אישיותו של יחיא אל-סנוואר מנקודת מבטו של הרופא שהתנגד לשחרורו!

דיווח סוכנות הידיעות מהר שצוטטה על ידי ערבית חדשות 21, רופא שיניים וקצין מודיעין לשעבר של המשטר הציוני, שהכיר את אסיר מספר 7333335 בשם יחיא אל-סנואר בבתי הכלא של משטר זה זמן רב. לפני זמן, הביע את דעותיו לגבי. הוא העלה את דמותו של מי שהיה כלוא בכלא מ-1989 עד 2011.

בטון, שהיה קצין בכיר בשירות הביון הציוני, בילה שעות ארוכות בשיחה עם אל-סנואר ובניתוח אישיותו. לטענתו, הוא מכיר היטב את דעותיו ומחשבותיו של סינוואר ומכיר אותו טוב יותר מכל אדם ישראלי אחר ויודע שהמחיר שיצטרכו הישראלים לשלם עבור שחרור שבויים בהחלט לא יהיה נוח לישראל.

לפי הדיווח הזה, סנוואר אמר לעיתונאי איטלקי באחד הראיונות שלו: הכלא נותן לאדם מספיק זמן לחשוב על אמונותיו.

סנוואר נעצר ב-1989 כשהיה רק ​​בן 27. הוא ניסה לברוח מבתי הכלא של המשטר הציוני פעמים רבות ותקשר עם מנהיגי חמאס מחוץ לכלא וידע להכניס טלפונים ניידים לכלא. הוא ידע להשתמש בעורכי דין ובמבקרים כדי להוציא את ההודעות שלו מהכלא. רבים מההודעות הללו היו על איך לחטוף חיילים ציונים כדי להחליף אותם באסירים.

נחישותו של פולדין בכלא

על פי הדיווח, הוא שלט בעברית ועבר את השכלתו באמצעות קורסים מקוונים. הוא תמיד עקב אחר חדשות ישראל כדי לקבל את המידע הטוב ביותר על המצב הפנימי של השטחים הכבושים.

ביטון אומר שסנוואר נתן דפים מתרגומיו לספרים ישראלים לאסירים אחרים כדי שילמדו על הטקטיקה של סוכנויות הביון במלחמה נגד אויביהם . הוא נהג לומר לאסירים איתו: הם רוצים להפוך את הכלא לקברנו ולשבור את הנחישות וכוח הרצון שלנו יחד עם גופנו, אבל תודה לאל שאנחנו מאמינים בעניין פלסטין ולכן הפכנו את הכלא ל מקום לפולחן וחינוך אנו ממירים מדעים שונים.

השלווה והכרת התודה של סנוואר

בייטון, שנהג ללכת לבתי הכלא של המשטר הציוני כדי לתפור את פצעיהם של האסירים ולטפל בהם באופן כללי, ניסה פעמים רבות לגרום לסינואר וחיילים פלסטינים אחרים לשתף פעולה עם החוקרים הישראלים הוא אומר שבאותה תקופה סנאואר סבל מכאבים בעורפו וכנראה סבל מפגיעה מוחית והיה צריך לפנות אותו מיד לבית החולים.

ביטון ביקר את סנוואר מספר ימים לאחר הניתוח שלו וסנוואר הודה לו. הוא רצה להסביר לביטון איך באסלאם מודים למי שהציל את חייו. היה מעניין גם עבור ביטון לדעת את החשיבות של נקודה זו בקרב מוסלמים.

ביטון היה דמות דברנית ועסק בשיחה עם אסירים פלסטינים רבים, ושוחח איתם על משפחותיהם או על ענפי הספורט שהם התעניינו בהם. הוא קיים פגישות קבועות עם סנוואר, אבל הוא תמיד תיקן אותו לגבי עבודתו והשקפותיו הדתיות.

ביטון אומר: השיחות שלי עם סנוואר לא היו אישיות או רגשיות. הוא למד היטב את הקוראן ודיבר בשלווה על העקרונות השולטים בארגון שלו.

במהלך הביקורת בכלא בשנת 2004 נמצאו כתבים בכתב ידו של סנוואר שדיברו על מערכת היחסים בין גברים לנשים והמשפחה באסלאם, ולפחות עותק אחד הוא הועבר מהכלא.

ענווה למופת בכלא

ביטון אומר שבכלא באר שבע סנוואר היה ללא ספק ראש האסירים, אבל הוא מעולם לא הביע את הנושא הזה ולא היה גאה בו. הוא היה צנוע מאוד וחלק את האוכל שלו עם אחרים ועזר לאסירים צעירים בעבודת הכלא.

הרופא הציוני הזה הופך את סנוואר לאדם מאוד חכם ופיקח, ובו בזמן, רמאי שבכוחו למשוך אנשים רבים. גם בתוך הכלא, הוא שמר על סודות של אנשים אחרים ובמקביל היה ישר באינטראקציות שלו עם אחרים.

לאחר לכידתו של גלעד שליט, חייל ציוני, ובזמן שהקבינט הישראלי השתמש בקשריו כדי לקדם את המשא ומתן לחילופי שבויים, הוטל על בייטון עם יחסיו עם המפקדים הכלואים של חמאס השתמש בהם לאיסוף מודיעין. הוא מספר שסנוואר ניהל את המשא ומתן מתוך הכלא יחד עם כמה מחבריו שהיו לצידו.

הרופא שהיה נגד החופש של סנוואר

קצין שירות הביון הגרמני גרהרד קונרד, שהיה אחד המתווכים של חילופי דברים אלה, אומר שלמרות ששמו של סנוואר היה ברשימת החילופים, הוא האמין שהחילופין זה לא מספיק טוב לחמאס וצריך לשחרר את כל האסירים.

ביטון אומר שכאשר סנוואר היה אמור להשתחרר במבצע חילופי שבויים, הוא הציע שלא ישוחרר בשל אופיו של סנוואר; אבל הציונים אמרו לו שידיו אינן מוכתמות בדם של ישראלים ואין בעיה לשחררו. ביטון, לעומת זאת, סבר ששחרור אסירים פלסטינים צריך להיעשות בהתאם ליכולתם למשוך פוטנציאלים אנטי-ישראליים שונים, לא על סמך הפעולות שהם נקטו בעבר.

ביטון אומר שגם כשהשתחרר מהכלא ובזמן שנסע באוטובוס האסירים, סינוואר אמר שהוא לא יעצור כלום כדי לשחרר אסירים פלסטינים אחרים הוא אמר כי יבקש מגדודי הקסאמים לעצור חיילים ציונים נוספים על מנת להכשיר את הקרקע לשחרור אסירים פלסטינים נוספים.