מומחה ציוני מפרט שני הישגים מרכזיים של איראן והמגבלות הצבאיות של ארה"ב
לפי המשרד הבינלאומי של Webangah News Agency, דני ציטרינוביץ', מומחה ציוני לענייני ביטחון במזרח התיכון, פרסם ניתוח תחת הכותרת "התקרבות לנקודת מפנה קריטית בנוגע לאיראן". במסמך, הוא מציין כי השבוע יכולה איראן לטעון לשני הישגים מרכזיים: החזרת השליטה בהפגנות והימנעות ממה שנראה כהתקפה צבאית אמריקאית קרובה.
הישגים אלו לא הושגו באמצעות דיכוי אלים או ניתוק האינטרנט, אלא דרך מהלך פוליטי מחושב. איראן הציעה "הישג" מוגבל לנשיא דונלד טראמפ, תוך התחייבות להימנע מהוצאות להורג של מפגינים ולהפחית את הלחץ הבינלאומי המיידי.
מנקודת המבט של וושינגטון, הממשל עדיין מעריך שתי גישות מתחרות. האחת קשורה לקו של וויטקוף, השואף לנצל את המצב הנוכחי באיראן כדי לקדם משא ומתן ואולי הסכם גרעיני. הגישה השנייה, הנבחנת על ידי בכירים מסוימים וככל הנראה גם על ידי הנשיא טראמפ עצמו, כוללת פעולה צבאית נגד איראן.
עם זאת, שאלה אסטרטגית מרכזית נותרה ללא מענה: לפני ששואלים מה ארה"ב יכולה לפגוע באיראן, על הממשל להגדיר מהו היעד האסטרטגי האמיתי שלו.
בהתחשב במצב הנוכחי ובהשקטת ההפגנות, מתקפה מוגבלת לא תתמוך באופן משמעותי באופוזיציה האיראנית. ההפגנות, אפילו בשיאן, חסרו מנהיגות ברורה ולכידות ארגונית, וחולשה זו בולטת עוד יותר היום. מתקפה ממוקדת שמטרתה לערער את המשטר האיראני הייתה רלוונטית אולי כאשר ההפגנות היו בשיאן, אך חלון ההזדמנויות הזה ככל הנראה נסגר כעת.
האופי הספונטני והזמני של ההפגנות, יחד עם היעדר תשתית מאוחדת של האופוזיציה, הפכו את התרגום של הכעס הציבורי למסגרת פעולה שניתן לחזק באמצעות פעולה צבאית חיצונית לבלתי אפשרי. כתוצאה מכך, מתקפה עונשית או סמלית לא תשיג הרבה מעבר לסיפוק ההיגיון של הרתעה, תוך שהיא טומנת בחובה סיכון מסוכן להסלמה אזורית.
לעומת זאת, כל ניסיון רציני להפיל את המשטר האיראני ידרוש קמפיין צבאי נרחב ומתמשך. קמפיין כזה יסכן כמעט בוודאות את היציבות האזורית, יאיים על שותפים של ארה"ב ברחבי המזרח התיכון ויחשף את ישראל לתגובה חריפה מצד איראן. עובדה זו מסבירה את ההתכנסות של החששות בישראל ובמדינות המפרץ הפרסי, המעודדות את וושינגטון לבחון מחדש את האפשרויות הצבאיות שלה במטרה לרסן במקום להפיל את המשטר.
לפיכך, אפשרויותיה של ארה"ב מצטמצמות לשתי ברירות לא מושלמות: משא ומתן – אולי תחת צל של לחץ צבאי, עם הגעתה של נושאת המטוסים יו.אס.אס לינקולן – או פעולה צבאית. אך מתקפה מוגבלת לא תשיג יעדים אסטרטגיים, בעוד שקמפיין נרחב עלול לערער את האזור.
בניגוד לוונצואלה, לארה"ב חסרה התשתית האזורית, הפוליטית והמוסדית שתוכל לתמוך בשינוי משמעותי במשטר האיראני. יתרה מכך, אין אסטרטגיה ברורה לאחר עימות. הממשל האמריקאי נאלץ לגבש הן אסטרטגיה והן תכנון מבצעי תחת לחץ זמן כבד ובמסגרת אינטרסים סותרים בין שותפיו.
כל עוד וושינגטון לא תגדיר בבירור את התוצאה הרצויה לה באיראן, פעולה צבאית משמעותית אינה סבירה. מה שברור עד כה הוא ששינוי משמעותי במשטר האיראני ידרוש עימות אלים ונרחב, שיישא עמו עלויות וסיכונים משמעותיים לארה"ב ולאזור.
