמכת על הפגנת כוח, לחץ פסיכולוגי ומבצעים מוגבלים, במטרה להשיג יתרון פוליטי מבלי להיכנס למלחמה כוללת.
למרות זאת, המציאות בשטח מראה שוושינגטון חרגה מגבולות האיום ומתכוננת ברצינות לקרקע לפעולה צבאית. הפריסה הנרחבת של צי הצי האמריקני בקריביים, כולל נושאת המטוסים "ג'רלד פורד", הנחשבת לנושאת המטוסים הגדולה בעולם, וההגברה בפעולות המשותפות של משמר החופים, הצי וה-FBI, מספקות תמונה ברורה של היווצרות מעגל לחץ צבאי סביב ונצואלה.
בהקשר זה, אנליסטים רבים מאמינים שוושינגטון מקדמת בפועל "מבצעים קרקעיים מוגבלים"; מבצעים שיכולים ללבוש צורה של תקיפת בסיסים צבאיים, מרכזים לוגיסטיים או מחנות של קבוצות שארה"ב מגדירה אותן כ"מטרה ביטחונית". דפוס זה יושם במשך שנים רבות באזורים שונים בעולם על ידי צבא ארה"ב; מבצעים קטנים, מהירים וזולים שמטרתם ליצור חוסר יציבות, לשלוח מסר מאיים ולסלול את הדרך ללחצים נוספים.
תפיסת מכלית הנפט; הפגנת כוח או גניבת משאבים?
בלב ההתפתחויות הללו, תפיסת מכלית הנפט הנושאת נפט ונצואלי על ידי כוחות אמריקאים, שסרטון שלה פורסם על ידי התובע הכללי של ארה"ב, היא נקודת מפנה חשובה. פעולה זו ראויה להתייחסות מכמה בחינות:
ראשית, הפעולה בוצעה ב"מים בינלאומיים" ומהווה הפרה בוטה של חוקי הים והריבונות הלאומית של ונצואלה. שנית, ממשלת ארה"ב מנסה להצדיק את פעולתה במסגרת "מאבק בטרור" על ידי ייחוס מכלית נפט זו ל"קבוצות הקרובות לאיראן"; גישה שהפכה לכלי משותף לוושינגטון לתוקפנות נגד מדינות במשך שנים.
בנוסף, יש לנתח את תפיסת מכלית הנפט במסגרת המדיניות הוותיקה של ארה"ב לשלוט במשאבי האנרגיה של ונצואלה. קראקס הדגישה שוב ושוב שמטרת ארה"ב אינה סמים, דמוקרטיה או זכויות אדם; אלא עושר הנפט והגז האינסופי של ונצואלה, שוושינגטון מבקשת להחרים. ההצהרה החריפה של ממשלת ונצואלה לאחר תפיסת מכלית הנפט הצביעה בדיוק על נקודה זו והכריזה: מבצע זה חושף את האמת על מדיניות ארה"ב; מדיניות שמזה שנים מבקשת להשתלט על עושרה של ונצואלה בתירוצים מופרכים.
הפעולה האחרונה שולחת גם מסר ברור למכליות נפט אחרות המתכוונות להעביר נפט ונצואלי: כל כלי שיט שנכנס למחזור סחר האנרגיה של מדינה זו נמצא תחת איום מצד ארה"ב. למעשה, וושינגטון מנסה להשלים את המצור הכלכלי על ונצואלה ולשתק את ייצוא הנפט שלה באמצעות פעולות אלו.
יצירת משבר חדש על ידי וושינגטון; מ"פנטניל" ל"נרקו-טרור"
ממשל טראמפ הציב את הטענה של "מאבק בהברחת סמים" בראש סדר העדיפויות של התעמולה התקשורתית שלו כדי להעניק לגיטימציה לפעולות הצבאיות שלו בקריביים. עם זאת, המציאות היא שרוב הפנטניל המיובא לארה"ב מקורו במקסיקו וברשתות הסמים במדינה זו; לא מוונצואלה. למרות זאת, ארה"ב הגדירה כמה קבוצות ונצואליות כ"ארגוני טרור זרים" ומשתמשת בתואר זה כ"תווית משפטית" כדי להצדיק מבצעים צבאיים. ההתקפות הרבות של ארה"ב על סירות בקריביים ובאוקיינוס השקט, שגבו עד כה עשרות הרוגים, בוצעו במסגרת זו. אפילו מקרה של תקיפה דו-שלבית (Double Tap), שבה נפגעו גם הניצולים, תואר כ"פשע מלחמה" על ידי כמה ארגוני זכויות אדם.
