תיק אפשטיין סמל לפער בין כוח לחשבון נפש בארצות הברית
לפי המשרד הבינלאומי של Webangah News Agency, פרשת ג'פרי אפשטיין, בטרם הפך לנאשם המרכזי באחד מתיקי ההתעללות המינית החמורים ביותר בארצות הברית, היה דמות חידתית בעולם הפיננסים. בשנות השבעים של המאה העשרים החל את דרכו כמורה למתמטיקה בבית הספר היוקרתי דלטון בניו יורק, על אף שלא השלים את לימודיו האקדמיים. זמן קצר לאחר מכן עבר לחברת השקעות והחל לטפס במהירות בסולם הניהול של נכסי לקוחות עשירים במיוחד. מעולם לא הוברר באופן ברור כיצד גובש ההון הראשוני שלו ומערך הקשרים הראשוני שלו, אך בשנות השמונים והתשעים הפך לדמות מוכרת בחוגי האליטה הסגורים.
קשריו עם נשיאי ארצות הברית לשעבר, נסיכים, מדענים ואנשי אקדמיה בכירים, יצרו תדמית של משקיע רב השפעה. אך מאחורי חזות מכובדת זו, התגבשה מציאות אחרת: תלונות חוזרות ונשנות הצביעו על כך שאפשטיין ניצל את מעמדו במשך שנים כדי לפתות ולהתעלל בנערות צעירות. בתימיו בניו יורק, פלורידה, ניו מקסיקו ובאי הפרטי שלו בקרביים, הפכו למוקדי עלייה לרגל של אנשי מפתח; מקומות שמאוחר יותר תוארו בכתבי אישום פדרליים כזירות פשע.
המכה המשמעותית הראשונה למוניטין של אפשטיין ניתנה בשנת 2005, כאשר משטרת פאלם ביץ' בפלורידה פתחה בחקירה בעקבות תלונה של משפחת נערה צעירה. החקירה הובילה לעדויות של עשרות נערות נוספות שסיפרו סיפורי התעללות דומים. אפשטיין היה צפוי לעמוד בפני אישומים פדרליים חמורים, אך בשנת 2008 נחתם עמו הסדר טיעון שנוי במחלוקת עזה.
בהתאם להסדר זה, שאותו מתחו המבקרים ביקורת קשה בדיעבד, אפשטיין הודה באשמות פליליות ברמה המדינתית בלבד, וריצה רק שלושה עשר חודשים בכלא בתנאי מעצר מקלים. הוא הורשה לצאת מהכלא במהלך היום ולעבוד במשרדו. ההסדר נחתם ללא ידיעתם המלאה של חלק מהקורבנות, ולימים תואר על ידי גופי תקשורת כדוגמה מובהקת לאפליה במערכת המשפט האמריקאית. אלכס אקוסטה, התובע הכללי שחתם על ההסדר, התפטר מתפקידו בשנת 2019 תחת לחץ ציבורי כבד.
שמה של ג'ילין מקסוול נקשר תמיד לשמו של אפשטיין. היא בתו של רוברט מקסוול, איש עסקים בריטי בתחום המדיה, ומילאה תפקיד מרכזי בקרבת נערות צעירות לאפשטיין. התובעים טענו במשפטה של מקסוול כי היא פעלה באופן אקטיבי לגיוס, לבניית אמון ולניהול הקשר עם הקורבנות. בדצמבר 2021 הרשיע חבר מושבעים אותה בעבירות של סחר מיני וסיוע להתעללות, ובית המשפט גזר עליה עונש מאסר של עשרים שנה.
הרשעתה של מקסוול נתפסה על ידי קורבנות רבים כאות לכך שניתן להביא לגביית מחיר, אך השאלה המרכזית נותרה פתוחה: האם גם הגורמים הבכירים האחרים שהיו מעורבים במעגלי הקשרים של אפשטיין נחקרו באופן יסודי? פרסום מסמכי בית המשפט בשנים 2024 ו-2025 חשף שמות רבים, אם כי אזכור שם במסמכים אינו מהווה בהכרח הוכחת אשמה פלילית. עם זאת, הדבר חידש את הדיון הציבורי על שקיפות והוגנות תהליכי החקירה והשיפוט.
