תוקפנות באמצעות מיסים והלוואות; כיצד מתנהל המנוע המלחמתי של ישראל?

לפי המשרד הבינלאומי של Webangah News Agency, סוכנות הידיעות 'מהר' מדווחת בימים אלה כי הדיון סביב חבילת הסיוע הצבאי החדשה של ארצות הברית למשטר הישראלי, המוערכת בכ-2.8 מיליארד דולר וכוללת 40,000 פצצות במשקל 2,000 ליברות ו-20,000 ראשי נפץ חודרים, מעלה שוב שאלה יסודית לגבי הכלכלה המלחמתית של המשטר הישראלי.

חבילה זו עדיין לא סופית ונמצאת בשלב בחינה ראשונית בקונגרס, אך רוב עלותה צפוי להיות משולם באמצעות מנגנון המימון הצבאי הזר של ארה"ב; כלומר, חלק משמעותי מעלות החימוש של המשטר הישראלי ממומן למעשה ממקורות התקציב של ממשלת ארה"ב ובסופו של דבר ממסי המשלמים האמריקאים.

עם זאת, ישראל אינה מתנהלת רק בעזרת סיוע חיצוני. כלכלת המשטר נשענת על בסיס מיסוי רחב, מגזר הטכנולוגיה, ייצוא סחורות ושירותים, תעשיות צבאיות, גז טבעי ושוק ההון, ויכולת פנימית זו מאפשרת לממן את עלויות המלחמה באמצעות התקציב, הגדלת מיסים והנפקת חוב.

הבעיה העיקרית נובעת מכאן: מלחמות ארוכות ורב-חזיתיות דורשות לא רק נשק, אלא גם מקורות מימון קבועים, והגדלת הוצאות הביטחון הפכה את המשטר הישראלי לתלוי יותר בשילוב של הכנסה פנימית, הלוואות ותמיכה צבאית אמריקאית.

מיסים וכלכלה פנימית; כסף המלחמה מכיסם של הישראלים

החלק העיקרי של ההוצאות השוטפות של המשטר הישראלי ממומן ממקורות פנימיים, והמיסים מהווים את הטור החשוב ביותר של הכנסות אלו. המשטר, בשנות כיבושו, פנה, בנוסף להגדלת הוצאות הביטחון, גם להגדלת הכנסות המיסים כדי לכסות חלק מהעלויות.

בנק ישראל הודיע בדו"ח השנתי שלו לשנת 2025 כי הגדלת ההכנסות ממסים, שחלקן נבע מיישום שורה של צעדים פיסקליים בשווי של כ-1.5% מהתוצר המקומי הגולמי, סייעה להגביל את הגירעון התקציבי.

אחד מבסיסי הכלכלה החשובים ביותר של המשטר הישראלי הוא יצירת הכנסות ממגזר הטכנולוגיה, שהפך בשנים האחרונות למנוע הראשי של הייצוא וגיוס הון. על פי דו"ח לכאורה של רשות החדשנות של המשטר הישראלי, מגזר הטכנולוגיה יצר בשנת 2025 כ-352 מיליארד שקלים מהתוצר הכלכלי, שווה ערך ל-18.3% מהתוצר המקומי הגולמי. הייצוא של מגזר זה הגיע לכ-85 מיליארד דולר, וכמעט מחצית מהצמיחה הכלכלית של שנת 2025 נבעה ממגזר זה.

[data:image/svg+xml,%3Csvg%20xmlns='http://www.w3.org/2000/svg'%20viewBox='0%200%201149%20620'%3E%3C/svg%3E]תוקפנות באמצעות מיסים והלוואות; כיצד מתנהל המנוע המלחמתי של ישראל?

[//media.mehrnews.com/d/2026/09/21/0/6182181.png?ts=1789943884604]

עם זאת, מדדים כלכליים אלה עולים לצד מחלוקות פוליטיות, צבאיות וביקורות בינלאומיות על מדיניותו האזורית של תל אביב, ולא ניתן להעריך את כלכלת המשטר בנפרד מהקשרים אלו.

מזווית אחרת, נתונים אלו מראים כי כלכלת המשטר הכובש, בניגוד לתמונה של כלכלה הנשענת אך ורק על סיוע חיצוני, בעלת מקורות פנימיים משמעותיים. עם זאת, אותם נתונים חושפים גם פגיעות חשובה. דו"ח החדשנות של ישראל מדווח על ירידה במספר עובדי המחקר והפיתוח בתוך השטחים הכבושים והתרחבות פעילותן של חברות ישראליות בחו"ל. לכן, חלק מהיכולת הכלכלית המממנת את עלויות המלחמה, נמצאת בו-זמנית תחת השפעת המצב הביטחוני והמלחמתי.

