ארץ ישראל מ"יום הנכבה" ועד יום ההתנגדות

על פי הקבוצה הבינלאומית סוכנות הידיעות תסנים, הרס למרות המלחמה האחרונה ברצועת עזה היא מעבר לכל דמיון, היא רק אחד מהביטויים וההשלכות הישירות של הכיבוש ב-76 השנים שחלפו מאז יום הנכבה והקמת המשטר הישראלי המזויף.

התדמית הציבורית שנוצרה על ההשלכות של הקמת ישראל והמדיניות המפלה והכובשת של משטר זה מזכירה לקהל יותר את ההתפתחויות שהתרחשו בחלק העיקרי של השטחים הכבושים והגדה המערבית. בפרט, הנסיגה הכפויה של הציונים מרצועת עזה בשנת 2005 והרס 13 יישובים ציוניים שנבנו ברצועה זו מחזקות רעיון זה, אך לאחר 1976 עדיין ניתן לראות ברצועת עזה את גילויי הכיבוש הציוני. למעשה, גורלם של עזה ותושביה, כמו פלסטינים רבים, קשור ליום הנכבת והכפר הפלסטיני ולהשמדה מוחלטת של 530 מהם ולפחות 70 מקרי הרג וטבח בפלסטינים על ידי הטרור. חוליות של המשטר הציוני, הם קוראים לזה "יום הנכבה". בשל חלוף הזמן ומצד שני, המרחק הגיאוגרפי של רצועת עזה מאזורי מרכז השטחים הכבושים והגדה המערבית והעיר ירושלים, קצת קשה לדמיין שגם עזה נפגעה קשות ההשלכות של הנכבת.

אבל העובדה היא שרצועת עזה הועמדה בצל מאוד על ידי גילויי הכיבוש הישראלי מתחילת חייו הקולוניאליים של המשטר הציוני. עקירתם של מספר רב של פלסטינים הובילה להקמת 8 מחנות פליטים ברצועת עזה בין השנים 1948-1949 למרות השטח הקטן של רצועה זו.

כמובן, זה לא כל הסיפור של הכיבוש של ישראל, והציונים הגבילו מאוד את הזכות הטבעית לחיים של פלסטינים על ידי יישום מדיניות כיבוש שונות. במלחמת ששת הימים של 1967 הוסיף המשטר הציוני את ירושלים, הגדה המערבית, רצועת עזה, רמת הגולן ולבסוף מדבר סיני לשטחיו הכבושים. כיבוש רצועת עזה והגדה המערבית נמשך עד 1994 וחתימת הסכם אוסלו.

מ-1967 עד 1985, 13 התנחלויות ציוניות. ברצועת עזה נבנו יישובים, שהחשובים שבהם היו כפר דרום, נצרים, מורג, ארטאס, גוש קטיף ונצר חזני. אוכלוסיית היישובים הציוניים הגיעה בשנת 2004 לכ-7 אלף איש. כמות זו כללה כמעט אחוז אחד מאוכלוסיית רצועת עזה, אך הציונים הקצו 25% משטחה של עזה ליישובים שלהם.

"שרה רוי" כותבת בספר "כלכלה פוליטית לפיתוח רצועת עזה": בסוף הנוכחות הציונית בעזה, כל קילומטר רבוע ברצועה זו היה המקום שבו 2,000 פלסטינים חיו והתאספו, אבל באותו זמן, היו 115 מתנחלים בכל מייל אחד של ההתנחלויות הציוניות.

הצד השני של הכיבוש הציוני היה הרס שדה התעופה היחיד ברצועה זו בשלהי נוכחותם של ציונים בעזה. שדה התעופה הממשלתי יאסר ערפאת הוקם ב-1998 בדרום עזה, אך עם תחילת האינתיפאדה השנייה בשנת 2000, הפציצו הישראלים את שדה התעופה הזה ולבסוף הרסו אותו כליל ב-2001.

כתוצאה ממדיניות הכיבוש של ישראל, נוצרה ברצועת עזה נטייה חברתית גדולה יותר להתנגד למשטר הציוני. מאז סוף שנות ה-80 החלו קבוצות ההתנגדות באופן רשמי את פעילותן ותוך שנים ספורות יצרו בסיס חזק באזור זה וניצחונה של חמאס בבחירות לפרלמנט הפלסטיני ב-2006, מה שהוביל להיווצרותו של ארגון. בקבינט של קבוצה פלסטינית זו, המשטר הציוני העלה את מדיניות האמברגו והמצור על עזה על סדר יומו ובאמצעות הפעלת האמצעים הקולוניאליים והביטחוניים החמורים ביותר, רצועת עזה במשך כמה שנים, היא הפכה לכלא הפתוח הגדול בעולם. כניסת הסיוע ההומניטרי לערוץ זה נכללה בסדר היום של המשטר הציוני מאז 2007. כתוצאה ממצור זה, הביטחון התזונתי ברצועת עזה אוים באופן חמור ואבטלה של האוכלוסייה הצעירה עלתה ל-50% תוך שנים ספורות. מצור זה נמשך ב-17 השנים האחרונות ומעקב אחר מעקב אינטנסיבי יותר מאז תחילת מבצע סערת אל-אקצא.

