התוכנית הציונית לעתיד עזה בהשתתפות המפקד האמריקני

על פי הדיווח של סוכנות הידיעות תסנים של הקבוצה הבינלאומית, לספאר יואב גלנט, שר המלחמה של המשטר הישראלי לארצות הברית, הייתה תוצאה חשובה. בעוד שהקואליציה השלטת של המשטר הציוני בראשות בנימין נתניהו לא הצליחה להגיע להסכמה על תוכנית קוהרנטית ומקיפה לעתיד רצועת עזה ולהציג את עקרונות תוכנית כזו הן בשטחים הכבושים והן בשטחים. האזור והעולם במסעו האחרון לוושינגטון חשף גלנט את ההיבטים העיקריים של תוכנית זו. הבסיס לתוכנית זו הוא חלוקת עזה ל-24 אזורים מנהליים בפיקוח ארצות הברית של אמריקה והשתתפות כוחות ערביים ממספר מדינות באזור, במיוחד בתקופה הראשונית.

העיתון האמריקאי "וושינגטון פוסט" כותב על כך: גלנט הציג תוכנית חדשה לעתיד עזה תחת הכותרת "יום שאחרי המלחמה" במהלך מסעו לאמריקה. במהלך נסיעתו של גלנט לוושינגטון, שר ההגנה האמריקני לויד אוסטין ראה בדאגה הראשונה של ארה"ב את אי הסכמתו של ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו לתוכנית זו.

הצגת הפרויקט "יום שאחרי המלחמה" >

מה שהצבא הישראלי ומשרד המלחמה של המשטר הזה הכינו בתוכנית זו מאשש קודם כל שתי הצעות בסיסיות האם; 1- לצבא הישראלי אין יכולת לנהל את עזה בצורה משולבת והמשך השילוב של עזה מנקודת מבטו של הצבא הישראלי מגביר את האפשרות להישנות תרחיש ההתנגדות חזרה לעזה. 2- הצבא הישראלי לא רוצה לקחת אחריות על הביטחון של עזה בטווח הארוך ולהישאר בקו זה חולק ל-24 אזורים מנהליים שונים, ובכל אזור, מועצה מנהלית ופוליטית, יחד עם. ועדת הביטחון, מפקחת על תוכניות עתידיות, לרבות שיקום עזה. פעילותן של המועצות הנ"ל תהיה בפיקוח האמריקאים ובהשתתפות כוחות ערביים בינלאומיים, לרבות ארבע מדינות מצרים, ירדן, איחוד האמירויות ומרוקו.

על פי תוכנית זו אך הכוחות הישראליים ישמרו על ציר פילדלפיה (רצועת גבול של 14 ק"מ בין עזה למצרים) בשליטתם בעוד 6 חודשים. מטרת המשך הנוכחות של הצבא הציוני בעזה היא ריבוי המנהרות שנבנו על ידי קבוצות ההתנגדות הפלסטיניות בין מצרים לרצועת עזה במשך שנים רבות. גלנט אמר לאמריקאים שבזמן זה הצליחה ישראל להרוס חלק מהמנהרות באזור זה, אך לא כולן הושמדו. בהשוואת מנהרות אלו ל"צינורות חמצן" עבור חמאס, קרא גלנט להמשך נוכחותו של הצבא הישראלי בעזה כדי להשלים מטרה זו.

תפקידם של הפלסטינים בתוכנית הגאלנט

אחד המאפיינים של תוכנית גלנט (כלומר, תוכנית הצבא הישראלי) לגבי עתידה של עזה הוא , בהשוואה למידע הכללי הקודם על עזה לאחר המלחמה, תפקידם של הפלסטינים הוא קצת יותר ברור. קודם כל, תוכנית גלנט קבעה בבירור כי על הכוחות הערביים הבינלאומיים להישאר בעזה עד שהגורמים הפלסטינים יקבלו את ההכשרה הנדרשת ויוכלו לקחת אחריות על ענייני הביטחון בעצמם, ומצד שני, גם האמריקנים ייקחו אחריות על הלוגיסטיקה והאימונים

למעשה, הכוחות האמריקאים יקחו פיקוד על הלוגיסטיקה גם מחוץ לעזה וכנראה ממצרים כדי להצטייד בהדרגה. הכוחות הפלסטינים עם תוכניות אימונים (שבעכשיו, בשיתוף ארגוני השלטון העצמי, במסגרת תוכנית הסיוע הביטחוני של וושינגטון לרמאללה, הם מכינים ומחליפים את החיילים הישראלים. משימה זו ניתנה לגנרל מיכאל פנצל . פנצל משמש כיום כמנהל משרד התיאום הביטחוני של הרשות הפלסטינית וישראל בשגרירות ארה"ב בירושלים הכבושה ומפקח על הכשרת כוחות הביטחון של הרשות הפלסטינית.

בדרך זו, אנו רואים שצבא ישראל סוף סוף משלים עם המחמאות הקודמות על קבלת עזרה ותיאום עם הרשות הפלסטינית בעזה. ניתן לקרוא את הנושא הזה כמאפיין חשוב נוסף בתוכניתו של גלנט לעזה לאחר המלחמה. זו בדיוק הסיבה שהאמריקאים, תוך תמיכה בתוכנית גלנט, הביעו את ספקותיהם לגבי הסכמת נתניהו לתוכנית זו. הם חושבים שנתניהו לא יסכים לזה בגלל התפקיד שמיועד לארגוני השלטון העצמי בתוכנית הזו, שבהחלט יגדל עם הזמן.

מצד שני, התנאי של ממשלות ערב לשתף פעולה ולהשתתף בכל יוזמה בעזה הוא פעולתם של ארגוני השלטון העצמי, ומסיבה זו, הסיכוי להצלחת תוכנית זו אינו גבוה ב- הרגע; או שנתניהו צריך לנטוש את התנגדותו לשחק ברמאללה, או שממשלות ערב יפרוש מהתנאי הזה.

תוכניתו של גלנט לשלוט בעזה לאחר המלחמה בהשתתפות מדינות ערב