חשש מהתפשטות מחאות הסטודנטים האנטי-ציוניות לעולם הערבי

על פי האתר הערבי סוכנות הידיעות תסנים, בימים האחרונים פרסמו כלי התקשורת האזוריים דיווחים רבים על התעצמות המצב הביטחוני-מדיני במדינות ערב כמו מצרים, סעודיה וירדן נתנה שהדבר קשור להתפתחויות בפלסטין. בהקשר זה, דיווח בלומברג כי סעודיה עצרה מספר מבקרי המלחמה נגד פלסטין.

תקשורת זו, המציינת כי גל המעצרים הזה עורר דאגה לפעילי זכויות אדם, מדגישה כי אחד מתוך בין העצורים נמנים גם הדירקטורים המבצעים המעורבים בפרויקטים כלכליים המכונים 2030. בדו"ח זה הדגיש בלומברג כי החשש מפני פעילים פלסטינים הוא לא רק בסעודיה אתר ה-Middle East Eye דיווח כי הרשויות המצריות עצרו לפחות 120 איש באשמת הזדהות עם פלסטין. הם נעצרו מאז תחילתו מלחמת עזה. במהלך השנים האחרונות ספגה קהיר ביקורת מהציבור על כך שהיא מלווה את המשטר הציוני במצור על עזה, וזאת על אף שתושבי עזה הם הקשורים ביותר למצרים מבחינה תרבותית ואף דיאלקטית.

בנוסף לכך, טען העיתון "אל-ערב", בדיווח המתייחס לחשש מפעילות חברתית ופוליטית לתמיכה בפלסטין, כי חיזוק שיתוף הפעולה הביטחוני בתחום העימות עם גורמי האחים בכווית הוא אחד מצירי ההתייעצות בין נשיא מצרים, עבד אל-פתאח אל-סיסי, לבין השייח' משעל אמיר היה בקהיר בנסיעתו האחרונה. לאחוותיה של כווית היו באופן מסורתי יחסים הדוקים עם הפלסטינים, ומאז ה-7 באוקטובר, כווית ראתה הפגנות תמיכה בפלסטין, אם כי מגמה זו נעצרה משמעותית בחודשיים האחרונים.

אל קודס אל ערבי Referring לחשש מפעילות העם נגד המשטר הציוני בירדן, במיוחד ההפגנות המתמשכות מול שגרירות המשטר הזה בעמאן, הדגיש כי יש חשש כבד לחזרה של גל מחאה חדש בעולם הערבי כתוצאה מכך. על המשך מלחמת עזה. גישה זו גרמה למנגנון המודיעין הירדני להיות רגיש יותר לאחים ולדאוג לברית של קבוצה זו עם "תנועת העם" (מתנגדי שבטי המזרח של ירדן). החשש הזה מתעצם כאשר אבו עוביידה, בהודעתו האחרונה לרגל היום ה-200 לקרב, שיבח את הפגנות העם נגד השגרירות הציונית בירדן וקרא להמשכה. זו גם הוכחה לרגישות של הציבור הערבי הדעה כלפי ההתפתחויות בפלסטין, ורוב מדינות ערב לאחר התבוסה הצבאית ב-1968 היו עדות לתמורות פוליטיות ולחוסר יציבות עמוקה בדומה להתפתחויות של שנות ה-70. באותו רגע בהיסטוריה, תבוסת הערבים במלחמת 6 הימים של 1967 נגד המשטר הציוני הביאה להופעתם של כוחות ימין ולאומיות, שצילם נותר על האזור הערבי במשך כמה עשורים.

מצד שני, התקוממויות הסטודנטים באמריקה ולאחר מכן בחברות מערביות אחרות, זו הייתה אזהרה לממשלות ערביות והדאיגה אותן מהתפשטות ההפגנות הללו. יתרה מכך, בשנות ה-60, הפגנות סטודנטים נגד מלחמת וייטנאם באמריקה יוצאו בהדרגה למערב גרמניה, צרפת ומדינות אחרות בעולם. כמובן שהתרחשות משבר כזה במדינות ערב, שתמיד היו מועדות לשינויים עקב בעיות פוליטיות וכלכליות בשנים האחרונות, עלולה להביא לשיבוש היציבות הפנימית.