אחד הסמלים המרכזיים בפרשה היה האי הפרטי של אפשטיין בקרביים, שתואר בדיווחי חדשות כאתר מפגש לאורחים מיוחדים. טיסותיו המתועדות של מטוסו הפרטי, שזכה לכינוי ״מטוס הלוליטה״, משכו תשומת לב ציבורית עצומה. ברשימות הנוסעים נראו פוליטיקאים, אנשי עסקים ודמויות מתחום האמנות. רבים מהם הכחישו כל ידיעה על פשעיו של אפשטיין, ואחרים טענו כי נוכחותם בטיולים אלו נבעה מסיבות עסקיות או פילנתרופיות בלבד.
בשנים האחרונות, פרסום מיילים ומסמכים חדשים העלה מחדש את הדיון על מידת ידיעתם של מקורבי אפשטיין. חלק מההתכתבויות התייחסו לשמות שכבר עלו בעבר בכלי התקשורת. עם זאת, עד כה בית משפט פדרלי לא הצליח להוכיח קיומה של רשת מאורגנת עם מעורבות פוליטית נרחבת. הפער הזה בין ספקולציות ציבוריות לבין ממצאים רשמיים החריף את מורכבות התיק.
בתוך כל המאבקים הפוליטיים והתקשורתיים, הקורבנות העיקריים של הפרשה נאבקו שנים ארוכות כדי שיקשיבו לקולם. חלקן היו בנות שלוש עשרה או ארבע עשרה בלבד בעת ביצוע הפשעים. עורכי דינם הדגישו כי ההתמקדות המוגזמת בתיאוריות קונספירציה או יריבויות מפלגתיות אסור שתגרום להסטת תשומת הלב מהנושא המרכזי – ניצול שיטתי של ילדים.
הוגשו מספר תביעות אזרחיות נגד נכסיו של אפשטיין וכמה מעמיתיו, וחלק מהקורבנות הגיעו להסדרי פיצוי כספיים באמצעות קרן פיצויים. עם זאת, רבים טוענים כי שום פיצוי לא יוכל להשיב את השנים שאבדו. מבחינתם, חשוב מכל הוא חשיפה מלאה של האמת ונטילת אחריות מצד מוסדות שלא התייחסו ברצינות לאזהרות הראשוניות.
למרות פרסום מיליוני עמודי מסמכים ומתן הרשעות לחלק מהנאשמים, תיק אפשטיין עדיין לא נסגר בתודעה הציבורית. מותו טרם משפט פומבי הותיר שאלות רבות ללא מענה. הסתירות בתיאור הרשמי של ליל מותו, כשלים אבטחתיים בכלא, וההסדר השנוי במחלוקת מ-2008, תרמו כולם ליצירת חוסר אמון נרחב.
יתרה מכך, תיק אפשטיין הפך לסוגיה שחורגת מעבר לעבירה פלילית אישית. עבור אמריקאים רבים, התיק הוא סמל לפער בין כוח לחשבון נפש. התפיסה שאנשים עשירים ובעלי השפעה יכולים לחמוק מפיקוח חוקי, גם אם לא הוכחה במלואה, מטילה צל כבד על המרחב הציבורי.
נפילתו של ג'פרי אפשטיין לא הייתה רק נפילתו של אדם אחד, אלא מבחן למבנים המשפטיים והפוליטיים של ארצות הברית. מן ההסדר השנוי במחלוקת של 2008 ועד מותו המעורר מחלוקת בכלא וההדלפות הנרחבות של המסמכים בשנים האחרונות, כל שלב בפרשה הציב שאלות חדשות. הרשעתה של ג'ילין מקסוול ותשלום הפיצויים לחלק מהקורבנות היו צעדים בדרך לצדק, אך עבור חלק ניכר מהציבור הם אינם מספקים.
כל עוד כל העמימות סביב רשת הקשרים של אפשטיין, דרך הטיפול הראשוני בתלונות, והפרטים המדויקים של ליל מותו לא יקבלו תשובה ברורה ושקופה, התיק יישאר אחד המורכבים והשנויים ביותר במחלוקת בהיסטוריה האמריקאית העכשווית. תיק שמדגים עד כמה המרחק בין טענה למציאות בעולם הכוח יכול להיות עמוק, וכי שיקום האמון הציבורי לא יהיה משימה פשוטה. לפי דיווח של המחלקה הבינלאומית של סוכנות הידיעות וובינגאה, בהתבסס על נתונים שפורסמו בסוכנות הידיעות מהר, התיק ממשיך להיות רצוף עמימות רבה.
