ארצות הברית ללא אופציות טובות לנסיגה מהמלחמה נגד איראן; איראן לא נכנעה
לפי המשרד הבינלאומי של Webangah News Agency, מאז תחילת התוקפנות הצבאית של ארצות הברית וישראל נגד איראן, לא רק שהיעדים המוצהרים של המבצע לא הושגו, אלא שלפי הודאות של בכירים מערביים ותקשורת אמריקאית, הושגה קיפאון אסטרטגי וכשלים בשדה ובפוליטיקה. המלחמה, שהחלה במתקפות נרחבות ובהרג אזרחים, כולל תלמידים חפים מפשע, קיבלה במהירות מימדים אנושיים, ביטחוניים וכלכליים נרחבים ועוררה תגובות שונות בתקשורת הבינלאומית.
כלי התקשורת בעולם, כל אחד עם הגישה שלו, ניסו לעצב את נרטיב המלחמה הזו; בחינת ההדים הללו יכולה לספק תמונה ברורה יותר של המצב האמיתי של המלחמה ושל תחזיתה.
תקשורת אנגלית
סוכנות הידיעות Associated Press דיווחה כי המועד האחרון בן 60 הימים שנקבע לסיום המלחמה עם איראן והשגת הסכם גרעין פג ביום שני, ושני הצדדים רחוקים זה מזה מתמיד. על פי הדיווח, המשא ומתן הקיים מתמקד אך ורק בפתיחת מצרי הורמוז והסרת המצור האמריקאי, ואין כל סימן לפשרה בנוגע למצר או לתחילת משא ומתן גרעיני רציני. הרפובליקה האסלאמית של איראן, בהתבסס על סעיף עמום בהסכם, ביססה את שליטתה על נתיב מים אסטרטגי זה.
Associated Press מדגישה כי ארצות הברית ניצבת בפני "אין אופציה טובה" לצאת מהמלחמה הזו. קבלת תנאי איראן משמעותה הענקת שליטה על נתיב מים חיוני לטהרן והודאה בתבוסה, והסלמת המלחמה, בנוסף להפחתה נוספת של מלאי הטילים המתקדמים, תזעזע את הכלכלה העולמית ותעלה את מחירי הבנזין לפני בחירות הקונגרס. כתוצאה מכך, שני הצדדים התבצרו בתקווה שהצד השני ייסוג ראשון, אך עד כה אף אחד מהם לא עשה זאת.
הדיווח, בסקירת קריסת הסכם יוני המהירה, מזכיר שבוע בלבד לאחר חתימתו, איראן החלה לירות על ספינות ששטו במסלול שבפיקוח אמריקאי לחופי עומאן, וארה"ב הגיבה במתקפות תגמול, החזרת סנקציות והטלת מצור. התוצאה היא חזרה למעגל המוכר של אלימות וקיפאון. מצב זה מצביע על כך שיחידת ההבנה של יוני לא רק שלא הבטיחה שלום, אלא באמצעות עמימותה, סיפקה קרקע להסלמת הסכסוך על מצרי הורמוז. כעת, אין כל אופק לסיום המלחמה הזו.
העיתון הגרדיאן דיווח כי מחירי הבנזין בארה"ב הגיעו לרמה הגבוהה ביותר שנרשמה אי פעם לחודש אוגוסט. על פי נתוני איגוד הרכב האמריקאי (AAA), המחיר הממוצע של גלון בנזין ביום שני הגיע ל-4.06 דולר, עלייה של 5 סנט מהשבוע שעבר ודולר אחד יותר מהשנה שעברה. בקליפורניה והוואי, המספר הגיע לכ-5.50 דולר לגלון. עלייה זו במחירים היא תוצאה ישירה של ששת חודשי המלחמה של ארה"ב וישראל נגד איראן וסגירת מצרי הורמוז, שהיוו בעבר נתיב מעבר לחמישית מנפט העולם.
הדיווח מוסיף כי מחיר הנפט הגולמי מסוג ברנט הגיע ל-112 דולר לחבית במרץ, ואף שהוא ירד כעת לכ-85 דולר, הוא עדיין גבוה ב-30% מהשנה שעברה. עם קריסת שיחות השלום ופקיעת המועד האחרון הדיפלומטי בן 60 הימים, המחירים שוב במגמת עלייה. טראמפ, באיום להפציץ את עומאן, והצהיר "אין לי לוח זמנים ואין לי דחיפות", ביטל למעשה כל תקווה לסיום מהיר של המלחמה.
