"הארץ" מנה את השערוריות של נתניהו והקבינט שלו
העיתון העברי "הארץ" מנה את השערוריות של נתניהו מ-7 באוקטובר ואילך ב-200 הימים האחרונים והדגיש כי האחרונה שבהן היא הפיגוע בקונסוליה האיראנית בדמשק, הנחשבת למתקפה טכנית. |
לפי קבוצת העברית סוכנות הידיעות תסנים, מחבר מאמר זה, אנצ'ל פפיר, סבור שמאז ב-7 באוקטובר, ישראל ביצעה עשרות הצתות עצמיות, שכל אחת מהן היא שערורייה בפני עצמה.
לפי המחבר, פינוי העומס הצפוני, תחילת אדמות התקיפה לרצועת עזה במקום רפיח, היעדר תוכנית ליום המחרת, אדישות לגורל החטופים, חסימה בהגעת סיוע הומניטרי לרצועה. , שקרים מתמשכים על אחדות ולכידות פנימית, ביזת התקציב לטובת המפלגות הקואליציה השלטת, חוסר המשמעת בצבא הישראלי והקשבה למפקדים העליונים, אשליה של ניצחון מוחלט וההתקפה על דמשק הוביל לפתיחת חזית נוספת מול ישראל, שיא 200 הימים של ישראל מה-7 באוקטובר ואילך היה שיא מלא בטעויות זה הרסני עבור ישראל.
לפי התקשורת העברית הזו, כל המקרים הללו הם שערוריות מנהליות וניהוליות, הן בהיבט הצבאי והן בהיבט המדיני. וכולם בוצעו על ידי ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, וגרמו לישראל לגרום לעצמה. הנחילו מכות בזו אחר זו, ואין זה משנה אם פעולות אלו בוצעו בעזה, בסוריה או נגד איראן.
הכותב סבור כי פינינו עשרות אלפי אנשים מיישובי הצפון (פלסטין הכבושה) כבר מתחילת ה-7 באוקטובר, עבודה זו נעשתה בחיפזון בגבול עם לבנון ללא יש לחשוב על גורלם ועל המטרה הצבאית לפנות את תושבי העיר. באזור היה גל של פחד ובהלה, אמנם צו הפינוי הוצא על ידי הגורמים הרשמיים, אך לא נעשתה תוכנית לסיים את המלחמה בצפון ולהחזיר את התושבים.
בנוגע לתקיפה בעזה, עוד נכתב ב"הארץ": מטרת התקיפה הקרקעית ברצועת עזה הייתה להשמיד את חמאס, אך למעשה ישראל השמידה את רצועת עזה, בעוד חמאס הוא. עדיין פועל בעוצמה
לפי מחבר זה: ההחלטה לתקוף את רצועת עזה התקבלה שלושה שבועות לאחר פעולת חמאס, יחידות שונות תקפו. העיר עזה והוכרז כי מטרת ההתקפה הזו היא להרוס את התשתית הצבאית ואת סמלי הריבונות של חמאס, אך ההערכות היו מאוד אופטימיות עד כדי אופטימיות קיצונית שההתקפה המאסיבית של הצבא הישראלי ונכנסת ללב. של העיר עזה והגעה לבית החולים שאפא עלולים להוביל לייאוש וייאוש שנוצרו בשורות לוחמי חמאס והביאו לקריסת הזרוע הצבאית של הארגון הזה ואלפי לוחמים מדרום רצועת עזה שלטו ומצוידים ברשת של מנהרות שמתגלה מאוחר יותר כשזורה מאוד זו בזו והרבה יותר ממה שדמיינו שירותי המודיעין
עם זאת, למרות העובדה שהדרך לחמאס מאזור הדרום באזור רפיח הייתה צריכה להיסגר בנסיבות כאלה, ישראל הוא העדיף להגדיל את מספר ההרוגים ואז לסיים את המשימה של גדודי הצבא, למרות שהסטטיסטיקה שפורסמה אינה מדויקת במיוחד בהקשר זה.
הפירוש והתיאור הברור והברור בהקשר זה הוא ש ישראל הרסה את העיר עזה, לא חמאס, ולמרות שחמאס נפגע, המבנה הזה ממשיך לפעול.
הסקנדל השלישי של נתניהו וישראל בתקופה זו היא היעדר אסטרטגיה אמיתית, לאחר יותר מ-6 חודשים של מלחמה, אין חדשות על תוכנית מבצעית בעזה, לצבא הישראלי יש כמעט את כל הכוח הצבאי שלו והוא שלח את אמצעי הזהירות שלו לעזה התפשט ונלחם בה חודשים ברציפות, הרג מאות חיילים ופצע אלפים, אך התוצאה הייתה אפס, בעוד חמאס עדיין פעיל ויעיל.
היום, אחרי חצי שנה של חוסר תכנון במלחמה הזו, יום אחרי שהמלחמה באמת הגיעה, יחידות הצבא הישראלי עזבו את עזה, בעוד החמאס חזר לחאניונס חזר, זה לא רק בגלל שאין אלטרנטיבה כוח למבנה של חמאס, אבל אין אפילו החלטה באיזה כוח יחליף את חמאס, בינתיים (נתניהו) הווטו נגד המלצת מוסדות הביטחון הוא נוצל גם כדי לאפשר כוחות משטרה עם ארגוני שלטון עצמי להיות נוכחים בתחום זה.
