בחינת תפקידם של ארגוני שלטון עצמי בהמשך הטבח בתושבי עזה

דיווח סוכנות הידיעות Mehr, ערוץ החדשות אל ג'זירה, בחנה בסדרת כתבות את תפקידה של הרשות הפלסטינית בתהליך המלחמה שנמשכה 6 חודשים לאחר מבצע סערת אל-אקצא, וכן כתב שסוגיית פלסטין כיום נמצאת בשלב מכריע.

האמריקנים הצהירו שהם זקוקים לארגון ניהול עצמי מעודכן. בהקשר זה הודיע ​​ראש הממשלה לשעבר של ארגון השלטון העצמי, מוחמד אשתי, כי הארגון שהישראלים ובעלי בריתם רוצים הוא לא הארגון שלנו. במקביל, לאחר שהודיע ​​על כך, הוא הגיש את התפטרותו למחמוד עבאס, ראש ארגון השלטון העצמי, משום שלפי ציטוטו, "השלב העתידי ואתגריו מחייב מבנה מדיני ושלטוני חדש המתחשב מצב חדש ברצועת עזה." תן."

באופן זה, ארגוני השלטון העצמי סימנו את הסכמתם לחדשנות האמריקנית-אירופית שבתוכם, כדי שיוכלו, במה שהוצג על ידי המערב לתכנן את היום שאחרי המלחמה, יש תפקיד באסופה זו ננסה לסקור את המאמרים הקשורים לפעולות החיוביות והשליליות של ארגוני השלטון העצמי בתהליך המלחמה בעזה:

שירותי הביטחון של הרשות הפלסטינית

עם תחילתו של קרב אל-אקצא, צצה פרספקטיבה אמריקאית שקראה להעביר את הריבונות של רצועת עזה לרשות פלסטינית חדשה. סוגיה זו נדונה על ידי היועץ לביטחון לאומי, ג'ייק סאליבן, ומזכיר המדינה האמריקני, אנתוני בלינקן, ובכירים אמריקאים רלוונטיים דנו בנושא זה בפגישות נפרדות עם נשיא הרשות הפלסטינית, מחמוד עבאס

בתחילת 2024 ולאחר מספר חודשים של מלחמת עזה, החליט "מוחמד אשטיה", ראש הממשלה לשעבר של הרשות הפלסטינית, להשיק פרויקט לבנייה מחדש של כוחות הביטחון של ארגון זה הוא הודיע ​​כי מספר מוסדות הביטחון הוא 8: כוחות הביטחון הלאומי, כוחות המשטרה, כוחות המודיעין הציבורי, כוחות הביטחון המונעים, כוחות המודיעין הצבאיים, המשמר הנשיאותי של ההגנה האזרחית ומשטרת המכס. בפברואר 2024 הודיע ​​אשטיה על התפטרותו והגנרל עבדול קאדיר אל-תמרי מונה למנהל המחלקה לביטחון מונע המזוהה עם הרשות הפלסטינית, וחלו שינויים במסלול העבודה של שירותי הביטחון של הרשות הפלסטינית. מספרם נמצאים כיום בגדה המערבית הוא מגיע ל-50,000 איש, ו-30,000 חיילים נותרו מובטלים מאז שלטון תנועת חמאס ברצועת עזה, אך למרות זאת, הם מקבלים משכורות מארגוני השלטון העצמי.

על בסיס זה, אנו מתכוונים לבחון את ההיסטוריה של שירותי הביטחון של ארגוני השלטון העצמי שהוקמו ב-1994.

בעיית ההקמה לאחר אוסלו

ב-1964 הוקם צבא הארגון לשחרור פלסטין כענף הצבאי של ארגון זה ובעקבות אירועי "ספטמבר השחור" בירדן ב-1970 לאחר יציאת יאסר ערפאת וחבריו מלבנון לאחר מלחמת 1982, כלומר התקפת הצבא הכובש על לבנון כדי לגרש את הארגון לשחרור פלסטין מארץ זו, חברי צבא הארגון לשחרור פלסטין הוצבו במספר מדינות כולל ירדן , לבנון, תוניסיה, תימן, סודן, אלג'יריה ועיראק.