עם זאת, וושינגטון עדיין מציגה פעולות אלה כ"חוקיות לחלוטין"; טענה העומדת בסתירה להתנגדותם הנרחבת של משפטנים וחברי קונגרס, ואף כמה מחברי ועדת השירותים המזוינים של בית הנבחרים כינו זאת "צעד ברור בדרך למלחמה".
מהן המטרות האמיתיות של ארה"ב בוונצואלה?
ניתוח התנהגותו של ממשל טראמפ מצביע על כך שמטרותיה של וושינגטון חורגות בהרבה מהטענות הרשמיות. המטרות החשובות ביותר הן:
1. הפלת ממשלת מדורו והחזרת ונצואלה למערכת ההשפעה של ארה"ב
מנקודת מבטה של וושינגטון, ונצואלה היא לא רק מדינה אמריקאית לטינית; אלא המחזיקה הגדולה ביותר בעתודות הנפט בעולם, ובמקרה של עצמאות מדינית, היא יכולה להיות כוח כלכלי וגיאופוליטי חשוב באזור. התנגדותה של ממשלת מדורו ללחצים האמריקאים והיחסים הקרובים של קראקס עם רוסיה, סין ואיראן אינם נסבלים עבור וושינגטון.
2. הפגנת כוח וביסוס "מנהיגות אמריקאית" בחצי הכדור המערבי
טראמפ הדגיש שוב ושוב את "החייאת הכוח האמריקאי בחצי הכדור המערבי" באסטרטגיית הביטחון הלאומי שלו. נוכחותה של נושאת המטוסים הגדולה ביותר של ארה"ב ליד ונצואלה היא גם חלק מהפגנת כוח זו.
3. מניעת נוכחות סינית ורוסית באזור
וושינגטון מודאגת מכך שהשיתוף פעולה הכלכלי והצבאי של ונצואלה עם סין ורוסיה יערער את מאזן הכוחות המסורתי באזור. מסיבה זו, היא מנסה להרחיק את ממשלת מדורו מציר זה באמצעות לחץ צבאי וכלכלי.
4. הנדסת ניצחון פוליטי עבור טראמפ
ממשל טראמפ זקוק ל"הישג חיצוני" לקראת הבחירות או משברים פנימיים. הפלת ממשלת מדורו יכולה להיות מוצגת כהישג כזה; גם אם יהיו לכך השלכות הרות אסון לאזור.
תוֹצָאָה
מכלול ההתפתחויות האחרונות מצביע על כך שוונצואלה שוב נתונה ללחץ מקיף מצד ארה"ב; לחץ הכולל מצור כלכלי ועד איום צבאי ותפיסת מכליות נפט. בעוד שוושינגטון מנסה להצדיק פעולות אלה במסגרת מושגים כמו מאבק בסמים או תמיכה בדמוקרטיה, המציאות היא שהמטרה העיקרית היא לשבור את רצונה של ונצואלה ולהחרים את משאבי האנרגיה העצומים שלה.
אך בניגוד למה שארה"ב חושבת, ממשלת מדורו התנגדה עד כה וחלק ניכר מאנשי ונצואלה עומדים גם הם בפני התערבות זרה למרות הלחצים הכלכליים. התנהגותו של ממשל טראמפ מצביעה על כך שהבית הלבן נע לעבר הסלמה נוספת ועלול להוביל את אזור הקריביים לעימות מסוכן. עתיד המשבר הזה אינו ברור, אך נקודה אחת ברורה: ונצואלה שוב הפכה לזירה שבה התנגדותה של אומה ללחצים של מעצמה זרה קיבלה משמעות וחשיבות היסטורית.