הכותב מאמין שעוד שערורייה אחרי 7 באוקטובר, אדישות ואפילו הפניית גב השבויים, בכל מקרה, אחת המטרות הרשמיות של המלחמה הזו מההתחלה, יחד עם השמדת הכוח הצבאי והממשלתי של חמאס בעזה, הייתה להחזיר את השבויים, שבאותו זמן היו 250 איש, אלה הם. אלה שנלכדו ב-7 באוקטובר, לעומת זאת, זה תמיד נחשב בעדיפות שנייה ומשנית, והנושא הזה בא לידי ביטוי גם במשא ומתן שהתקיים בקהיר ובדוחא.
ישראל חידשה את המלחמה שבוע בלבד לאחר ששחררה מספר בני ערובה תוך הצלת חייהם של רבים נוספים.
בעוד שחלק מהאסירים נהרגו גם על ידי חיילים ישראלים.
לפי המחבר: עוד שערורייה שנגרמה על ידי ישראל במלחמתה בת 200 הימים ב עזה היא המשבר ההומניטרי ברצועת עזה, המלחמה הנרחבת ברצועה גרמה למחסור חמור במזון, מים ותרופות, מה שגרם לעולם עמדה נגד כניסת הסיוע ההומניטרי לרצועת עזה, שגרמה לישראל להיכשל בכל החזיתות ולהיאלץ לסגת לנוכח הלחץ הבינלאומי ולאפשר כניסת הסיוע, בעוד שהיום ישראל כגורם שגרם ל-המכוון. היווצרות רעב בעזה הוצגה ומכונה בבירור כסמל של רצח עם נגד הפלסטינים על ידי ישראל.
המחבר של "הארץ" מאמינה שגם לאחר ה-7 באוקטובר החברה הישראלית המקוטעת והמקוטעת לא השיגה אחדות ולכידות, למרות שנעשה ניסיון לדבר על אחדות פנימית בצורה נואשת.
במצב זה ממשיכים המפלגות והזרמים בקואליציה לבזוז את התקציב ומדי יום מתפרסמות חדשות על העברות כספים והקצאת תקציבי עתק לישובים שנמצאים בקואליציה השלטת. בעוד התקציב לשכר כוחות הביטחון, הפצועים ומשפחות האסירים מתעכב, הגירעון התקציבי גדל מיום ליום, המסים עולים וגם דירוג האשראי של ישראל יורד.
מלבד חוסר המשמעת בצבא הישראלי ואי ציות לפקודות הממונים, כותב המאמר רואה שערורייה נוספת שנוצרה בישראל במהלך 200 יום בדמות טענה שקרית ודמיונית של השגת ניצחון מוחלט ומקיף.
מהרגע שנתניהו הכריז על המושג החלול של "ניצחון מכריע וסוחף", הוא טוען, היה ברור שזה היה ניסיון נואש להשיב לעצמו את מעמדו כיחיד המנהיג מסוגל להבטיח ניצחון.
פעולה זו שלו היא למעשה צורה של בריחה מלקיחת אחריות מלאה לכישלון.
מלכתחילה איש לא האמין לאמירה הזו, אלא הרשויות הישראליות ובמיוחד קציני ה- הצבא הישראלי פחד שהתנגדות וביקורת האמירות הללו יגרמו לאנשים. בתור פחדנים, הם סירבו ליידע אנשים על האמת המרה הזו.
לא רק במלחמה זו, אבל בכל מלחמה. אי אפשר להגיע לניצחון מוחלט במלחמה, ולכן מוטב שיצוינו עובדות במקום סיסמאות מהסוג הזה, כי עד שישראל תוכל להתמודד עם התנאים הקשים והמסובכים הללו. , כל סוג של ניצחון יהיה רק אשליה עבורנו
כותב המאמר הזה, בסוף אזכור השערוריות שיצרו קובעי המדיניות הציונית. ונתניהו בראשם, מדגיש את המכה הקטלנית והטכנית שהוטלה על ישראל, באמצעות מתקפה על (הקונסוליה האיראנית) בדמשק אותם 7 קציני משמרות המהפכה (הומתו), פעולה זו התרחשה במסגרת מודיעין והערכה אסטרטגית (שגויה) זו שהאיראנים ימשיכו בהתנהגותם הקודמת והרגילה וישתמשו בכוחות (ההתנגדות) כדי להגיב לפעולות אלו
אבל זו הייתה טעות גדולה שכל חוגי המודיעין ובעיקר שירות המודיעין של הצבא הישראלי ופוליטיקאים כולל (נתניהו) אשר במשך שנים מחשיב את עצמו למומחה בולט וגדול לענייני איראן, הם משתתפים בה, מדוע יש להסכים למבצע חיסול, שתוצאתו הסופית תוביל לפתיחת חזית חדשה נגד ישראל, בנסיבות שישראל נמצאת ברצועת עזה מחד ומאידך, היא נאבקת ב הגבולות הצפוניים של איראן נגד ישראל
סוף ההודעה/
© | אתר החדשות webangah תרגם את החדשות הללו מסוכנות הידיעות Tasnim. |
|