הסכם אוסלו הראשון ב-1993 בין הארגון לשחרור פלסטין והמשטר הציוני כלל הסכם להקמת כוח משטרה פלסטיני לשמירה על הסדר הציבורי וביטחון הפנים של פלסטינים בגדה המערבית וברצועת עזה, ועל סמך הסכם זה נטל על עצמו הצבא הישראלי את האחריות להילחם באיומים זרים. אז נחתם הסכם קהיר ב-1994, והנוסח שלו התייחס לנסיגת הצבא הכובש ממספר אזורים ברצועת עזה והעיר יריחו כדי להתחיל את השלב הראשון של הרשות הפלסטינית. כמו כן, סוכם כי 9,000 איש יעבדו ככוחות הביטחון הפלסטינים, 7,000 מהם הורשו לצאת לחו"ל עם משפחותיהם. כוחות אלו הורכבו מארבע זרועות: משטרה אזרחית, ביטחון פנים, מודיעין והגנה אזרחית. ואז הסכם אוסלו השני ב-1995 חילק את הגדה המערבית לשלושה אזורים כדלקמן:

-אזור A, שהרשות הפלסטינית הייתה אחראית על המינהל והביטחון, וכולל שמונה ערים גדולות בגדה המערבית ובכל רצועת עזה, למעט התנחלויות ו עמדות צבאיות זו הייתה ישראל.

-אזור B, שבו הרשות הפלסטינית הייתה אחראית רק לתפקידים מנהליים וכללה 450 עיירות וכפרים.

-אזור C, הכולל 61% מהגדה המערבית ונשלט על ידי הציונים מבחינת ביטחון ומינהל.

שירותי אבטחה של ארגוני שלטון עצמי לאחר אוסלו 2

הסכם אוסלו 2 אפשר הקמת שירותי ביטחון מונעים וביטחון נשיאותי לארגון לשחרור פלסטין, ומספר חברי כוחות הביטחון של הארגון גדל ל-30,000 אנשים, ממספר זה של 12,000 איש התיישבו בגדה המערבית ו-18,000 ברצועת עזה.

התפתחויות אלו, חברי תנועת הפתח, שהייתה למעשה עמוד התווך של הארגון לשחרור פלסטין וחבריה נכחו ברוב שירותי הביטחון של זה. ארגון, התמודד עם משבר זהות גדול תנועת הפתח, שהקימה ארגון מדיני וצבאי מהפכני ונלחמה נגד הכיבוש במשך שלושה עשורים, ראתה את עצמה כעת במצב שבו יש לכנותו "אי אלימות" ו"מלחמה בטרור" ובתיאום ביטחוני עם הארגון. כיבוש נגד הקבוצות הפלסטיניות שהם היו נגד אוסלו ופעלו באמתלה של סלילת הדרך להקמת המדינה הפלסטינית.

מצד שני, היו אלפי לוחמים פלסטינים מחוץ לפלסטין שהיו צריכים לחזור לארצם, כמו גם דור חדש של פלסטינים שהשתתפו ב האינתיפאדה הראשונה הם היו צריכים להילחם בכיבוש. בינתיים, יאסר ערפאת, באישיותו הכריזמטית, מילא תפקיד של קשר ומתווך בין הקדרים השונים של ארגוני השלטון העצמי והקים את שירותי הביטחון בגישה שבה השתמש במהלך מאבקו נגד הפולשים וקשר את אחריותם לכל אחד מהם. אַחֵר. עם זאת, התחרות בין שירותים אלה לבין פקידיהם נמשכה.

בסוף שנת 2000, מספר שירותי הביטחון של הארגון לשחרור פלסטין הגיע ל-17 שירותים שונים המורכבים מ-50 אלף חיילים וכוחות אלו נכחו בכל מקום בפלסטין ; עד כדי כך ש"רמדאן עבדאללה שלח", ממייסדי תנועת הג'יהאד האסלאמי בפלסטין, אמר אז כי "אם תפתח את החלון של ביתך, כוחות הביטחון יסתכלו עליך באופן יזום, אם תלך לביתך. גן, תראה את שירות הביטחון הנשיאותי, ואם תלך לרחוב לך ותתמודד מול כוחות המודיעין הצבאיים".