הגרדיאן מצטט את הוועדה הכלכלית המשותפת של הקונגרס, לפיה האמריקאים שילמו 56.4 מיליארד דולר נוספים על בנזין בששת החודשים האחרונים, השווים ל-477 דולר למשק בית. לעומת זאת, שמונה חברות הנפט הגדולות בעולם, כולל אראמקו, BP, של, שברון ואקסון מובייל, הרוויחו 90 מיליארד דולר רווח נקי ברבעון האביב, השווים ל-700,000 דולר רווח בכל דקה. פער זה מציג תמונה עגומה של מלחמת מעמדות הנובעת מסכסוך צבאי יקר. סקרים גם מראים כי כמחצית מהאמריקאים מתקשים לעמוד בהוצאות המחיה.
תקשורת ערבית
אל-מיאדין טוענת במאמר כי האיום של ממשל טראמפ להפעיל לחץ וסנקציות כלכליות נוספות נגד איראן, בניגוד לתפיסת וושינגטון, לא יוביל בהכרח לכניעת טהראן ואף עלול לגרום לעלויות כבדות לכלכלה העולמית.
הכותב אומר כי מטרת הסנקציות החדשות של ארה"ב היא הפחתת הכנסות הנפט, הגבלת תנועות פיננסיות והחלשת יכולת ממשלת איראן לספק את צרכיה הפנימיים; אך הניסיון של שני עשורים של סנקציות הראה כי לאיראן יש יכולת הסתגלות והתחמקות ממגבלות משמעותית. מצד שני, הוצאת הנפט האיראני מהשוק העולמי עלולה להעלות את מחירי האנרגיה ואת האינפלציה, במיוחד בתקופה שבה עתודות הנפט של חלק מהמדינות פחתו.
הכותב מדגיש גם את תפקידה של סין ושותפות כלכליות אחרות של איראן, שלא יקריבו בקלות את האינטרסים האסטרטגיים שלהן לסנקציות אמריקאיות. בסופו של דבר, המאמר סבור שהזמן פועל לטובת איראן, ווושינגטון צפויה, על מנת לשמר את פניה הפוליטיים, לחפש הסכם חדש או תיקון של ההסכם הקודם עם טהראן, במקום להסלים את הסנקציות.
ראי אל-יום הדגישה במאמר כי סיום המועד האחרון בן 60 הימים של הבנות איסלאמאבאד בין ארה"ב לאיראן אינו בהכרח אומר תחילתה של מלחמה חדשה, אלא מסמן שלב חדש של עימות ומשא ומתן.
לדעת הכותב, איראן, תוך שמירה על ערוצי תיווך, אינה מוכנה לחזור למשא ומתן תחת לחץ אמריקאי, ומנסה להשתמש במצרי הורמוז כמנוף פוליטי וכלכלי. לעומת זאת, וושינגטון עדיין נשענת על סנקציות, לחץ כלכלי, מצור ימי ואיומים צבאיים, אך היא מוגבלת על ידי עלויות אנרגיה מוגברות והשלכות כלכליות של המלחמה.
הכותב מציג שלושה תרחישים: הסלמה צבאית, המשך המלחמה ומשא ומתן סימולטני ללא הסכם, וחזרה למשא ומתן עם הבנה חדשה. מבחינתו, התרחיש השני הוא הסביר יותר בטווח הקצר. סיום הבנות איסלאמאבאד אינו סוף הדיפלומטיה; שכן ערוצים חשאיים עדיין פעילים. בסופו של דבר, העתיד תלוי ברמת הסבלנות ללחץ ויכולת המשא ומתן של שני הצדדים, והאזור עדיין נמצא בסכנת הסלמה פתאומית.
אל-שרק אל-אווסט התייחס במאמר לבחירות הסתיו בארה"ב ובישראל, וכתב: סתיו 2026 הוא עונה חשובה לפוליטיקה העולמית, שכן שלוש בחירות גורליות יתקיימו בברזיל, בישראל ובארה"ב.
המאמר מוסיף: בברזיל, לולה דה סילבה מתמודד כדי למנוע את חזרת הימין הקיצוני ולשמור על הישגיו הדמוקרטיים והכלכליים, וקיים סיכוי לעימות בינו לבין פלאביו בולסונארו. בישראל, בחירות הכנסת עלולות להוביל לתבוסת מפלגת הליכוד וסיום כהונתו של נתניהו כראש ממשלה, ולפתוח דרך להקמת ממשלה מתונה יותר; נושא שישפיע גם על מצבו הפוליטי והמשפטי של נתניהו. בארה"ב, בחירות האמצע לקונגרס יהוו מבחן לביצועי ממשל טראמפ. ניצחון דמוקרטי עלול לשנות את השליטה בקונגרס ולהגביל את יכולת הממשלה לחוקק חוקים.
הכותב מדגיש כי לתוצאות שלוש בחירות אלו אין השפעות פנימיות בלבד, אלא הן גם עשויות לשנות את מאזן הכוחות ואת מסלול הפוליטיקה הבינלאומית בשנים הבאות.
