מה רוצה המשטר הכובש מאפריקה
סוכנות הידיעות מהר, מדור בינלאומי: סוכנות שיתוף הפעולה הבינלאומית לפיתוח של ישראל (משוא) מהווה זרוע השפעה רכה של המשטר הישראלי. מטרתה המרכזית להשיג השפעה פוליטית וכלכלית תחת מעטה של יעדים לפיתוח בר קיימא. באמצעות פרויקטים בתחומי חקלאות, בריאות וניהול מים מחזקת האגנס את הקשרים הדיפלומטיים, אך מאחוריה מסתתר שימוש בסיוע כדי להתמודד עם בידוד מדיני, לזכות בתמיכה באו"ם ולהתחרות בכוחות כמו סין ומדינות ערב.
רקע היסטורי – מהאיחוד הראשוני לחזרה אסטרטגית
משוא נוסדה בשנות ה-60 ככלי להרחבת ההשפעה של ישראל במדינות העולם,כשהמטרה הייתה לשבור את הבידוד לאחר עצמאות מדינות אפריקה. אז החברה הישראלית כוננה קשרים דיפלומטיים עם מעל 30 מדינות אפריקאיות והקימה פרויקטים שכללו הכשרות בחקלאות וניהול מים. עם זאת, לאחר מלחמת 1973 רבים מארצות אלה ניתקו קשרים - מה שהחליש את אסטרטגיית משוא. החל משנת 2010 ושוב תחת הנהגת נתניהו חזרה ישראל לאפריקה והשתמשה במשוא לשיקום הקשרים תוך התמקדות ב"דיפלומטיית פיתוח" במטרה לזכות בתמיכה באו"ם נגד החלטות פלסטיניות.
חזרתה זו לא התבססה על צורכי הפיתוח האפריקאי אלא על אינטרסים אסטרטגיים של ישראל. משוא פעלה בפרויקטים כגון מרכזי לימוד באתיופיה וקניה אך מבקרים כדוגמת אל ג'זירה טוענים שהסיוע הוא חלק מ"קצה המשחק" שבו הפיתוח הוא מעטה למטרות גיאופוליטיות. לדוגמה הסיוע למשוא לאתיופיה – המקבלת הגדולה ביותר עם 1.3 מיליארד דולר עד 2025 - מוצג כחלק שמכוון לחקלאות אך למעשה קשור במאבק לשליטה במשאבי המים בנילוס ובתחרות מול מצרים.
מטרות נסתרות: השפעה פוליטית וכלכלית שמעל הפיתוח
מטרות משוא באפריקה הן בראש ובראשונה גיאופוליטיות ומשמעות הפיתוח מוחזרת לשוליים.ישראל משתמשת במשוא לזכייה בקולות באו"ם ולמען תחרות רכה מול כוחות אזוריים כמו טורקיה, ערב הסעודית ואיראן בדרום יבשת אפריקה.
כלכלית יוצרת משוא שווקים לחברות ישראליות: פרויקטי השקייה בטפטוף בקניה ובאוגנדה מוקדמים על ידי המשואה וגורמים לתלות בטכנולוגיות ישראליות כגון נטפים שפועלת בהתנחלויות בלתי חוקיות בפלסטין. גישה זו המכונה "מדינת טכנולוגיה" הופכת פיתוח לכלי לייצא ידע וחידושים תוך הסתרת מקורות קולוניאליים כבשימוש במשאבים פלסטיניים לטובת החדשנות. למעשה ניתן לומר כי "סוף המשחק" הישראלי באפריקה הוא להפוך את היבשת השחורה לשוק נשקים וטכנולוגיה והשגת نفوذ פוליטי ולא לפתור בעיות עוני ופיתוח אמיתי.
השפעות על המדינות המקבלות: תלותהן ופגיעה בעצמאותן
סיוע המשואה מועיל לטווח קצר אך לטווח ארוך מוביל לתלות ופוגע בעצמאויות המדיניות והכלכליות שבמדינות האפריקאני; אלפי מומחים שאומן במסגרת הפרויקטים הופכים תלויים בטכנולוגיה ממקור ישראלי יקר ועם מגבלות לפתח תשתית מקומית עצמאית שמגבילה צמיחה אמינה ומתמדת במקום ההתפתחות המושאלת בפני הטכנולוגיה הנכנסת מבחוץ ומעקרנת אותה בדומה לסיועים קולוניאליסטיים שהנציחו ניצול משאבים ומשבר כלכלי מתמשך.
nברמה המדינית תפיסתו גדולה יותר כשהמשואה כלי לקנייה זמנית של תמיכה שנוטה להתערער במהירות: לאחר מלחמת עזה נרשמו חילוקין בין דרום אפריקה לישראל בהקטנת יחסים המשדרים התנגדויות עממיות לניסיון החדירה בישראל.
nגם בתחום זכויות האדם מורגש הפגיעה החריפה; שיתוף הפעולה הביטחוני שמשואה קידמה כולל שימוש בטכנולוגיית מעקב מתקדמת לכדי דיכוי זכויות אדם ולעצימת עיניים נכאת לעסקאות אלו.
nnבשורת סיום – נראה שמשואה פועלת כאמצעי למדיניות הגיאופוליטית הרחבה והממוקדת בהבטחת נאמנות ואינפלציה כלכליתה ולא בהתאם לצרכי התפתחות סביבתיחברת התושבים המקומיים . עם הפרויקטינו השקייה בקניה וחינוך לאתיופיה מצליחה לסוכנות ללכוד שווקים ותשומות מתוך בניית תלותה מבנית – דבר המחליש באופן משמעותימאת העצמאויות המקומימותאסיס מוחלט או מוסרי יותר.
nפעילות מסוג זה המקורה בניצחון בקרבות גלובללים מעמידה לבד גם מכשל ואף מרחק בידודה לבריאות ראויה חברת בישראל ולכן יש לפעילות בשימת לב רבה מצד המדינות שרוצ לרכז תשומת לב רצינית בצבע הצרכים המקומויםבאחרּוקהאם לא נראה אפשר להבין כיצד לקרבן בדרך רכיבים מהונדסים לעבקות חיוניות שמתערבות בפועל ביותר טובתם וסביבתם ברמות הלאומיינבילגים.
