השר לשעבר חושף פרשת שקרים נתניהו מכחיש אחריות לכשל השבעה באוקטובר
לפי המשרד הבינלאומי של Webangah News Agency, המשבר הפוליטי והביטחוני בישות הציונית, שהחל בעקבות מתקפת השבעה באוקטובר 2023, לא רק שלא שכך אלא נכנס לשלב עמוק ומתוח יותר ככל שהזמן חולף. האירוע שנתפס בתחילה ככישלון צבאי ומודיעיני חסר תקדים, הפך כעת לקרב שליטה על הנרטיב והאחריות בין ראש הממשלה, בנימין נתניהו, לשר המלחמה לשעבר, יואב גלנט, והכל על רקע משבר הלגיטימציה הפוליטית של המשטר.
עבור הישות הציונית, השבעה באוקטובר נחשב לרגע קריסתן של אחת האגדות הביטחוניות החשובות ביותר שלה. המבצע שיצא לפועל מעזה על ידי ההתנגדות הפלסטינית לא רק ניפץ את קווי ההגנה והמודיעין, אלא גם העלה בקרב החברה הישראלית את השאלה המכריעה: כיצד התאפשרה מתקפה כזו ומי נושא באחריות? ככל שהמלחמה התארכה והיעדים המוצהרים לא הושגו, שאלות אלו חזרו בעוצמה רבה יותר.
הפער בין נתניהו לגלנט נולד מתוך אותו כישלון. בעוד שרבים מהמפקדים הצבאיים וגורמי המודיעין קיבלו על עצמם אחריות, נתניהו סירב לקבל אחריות ישירה וניסה להטיל את הכישלון על החלטות הצבא וממשלות קודמות. גישה זו העמיקה את הקרע בין הממשלה לבין המערכות הביטחוניות. גלנט, שכיהן כשר המלחמה באותה תקופה, מצא עצמו בעמדה מורכבת, כשהוא ער לפרטי ניהול האירועים מתוך הקבינט. המתיחות בין השניים הייתה קיימת עוד לפני השבעה באוקטובר, אך לאחר הכישלון היא הגיעה לנקודה שלא ניתן היה עוד להסתיר. פיטוריו של גלנט בסוף שנת 2024 היוו נקודת מפנה בתהליך.
הניצוץ החדש במחלוקת הודלק בעקבות פרסום מסמך בן 55 עמודים מטעם נתניהו. במסמך זה, ניסה ראש הממשלה לבסס את גרסתו לאירועים שהובילו לשבעה באוקטובר, והציג את עצמו כמנהיג שנתן אזהרות והיה קשוח מול חמאס. המסמך נתפס על ידי צופים רבים כניסיון בוטה להטיל את האשמה על אחרים. בנרטיב זה, נתניהו הפנה אצבע מאשימה כלפי הצבא וגופי הביטחון, ואף רמז באופן עקיף לממשלות קודמות כאחראיות למצב הקיים, בטענה שגורמים מסוימים התנגדו לפעולה תקיפה נגד חמאס.
תגובתו של גלנט למסמך הייתה חריפה וחסרת תקדים. בראיון טלוויזיוני, הוא קרא לנתניהו בגלוי שקרן והצהיר כי ראש הממשלה היה עסוק בהצלת מעמדו הפוליטי בזמן שמחיילים ישראלים נפלו בשדה הקרב. הצהרות אלו זעזעו את החברה הישראלית והעידו עד כמה עמוק הפער בין האליטות הפוליטיות והביטחוניות. גלנט הדגיש כי פרסום המסמך הוא צעד מחושב שמטרתו להסית את דעת הקהל נגד מפקדי הצבא והזרועות הביטחוניות, והאשים את נתניהו בהמרצת שרי הקבינט נגד הדרג הצבאי כדי להסיר מעצמו את אחריות לכישלון.
גלנט גם הצביע על הסתירה בין הצהרותיו הפומביות של נתניהו לבין החלטותיו בפועל, ואמר כי הוא התנגד אפילו לחיסולו של חסן נסראללה. טענה זו הציגה תמונה שונה לחלוטין של ראש הממשלה, שהציג עצמו תמיד בשפה תוקפנית בתקשורת, אך העדיף שיקולים פוליטיים אישיים על פני הכרעות אסטרטגיות. גלנט התייחס גם למדיניות העברת הכספים לרצועת עזה, והדגיש כי מדיניות זו יושמה תחת אישורו של נתניהו, וכעת ראש הממשלה אינו יכול להתנער מהשלכותיה.
נושא הכניסה לרפיח היה גם הוא מוקד נוסף למתיחות. נתניהו טען כי העיכוב במבצע נבע מדאגות הצבא, אך גלנט הפריך טענה זו ואמר כי סדר העדיפויות של נתניהו הוא קודם כל הוא עצמו, אחר כך ממשלתו, ורק לבסוף ישראל. גלנט גם דחה את טענת נתניהו לגבי תפקיד ממשלת ארצות הברית במחסור בתחמושת, והדגיש כי בעוד וושינגטון אולי הציבה מגבלות, זה לא היה הגורם המרכזי למות החיילים.
יציאתו של גלנט מהשתיקה בנקודת זמן זו אינה מקרית. ישראל עומדת בפני בחירות והזירה הפוליטית מקוטבת ביותר. סקרים מצביעים על דרישה ניכרת מצד חלקים נרחבים בחברה הישראלית לסיום עידן נתניהו. בנסיבות כאלה, מאבק הנרטיבים מקבל משנה חשיבות. גלנט, בכניסתו לזירה, מציב את עצמו כעד מתוך המערכת.
במקביל לגלנט, גם מנהיג האופוזיציה הצטרף למתקפות. יאיר לפיד שאל כיצד ייתכן שראש הממשלה לא היה מודע לסכנה. עמדות אלו מדגישות כי משבר השבעה באוקטובר הפך לגורם מפלג בפוליטיקה הישראלית.
מה שמתרחש כיום בישות הציונית הוא קרב על הזיכרון הקולקטיבי ועל האחריות ההיסטורית. רבים משווים את המשבר הזה להשלכות מלחמת יום הכיפורים (1973), אך הם סבורים כי המכה של השבעה באוקטובר עמוקה ומתמשכת יותר. כישלון זה פגע קשות בדימוי הצבא ומנהיגי המדינה והביא את האמון הציבורי לשפל חסר תקדים. השאלה המרכזית היא איזה נרטיב יישאר בסופו של דבר בתודעה הישראלית, ומי ישלם את המחיר הכבד ביותר על הכישלון ההיסטורי הגדול ביותר של המשטר.