תקשורת סינית ורוסית
העיתון הרוסי "ודומוסטי" כתב בדיווח בכותרת "כיצד המלחמה עם איראן מפחיתה את נוכחות ארה"ב בעולם": החלטתו של דונלד טראמפ, נשיא ארה"ב, להפחית את השתתפות וושינגטון בתמרונים משותפים עם דרום קוריאה, התקבלה בנסיבות שבהן ארה"ב העבירה במקביל חלק ניכר ממשאביה הצבאיים למזרח התיכון.
טראמפ הודיע ב-17 באוגוסט כי השתתפות ארה"ב בתמרונים השנתיים עם דרום קוריאה תופחת. הוא ציין את העלויות הגבוהות של תמרונים אלו ואת השפעתן על תהליך השיחות עם צפון קוריאה כסיבות להחלטה, והתייחס גם לקשריו הטובים עם קים ג'ונג-און, מנהיג צפון קוריאה. התמרון השנה נמשך 10 ימים, ומשתתפים בו כ-18,000 חיילים דרום קוריאנים וכמה אלפי חיילים אמריקאים.
"ודומוסטי", בהתייחס למלחמה של ארה"ב וישראל נגד איראן, כתב כי וושינגטון מחזקת את נוכחותה הצבאית במזרח התיכון, וכ-50,000 חיילים אמריקאים מוצבים באזור. בהקשר זה, נושאת המטוסים "ג'ורג' וושינגטון" הועברה ממזרח אסיה למזרח התיכון כדי להחליף את "אברהם לינקולן", צעד המבטא את יציאתה של נושאת המטוסים האמריקאית האחרונה מאסיה.
מאלק דודאקוב, מומחה לענייני ארה"ב, ראה בהפחתת התמרונים סימן להעמקת חילוקי הדעות בין וושינגטון לסאול, ואמר כי משאבים צבאיים אמריקאיים, כולל מערכות פטריוט, מועברים מאסיה למזרח התיכון. לדבריו, המלחמה עם איראן גרמה לארה"ב להפחית בהדרגה את השתתפותה הצבאית בחצי האי קוריאה.
פבל קושקין, חוקר רוסי, סבור שהתמקדותו של טראמפ במזרח התיכון ובסוגיית איראן דחפה את וושינגטון להפחית נוכחות צבאית באזורים פחות בעדיפות, מגמה שיכולה להיות סימן להגדרה מחדש של תפקידה הצבאי של ארה"ב בעולם.
סוכנות הידיעות שינחואה כתבה בדיווח בכותרת "ארה"ב נלכדה בהשלכות התוקפנות שלה נגד איראן": כשישה חודשים לאחר פרוץ המלחמה עם איראן, נושאת המטוסים "אברהם לינקולן" הפכה לסמל להשלכות הגישה הצבאית של וושינגטון; מלחמה שהמשכה שחק את הכוחות האמריקאים, שם לחץ על המשאבים הצבאיים של המדינה, והטיל עלויות גוברות על ארה"ב, ללא שהגיעה וושינגטון לתוצאה מכרעת.
שינחואה, בהתייחסות לפריסתה של נושאת המטוסים בים למעלה מ-200 ימים, כתבה כי מוצבים בה כ-5,000 מלחים ונחתים אמריקאים, ופרק זמן זה מהווה שיא של נוכחות רציפה של נושאת מטוסים אמריקאית בים. פורסמו דיווחים על מחסור במזון ובמים, שיבושים במשלוח חבילות, וחוסר בעצירות קבועות בנמלים, ומשפחותיהם של חלק מהחיילים הביעו דאגה מעייפותם וממצבם הנפשי.
על פי כותב העת, ממשל טראמפ השתדל להפחית את חשיבותן של דאגות אלו. פיט הֶגֶסְט, שר ההגנה האמריקאי, תיאר את הדיווחים על תנאי נושאת המטוסים כ"שגויים לחלוטין", וטראמפ עצמו לא ראה את משך הפריסה כ"ארוך כלל".
שינחואה התייחסה גם לעלויות הכספיות של המלחמה, וכתבה כי הפנטגון הוציא כ-37.5 מיליארד דולר למבצעים, וזקוק לעוד 67 מיליארד דולר להחלפת נשק שנצרך.
הדיווח ממשיך ומתייחס לסיום המועד האחרון בן 60 הימים שנקבע בהבנות השלום מ-18 ביוני בין איראן לארה"ב, ומוסיף כי טהראן עדיין לא החליטה לחדש את המשא ומתן, בעוד שטראמפ דורש את כניעתה של איראן.
לפי שינחואה, ארה"ב לא השיגה עד כה ניצחון צבאי מכריע, וגם לא יצרה מסלול ברור לפתרון דיפלומטי. רובין ניבלט, מנכ"ל לשעבר של מכון צ'טהאם, תיאר את תוצאת המלחמה עד כה כ"כישלון אסטרטגי ומבוכה" עבור ארה"ב.