התיאום הביטחוני של ארגוני השלטון העצמי עם המשטר הציוני ותחילת הסכסוך עם חמאס

לאחר הסכמי אוסלו, הוקמה ועדת תיאום משותפת המורכבת מנציגי שירותי הביטחון הרלוונטיים, בראשות קצין ישראלי בדרגת תת-אלוף ו- קצין פלסטיני בדרגת אלוף, והסיורים נערכה פגישה גם באזורי המגע בין שני הצדדים. לפי הודעתו של אהוד ברק, ראש ממשלת המשטר הציוני דאז, בשנת 1992 בוצעו בגדה המערבית כ-2,400 פעולות התנגדות, ומספר זה ירד ל-140 בשנת 1999, כתוצאה מהתיאום הביטחוני של ארגוני השלטון העצמי עם הציונים.

שיתוף הפעולה הביטחוני הזה של הרשות הפלסטינית עם האויב השפיע באופן שלילי חזק על היחסים בין ארגונים אלה לבין קבוצות ההתנגדות, ובראשם תנועת חמאס, וכן היחסים ביניהם הידרדרו ב-18 בנובמבר 1994 הגיעו לשיא כאשר כוחות המשטרה של ארגון השלטון העצמי ירו לעבר המפגינים שנערכו בהפגנות שארגן חמאס בעזה; שבו 18 ממשתתפי ההפגנה נרצחו על ידי כוחות השלטון העצמי. כמו כן, כוחות הביטחון המסכלים של ארגון השלטון העצמי החלו בקמפיין גדול של מעצר גורמי חמאס ב-1996.

אינתיפאדה השנייה והשמדת שירותי הביטחון של הארגונים האוטונומיים

למרות זאת, יאסר ערפאת ניסה להימנע מהמשבר מול חמאס מכיוון שהמתח ביחסים בין ארגוני השלטון העצמי לתנועת חמאס הגיע לסף הפלסטיני קונפליקטים פנימיים. לפיכך איפשר יאסר ערפאת למוסדות הפוליטיים, החברתיים והלוגיסטיים של חמאס לפעול על ארגוני השלטון העצמי בתקופת נשיאותו.

באותה עת ביקשה ארצות הברית מהרשות הפלסטינית לתת עדיפות לנושא "המלחמה בטרור". יצוין כי ארה"ב התכוונה למאבק בטרור כתיאום ביטחוני של ארגוני השלטון העצמי עם הצבא הציוני על מנת לדכא את ההתנגדות. לפי דו"ח שפרסם מרכז המחקר של הקונגרס, מאז 1996, סיפק ה-CIA עשרות מיליוני דולרים מדי שנה לשירותי ביטחון מיוחדים כדי להתמודד עם ההתנגדות הפלסטינית.

לאחר כישלון פסגת "קמפ דיוויד" בהשתתפות הפקידים האמריקאים והציונים ויאסר ערפאת להגיע להסכם שלום קבע, פתחו הכוחות הציוניים מתקפה אכזרית ב-28 בספטמבר 2000 מסגד אל-אקצא והמתקפה הברברית הזו הציתו הפגנות מסיביות שהפכו לאינתיפאדה הפלסטינית השנייה ונמשכה כ-5 שנים.

מבנה האבטחה של Faath משתנה לאחר התבוסה קמפ דיוויד

ביום השני להתקפות הציונות על מסגד אל-אקצא, נהרג שוטר ישראלי על ידי שוטר פלסטיני במהלך סיור משותף ליד קלקיליה בגדה המערבית , ומספר חברי הכוחות כוחות הביטחון של ארגון השלטון העצמי השתתפו בתקיפות נגד כוחות הכיבוש, ובאותה תקופה הוקמו גדודי חללי אל-אקצא המזוהים עם תנועת הפתח.