במהלך האחרון 10 שנים, כמעט כל שנתיים, היינו עדים למתקפה צבאית של הציונים ברצועת עזה, ובעקבות המלחמות הללו נרצחו יותר מ-50,000 פלסטינים החיים בעזה.

אומרים שכמות ההרס ברצועת עזה היא כזו ש-62% מבתי המגורים, כלומר יותר מ-290 אלף בתים נהרסו כליל ועוד. ממיליון איש מאוכלוסיית הרצועה הזו איבדו את בתיהם כמו כן, הבנק העולמי הודיע ​​לאחרונה כי נדרשים 18.5 מיליארד דולר לשיקום האזור הזה. נתון זה שווה ל-97% מערך התוצר המקומי הגולמי של פלסטין. הם הרבה יותר קטסטרופליים ברצועת עזה, הנכבה, שכמובן התמודדה הפעם עם כעס המצפון המתעורר של העולם. המערב, מצפון שדורש את משפטם של השליטים הציונים הפושעים מול עיניהם הזועמות של תושבי העולם ולפני בתי המשפט הבינלאומיים.

היסטוריה של התנגדות בעזה

העובדה שרצועת עזה רחוקה מהשלטון המרכזי של המשטר הציוני לעומת הגדה המערבית מצד אחד, החזקה יותר הנטייה ההיסטורית של תושבי אזור זה סיפקה את רעיון ההתנגדות נגד ישראל, הבסיס לחיזוק קבוצות ההתנגדות האסלאמית נגד המשטר הציוני ברצועת עזה. לאחר נסיגת הכובשים מרצועת עזה וקיום הבחירות השניות לפרלמנט הפלסטיני בשנת 2006, שהובילו לניצחון חמאס והפכו קבוצה זו לאחראית להרכבת הקבינט הבא בתוך ארגון השלטון העצמי, לאחר תקופה של הפרעה של קבוצת הפתח, גדלו ההבדלים בין שתי הקבוצות הפלסטיניות.

כתוצאה מהאירועים הללו, מאז יוני 2007. תנועת ההתנגדות האסלאמית הפלסטינית, או חמאס, השתלטה על רצועת עזה. במקביל להתפתחויות אלו, החל המשטר הציוני גם במצור קשה ורב רבדי על עזה. למרות כל מדיניות הכיבוש של ישראל, הצליחו קבוצות ההתנגדות לבנות בסיס חדש נגד הציונים באזור זה במהלך 17 השנים האחרונות, מה שהעביר מאוד את מאזן הכוחות לעבר הפלסטינים. בעוד שבעשורים הקודמים, נשק קל ואישי ופעולות גרילה וקדושים קדושים היו היכולות היחידות של קבוצות פלסטיניות, עם הקמת קבוצות התנגדות בעזה, בניית ארסנל של כלי נשק כבדים, כולל רקטות וכל מיני טילים, עמדה על הפרק. .

כדי שבמבצע סייף אל-קודס (מאי 2021), חמאס הצליח לראשונה לאיים על המשטר הציוני על כך שניסה לפנות את שכונת שייח ג'ראח כדי להגיע הקרב הזה אילץ את הישראלים לסגת מפינוי הפלסטינים המתגוררים בשייח' ג'ראח. זה התחיל והפעם לראשונה, חמאס וקבוצות ההתנגדות פתחו במתקפה קרקעית התקפית נגד ישראל, שנחשבת לפעולה והתפקיד הגדול ביותר שמילאה. הפלסטינים בהיסטוריה לתבוע את זכויות האומה הזו נגד הכיבוש הציוני.

במהלך המלחמה האחרונה, למרות התקדמות הציונים בעזה וההרס הנרחב, המשיכו קבוצות ההתנגדות להפציץ את הערים ברקטות המלחמה, והם הצליחו להתנגד לצבא הישראלי החמוש עד לשיניים. כמו כן, האסטרטגיה הייחודית של חמאס גרמה פעמים רבות לשטחים שכביכול פינה הצבא הישראלי לחזור לשליטת כוחות ההתנגדות, וזו בעצם אחת הסיבות העיקריות להתארכות המלחמה.

תהליך הגברת סמכותם של פלסטינים בעזרת קבוצות התנגדות הפתיע מומחים רבים. ככלל, נראה שלמרות התנאים הקשים והקשים של תושבי עזה, לאחר שסבלו שמונה חודשים של מלחמה לא שוויונית, הצליחה ההתנגדות הפלסטינית ליצור תדמית מכובדת של ההתנגדות הפלסטינית בזיכרון הקולקטיבי עם העיצוב והביצוע המפוארים. של מבצע סערת אל-אקצא, תנו לפלסטינים ולכל התומכים ברעיון ההתנגדות לזכור כך שה-7 באוקטובר יהפוך להתחלה חשובה בהיסטוריה של הנושא הפלסטיני ולהשבת כבודו של אומה זו. /p>

סוף ההודעה /