לתעשיות הצבאיות יש מעמד שונה במקרה זה. ישראל רשמה בשנת 2024 שיא של 14.795 מיליארד דולר בחוזים לייצוא נשק, יותר מפי שניים מחמש השנים הקודמות. יותר ממחצית מהחוזים הללו נחתמו עם מדינות אירופיות, ושווין של יותר ממחצית העסקאות היה מעל 100 מיליון דולר. תעשייה זו מהווה הן מקור הכנסה למשטר הישראלי והן כלי להרחבת ההתערבות והכיבוש.

תפקידה של ארה"ב בהאצת המנוע המלחמתי של המשטר הישראלי

לצד המקורות הפנימיים שהוזכרו לעיל, התמיכה האמריקאית שונה מהותית ממקורות המימון האחרים של המשטר הישראלי: וושינגטון מממנת חלק מעלות הנשק והתשתיות הביטחוניות של המשטר הזה ישירות ממקורות התקציב הציבורי האמריקאי.

[data:image/svg+xml,%3Csvg%20xmlns='http://www.w3.org/2000/svg'%20viewBox='0%200%20941%20620'%3E%3C/svg%3E]תוקפנות באמצעות מיסים והלוואות; כיצד מתנהל המנוע המלחמתי של ישראל?

[//media.mehrnews.com/d/2026/09/21/0/6182182.png?ts=1789943884604]

על פי הסכם עשר השנים בין שני הצדדים, ארה"ב מספקת לישראל, בין השנים 2019 ל-2028, מימון צבאי שנתי בסך 3.3 מיליארד דולר ותוכניות הגנה מפני טילים משותפות בסך 500 מיליון דולר.

סכום זה, בהשוואה להיקף הכלכלה הישראלית, אינו מסביר לבדו את כלל הוצאות המלחמה, אך חשיבותו טמונה בסוג ההוצאה. הסיוע הכספי הצבאי האמריקאי משמש בעיקר לרכישת ציוד ושירותים צבאיים אמריקאיים, ובכך נוצר קשר שבו מקורות הכספים האמריקאיים מתחברים לביקוש הצבאי של המשטר הישראלי ולרווחים של תעשיות הנשק האמריקאיות.

היקף תלות זו מתבהר יותר כאשר אנו בוחנים את ייבוא הנשק של ישראל. על פי הנתונים העדכניים ביותר של מכון סטוקהולם לחקר השלום (SIPRI), ארה"ב סיפקה בין השנים 2021 ל-2025 כ-68% מייבוא הנשק העיקרי של המשטר הישראלי, בעוד גרמניה ממוקמת במקום השני עם 31%. תלות זו אף עמוקה יותר בתחומים מרכזיים מסוימים; למשל, כל מטוסי הקרב הפעילים של ישראל בתקופה זו סופקו מארה"ב.

חבילת 2.8 מיליארד הדולרים המדוברת נמצאת בדיוק במסגרת זו. רשת פוקס ניוז דיווחה כי ההצעה החדשה כוללת 20,000 פצצות MK-84, 20,000 פצצות BLU-117 ו-20,000 ראשי נפץ חודרים I-2000, וכי רוב עלותה תשולם דרך מקורות 'מימון צבאי זר' אמריקאיים. תוכנית זו עדיין אינה סופית ודורשת לעבור את ההליך החוקי הרלוונטי לשלבי מכירת הנשק.

[data:image/svg+xml,%3Csvg%20xmlns='http://www.w3.org/2000/svg'%20viewBox='0%200%20930%20620'%3E%3C/svg%3E]תוקפנות באמצעות מיסים והלוואות; כיצד מתנהל המנוע המלחמתי של ישראל?

[//media.mehrnews.com/d/2026/09/21/3/6182180.jpg?ts=1789943876709]

לפיכך, גם כאשר ישראל מממנת את עלויות הלחימה והתוקפנות הפנימיות באמצעות מיסים והלוואות, חלק משמעותי מצורכי החימוש שלה מגיע דרך מסלול אחר; מסלול המקושר לתקציב הציבורי האמריקאי, החלטות הבית הלבן ויכולות תעשיות הנשק של המדינה. מנגנון זה הוא שמגדיל את תפקידה של ארה"ב בהמשך פשעי המלחמה של המשטר הישראלי הרבה מעבר לסכום הסיוע הצבאי השנתי.

בסך הכל, מימון המלחמות של המשטר הישראלי אינו נשען על מקור אחד, אלא נוצר משילוב של הכנסות פנימיות, הלוואות המשטר, יכולות הייצוא, סיוע צבאי זר וקשר לתעשיות הביטחוניות האמריקאיות. עם זאת, המשך דפוס זה משמעו העברת חלק גדול יותר מהמשאבים הכלכליים להוצאות צבאיות, הגברת הלחץ על התקציב הציבורי והעמקת התלות בתמיכות חיצוניות; תהליך המעלה את העלויות הכלכליות והפוליטיות של המלחמה עבור המשטר הישראלי, ועוד זאת, כשהבחירות במשטר נמצאות ממש מעבר לפינה.