מנגד, הצבא הישראלי הפציץ את מפקדת הנשק והציוד שסיפק לשירותי הביטחון של ארגוני השלטון העצמי, וכן תקף שטח A בגדה המערבית, שהיה בשליטת ארגון השלטון העצמי, השמיד את כל כלי הרכב הצבאיים של שירותי הביטחון של ארגון השלטון העצמי, השמיד את ציודם, עצרו אלפי חברים בשירותים אלה, וכן לשים את יאסר ערפאת במצור בחלק קטן מהמטה הנשיאותי שלו ברמאללה.

הבגידות של אבו מאזן בפלסטין

לאחר מותו של יאסר ערפאת ב-2004, מחמוד עבאס הידוע בשם אבו מאזן ירש אותו. במהלך תקופה זו, האינתיפאדה הפלסטינית השנייה נמשכה בעוצמה ואבו מאזן אישר את מפת הדרכים שהציעה הקבוצה הבינלאומית הארבע-צדדית, שדרשה ארגון מחדש של שירותי הביטחון של ארגוני השלטון העצמי ופירוק תשתית קבוצות ההתנגדות ב-2005, ובכך בגידה באומה הפלסטינית התחילה בניסיון לכבות את הלהבות של האינתיפאדה שלהם.

בתקופה זו פוטרו מנהיגים רבים של שירותי הביטחון שהיו קשורים ליאסר ערפאת ומונו חברים חדשים שניסו לפרק את אל-אקצה גדודי חללים והם קיבלו פרס על מעצרם של חברי הגדודים הללו ומסירתם לידי המשטר הציוני.

בדרך זו תמכו ארה"ב והאיחוד האירופי במחמוד עבאס ונקבע תיאום ביטחוני נרחב בין הרשות הפלסטינית למשטר הציוני בפיקוחו של ארצות הברית ואירופה וכוחות הביטחון של ארגוני השלטון העצמי השתתפו בקורסי הכשרה בפיקוח של קצינים אירופאים ואמריקאים.

המוקד של שירותי הביטחון של ארגוני השלטון העצמי בגדה המערבית

אחרי תום האינתיפאדה הפלסטינית השנייה עם בגידת ארגון השלטון העצמי והונאה של ארצות הברית והמערב, שהבטיחו לעם של המדינה הפלסטינית, נערכו בחירות לחקיקה בשנת 2006. וחמאס זכה ברוב פרלמנטרי שאפשר לו להקים ממשלה ברצועת עזה, כולל משרד פנים שפיקח באופן רשמי על עבודת שירותי הביטחון שהושעו.

בתקופה זו ניתקו הקצינים האמריקאים שהיו אחראים על התיאום הביטחוני בין הארגונים המנהלים העצמיים והמשטר הציוני את קשריהם עם הארגונים הללו ושלהם. היחסים עם המשרד נשיאות הארגון האוטונומי הייתה מוגבלת, והמאמץ האמריקני בתקופה זו התמקד בחיזוק המשמר הנשיאותי של הארגון האוטונומי על מנת למקם אותו כגורם רב עוצמה להתמודדות עם חמאס.

במקביל הוציא מחמוד עבאס שורה של צווים לפיהם שירותי הביטחון של ארגוני השלטון העצמי נמצאים בפיקוחו הישיר, ובשנת 2007 , מוחמד דחלאן מונה כיועץ הביטחון הלאומי של הארגון המנהל העצמי מונה לפקח על כל שירותי האבטחה המזוהים עם ארגון זה.

אווירה זו הביאה להגברת המתיחות בין חמאס לתנועת הפתח, וכן להגברת התחרות בין השירותים הפלסטינים, כתוצאה מכך אשר חמאס ב-10 ביוני 2007, בעימותים הצבאיים בין הם ניצחו במקרה וכוונו בעיקר לשירות הביטחון המסכל והמודיעין הציבורי המזוהים עם מוחמד דחלאן. זה גרם לשירותי אבטחה אחרים של ארגוני השלטון העצמי להימנע מהשתתפות בסכסוך הצבאי הזה.

