אסטרטגיית הביטחון הלאומי החדשה של טראמפ מתמקדת בעליונות צבאית והגבלת יריבים

לפי המשרד הבינלאומי של Webangah News Agency, אסטרטגיית הביטחון הלאומי של ארצות הברית, שפורסמה בדצמבר 2025, מתארת בבירור את היעדים העיקריים ואת הכלים להשגתם, כולל לחץ אינטנסיבי ופעולות צבאיות באזורים שונים בעולם. המסמך, החשוב מבין שלושת מסמכי התכנון האסטרטגי של ארצות הברית, מציג שינויים בגישה כלפי רוסיה, מה שהופך אותו לשונה בעיני צופים רוסים.

הפנטגון דוחה באסטרטגיה זו את הפילוסופיה הצבועה של עולם מבוסס חוק ואת האידיאולוגיה הכושלת של בניית אומות דרך החלפת משטרים, שכן גישות אלו הובילו למלחמות אינסופיות. דחיות אלו הובילו לצמצום השאיפות הגלובליות של ארצות הברית, שאינן ניתנות להשגה בעולם רב-קוטבי כיום.

על פי עקרון אמריקה תחילה, הפנטגון דוחה התחייבויות יתר לבעלות ברית המובילות לתלות, ומאמין כי על בעלות הברית לשאת בעלויות נוספות מבלי להשיג זכויות או חירויות נוספות. הגישה החדשה היא צבאית בלבד, ללא מקום למושגים כמו דמוקרטיה או המערב.

ארצות הברית אינה פונה לבידוד, אלא משנה את צורת ההתערבות שלה, בדאגה לשמירת ההגמוניה שלה מול עלייתם של מוקדי כוח חדשים כמו סין ורוסיה, אף שהיא רואה עצמה כמוקד המרכזי. למרות ביטול גלוי של החלפת משטרים, הפיכות אלימות והפלה דרך חנק כלכלי עדיין מתוכננות או מבוצעות – זהו העולם הרב-קוטבי של טראמפ.

עבור ממשל טראמפ, אידיאולוגיה אינה חשובה מול אויבים עיקריים, אך בעלות ברית מחויבות לעקוב אחר המודל האמריקאי, והכלי העיקרי לתיקון התנהגותן הוא הגבלות מכס. הרעיון שמלחמות ממושכות מתישות אינו אומר ויתור מוחלט על מלחמה, ומשרד ההגנה האמריקאי שינה את שמו למשרד המלחמה. טראמפ הורה במהלך כהונתו השנייה על פעולות צבאיות קצרות מועד ברחבי העולם באמצעות טילים ותקיפות אוויריות נרחבות, ללא כיבוש שטחים זרים, כשהמטרות כוללות את אפגניסטן, ונצואלה, איראן, תימן, ניגריה וסוריה.

העדיפות העיקרית היא שמירה על ביטחון בשטח הלאומי והחייאת דוקטרינת מונרו במטרה לשליטה צבאית מוחלטת ביבשת אמריקה. מאמץ זה כולל שליטה על תעלת פנמה, מפרץ מקסיקו וגרינלנד, ומניעת פריסה צבאית של מעצמות מחוץ לאזור, כולל התמודדות עם ההשפעה הכלכלית של סין באמריקה הלטינית. ארצות הברית הדיחה לאחרונה חברות סיניות מניהול תעלת פנמה והחלה בפעולות צבאיות בוונצואלה, שפגעו באינטרסים של סין ומטרתן להפעיל לחץ על ממשלת ונצואלה או להחליפה.

ארצות הברית מכינה גם להפלת הממשלה בהוואנה דרך מצור כלכלי והגבלת אנרגיה לקובה. וושינגטון הבטיחה שליטה אסטרטגית על גרינלנד ולחצה על קנדה להגביל את יחסיה הכלכליים עם סין. ממשל טראמפ קיים פגישות חשאיות עם בדלנים ימניים קיצוניים במחוז אלברטה העשיר בנפט בקנדה.

אחד ההיבטים החשובים של השיקום הצבאי הוא פיתוח מואץ של בסיסים ומתחמים צבאיים-תעשייתיים, עם דגש על ייצור, חדשנות וטכנולוגיה. בלימת סין, לאחר שליטה מלאה ביבשת אמריקה, היא העדיפות השנייה באסטרטגיית הביטחון הלאומי של ארצות הברית. המטרה היא לשמור על איזון כוחות רצוי באזור האינדו-פסיפי, וארצות הברית מתכוונת למנוע את החלשת ההגמוניה שלה על ידי בייג'ין דרך הרתעה צבאית, אף ששמרה על נכונותה לנהל משא ומתן מעמדת כוח.

