ציר ההתנגדות וחזון הסדר האזורי כישלון תל אביב בשינוי מאזן הכוחות
סוכנות הידיעות מהר, קבוצת בינלאומי: את הקרב שלאחר ה-7 באוקטובר ניתן לראות כמאבק בין בוני הסדר החדש לשומרי הסדר הישן. בזירת העימות בין ציר ההתנגדות בהנהגת הרפובליקה האסלאמית של איראן לבין הציר המערבי בהנהגת ארה"ב והמשטר הציוני, מה שהתרחש לא היה מצב של "מלחמה כוללת", אלא עימות עם תנודות בין "מלחמה מוגבלת" ל"מלחמה אסימטרית".לפני כן,איראן והמשטר הציוני התעמתו במרחב ה"אפור" תוך שמירה על עקרונות "המלחמה ההיברידית".
איראן, בסיוע בעלות בריתה האזוריות, יצרה מעין "טבעת אש" סביב השטחים הפלסטיניים הכבושים, שבמהלך "קרב סערת אל-אקצא" כונתה מדיניות של "איחוד הזירות". מנגד, המשטר הציוני פתח בקמפיין נרחב של חיסולים וחתרנות בשטח גיאוגרפיית ההתנגדות באמצעות זרועותיו המודיעיניות-ביטחוניות – המוסד, אמ"ן ושב"כ – שיאו ניתן היה לראותו בחיסול השהידים זהדי, אסמעיל הניה, פואד שקר וסיד חסן נסראללה.
למר שחלפו 580 ימים מהקרב הזה, מכוני מחקר ותקשורת מערביים מבלי להזכיר את ההישגים של ההתנגדות ואת היכולות הנותרות של גוש הכוח הזה להתמודד עם המשטר הכובש בציון מנסים להבליט את הנרטיב שלפיו במלחמה האחרונה המשטר הציוני הצליח לשנות את מאזן הכוחות האזורי לטובתו. מעבר לנרטיב המזויף הזה ננסה בהמשך לבחון את מצבה של ההתנגדות ואת האופק לסדר אזורי חדש.
האם הסדר החדש נתניהו התממש?
<p style=