לאחר מכן, אבו מאזן הכריז על הקמת ממשלה חדשה בראשות "סלאם פיאז" ואיפשר לו לבנות מחדש את שירותי הביטחון של ארגון השלטון העצמי. אולם למרות זאת, התיאום הביטחוני בין שירותי ארגוני השלטון העצמי והמשטר הציוני נמשך ואף במהלך קרב אל-אקצא סופה, כאשר כל הפלסטינים התאחדו נגד הכיבוש, למרבה הצער, הם עדיין היו עדים לבגידה של ארגון אבו מאזן לעם הפלסטיני ברגע ההיסטורי הרגיש הזה של הסכסוך אנחנו פלסטינים, ישראלים.

מכשולים בפני סיכויים עתידיים עבור ארגונים בניהול עצמי

מחמוד עבאס, למרות סיום כהונתו ברשות הפלסטינית ב-2009, עדיין נשאר כמרכז הכובד של הרשות הפלסטינית והיה בתפקיד זה מאז לפני שני עשורים מנסאב נוכח. כמו כן, בשל היעדרותה של המועצה המחוקקת הפלסטינית מאז 2007, אבו מאזן עשה מונופול על מתן החלטות המסדירות את עבודתם של שירותי הביטחון.

בעוד מחמוד עבאס הבטיח כל השנים לנסות להקים מדינה פלסטינית עצמאית, שיחות השלום הושעו מאז 2014 ופתרון שתי המדינות נדחה על ידי הקבינט משטר הכיבוש והתעקשותו על השליטה הביטחונית של ישראל על כל הגדה המערבית של נהר הירדן השמידו את כל התקוות להקמת מדינה פלסטינית, ולאחר מכן, פעולות הממשל של נשיא ארה"ב לשעבר דונלד טראמפ בהכרה בירושלים כמדינה פלסטינית. בירת המשטר הציוני, השעיית הסיוע הכספי לאונר"א (סוכנות הסעד והעבודות של האו"ם לפליטים פלסטינים) וסגירת משרדו של ארגון השחרור בוושינגטון היו מכה חדשה לשאיפותיו של ארגון השלטון העצמי. שדמיין שהיא יכולה לבסס את עצמה כמושיעת הפלסטינים ונקודת התייחסות על ידי הקמת מדינה פלסטינית עצמאית להכנסת כוח רב עוצמה שיש לו את היכולת להגן על העם הפלסטיני.

ארגון האבטחה של ארגוני שלטון עצמי בשירות הכובשים

אבל לגבי גישתו של המשטר הציוני לשירותי הביטחון של הרשות הפלסטינית, עלינו לומר שהמשטר הכובש בוחן את יחסיו עם שירותים אלו רק מתוך הפרספקטיבה של הביטחון שלה, כך שהיא אף פעם לא משתמשת בהם בציוד מתקדם והתיאום הביטחוני הזה הוא חד צדדי לחלוטין ומשרת את הציונים.

בהתקפות של חיילים ומתנחלים ציונים על ערי ומחנות הגדה המערבית, וכן במחסומים של הצבא הציוני, כוחות הביטחון של ארגוני השלטון העצמי נעלבים תמיד, וזאת היא שכוחות אלו מסייעים למשטר הכובש על ידי בגידה חוצפה בעם הפלסטיני במרדף ומעצר ואף התנקשות בלוחמים פלסטינים ובמתן מידע לציונים על פעילות ההתנגדות בגדה המערבית. נושא זה גרם לירידה במעמד הארגון המנהל העצמי ושירותי הביטחון שלו בקרב העם הפלסטיני ולאבד את הלגיטימיות שלהם.

המשך שיתוף הפעולה של שירותי הביטחון של ארגון השלטון העצמי עם אויבו הציוני, בעיצומו של קרב סערת אל-אקצא והגדול מלחמה שיש לעם הפלסטיני ולהתנגדות עם המשטר הכובש, יש ספקות לגבי עתידם של ארגונים אלה בצל ירידת עמדתו, ובנוסף, הדיון בסכסוך על ירושה של מחמוד עבאס בקרב הארגונים. מנהיגי תנועת הפת"ח ממשיכים.