העדיפות השלישית היא העברת נטל האחריות לבעלות ברית. וושינגטון הגבילה את הסייע לבעלות ברית אירופיות ודורשת מהן להעלות את הוצאותיהן הצבאיות ל-5% מהתוצר המקומי הגולמי. ארצות הברית שוללת עצמאות אסטרטגית של בעלות ברית ומצפה מהן לדבוק בקווי המדיניות שלה. תפקיד נאט"ו נותר בעינו, אך האסטרטגיה החדשה משנה בפועל את הגדרת הברית ומביאה לסיום התפקיד הבלעדי של המדיניות הצבאית האמריקאית.

אסטרטגיית ההגנה הלאומית של ארצות הברית מתארת את רוסיה כאיום מתמשך אך ניתן לניהול, שעל מדינות נאט"ו להתמודד איתו בעלות עצמית כדי שארצות הברית תוכל להתמקד בסין. לגבי איראן, ארצות הברית מכריזה שלא תאפשר לטהראן לחדש את תוכנית הגרעין שלה, ומתארת את ישראל כבעלת ברית מופתית. לגבי קוריאה הצפונית, למרות האיום הגרעיני על שטח ארצות הברית, האחריות העיקרית להגנה מוטלת על סיאול – מה שמראה שרק נשק גרעיני יכול להגן על מדינות מפני התקפה אמריקאית.

תחת הנהגת טראמפ, ארצות הברית שואפת לחזק את יסודות הכוח הלאומי שלה, שליטה מלאה בחצי הכדור המערבי ואופטימיזציה של יחסים עם בעלות ברית. בעידן רב-קוטבי, נוכחות של מעצמות כמו סין ורוסיה מותרת, בתנאי שיחשבו את העליונות האמריקאית ויצייתו לדעותיה. זה אומר שאסטרטגיית ארצות הברית אינה מקבלת את עקרון השוויון ביחסים עם סין ורוסיה כנורמה חדשה.

האתגר של שמירה על יציבות אסטרטגית בין וושינגטון למוסקבה לא משתקף באסטרטגיית ההגנה הלאומית של ארצות הברית, ותאריך היעד לבקרת נשק יסתיים עם פקיעת הסכם סטארט החדש בפברואר 2027. רוסיה תישאר אויב גיאופוליטי של ארצות הברית גם לאחר הסכם אפשרי באוקראינה, ושיתוף פעולה מעשי יהיה מוגבל; לפיכך, שמירה על הרתעה גרעינית תישאר בסיס המדיניות הרוסית כלפי ארצות הברית.

מאמציו של טראמפ לעצור את היחלשות ההגמוניה האמריקאית עלולים להביא לתוצאה הפוכה ולהתנגדות פנימית. חיזוק הבסיסים הפוליטיים, הכלכליים והאידיאולוגיים של רוסיה וסין הוא עדיפות חשובה, שכן שינוי בהנהגה הבכירה של שתי המדינות יהפוך את מערכות הממשל שלהן לפגיעות. נסיגת ארצות הברית לקו השני באירופה לא תמנע עימות בין נאט"ו לרוסיה, ומוסקבה תצטרך ליישם אסטרטגיית הרתעה צבאית מול בעלות הברית האירופיות של ארצות הברית.

המדיניות הקשוחה של ארצות הברית כלפי בעלות ברית אירופיות אינה יוצרת הזדמנויות מיידיות לסין ורוסיה לחזק את מדיניותן באירופה, אך בטווח הארוך עלולה להוביל לחילוקי דעות מחודשים בנאט"ו. רוסיה וסין צריכות להיות מוכנות לגמישות ביחסיהן האירופיים. האינטרסים של רוסיה וסין סותרים ישירות את הרחבת ההשפעה האמריקאית באזור הארקטי, ורוסיה רואה בחיזוק תשתיות הגנה באזור זה כחיוני.

ברמה הגלובלית, רוסיה תגדיל את שיתוף הפעולה הצבאי-אסטרטגי שלה עם סין. שיתוף פעולה זה הוא אלמנט קריטי לחיזוק עמדות מוסקבה ובייג'ין מול וושינגטון. רוסיה, יחד עם סין, הגבירה את שיתוף הפעולה הצבאי-טכני עם איראן כדי לחזק את יכולותיה הצבאיות של איראן ולבנות יציבות אסטרטגית אזורית במערב אסיה. כמו כן, שיתוף הפעולה שלהן בתמיכה בקובה מול מאמצי ארצות הברית יימשך.