גורמים בינלאומיים: המשטר הציוני עומד מאחורי התקיפה נגד יהודים באוסטרליה
לפי המשרד הבינלאומי של Webangah News Agency, בעקבות פיגוע הירי שאירע בבית כנסת בסידני, אוסטרליה, במהלך חגיגת חנוכה, בו נהרגו לפחות 12 בני אדם ועשרות נפצעו, גורמים בינלאומיים מטילים ספק באמיתות האירוע ומאשימים את ישראל בהנדסת תודעה.
אמנם מדינות רבות, ביניהן איראן, גינו את האירוע הקטלני, אך גורמים במשטר הציוני מיהרו לגנות את המעשה כ"אנטישמיות", בטענה שהזהירו את ממשלת אוסטרליה מפני עלייה בפעילות "אנטישמית" במדינה.
מומחים מציינים כי לאחר המלחמה בעזה והתוקפנות של המשטר הציוני נגד מדינות האזור, השנאה כלפי המשטר והיהודים עלתה בעולם, אך ישנן שאלות רציניות לגבי המניעים מאחורי הפיגוע.
עלירזה כבירי, מומחה לענייני המזרח התיכון, טוען כי ניתוח דפוסי פעולה היסטוריים של שירותי הביטחון של ישראל יכול לספק תובנות לגבי המניעים וההשלכות האפשריות של האירוע.
לדבריו, יש לבחון את ההיסטוריה של פעולות המודיעין של ישראל. ישראל היא אחת המדינות הבודדות בעולם שמבצעת פעולות ביטחוניות ומודיעיניות בשטחן של מדינות אחרות, כפי שניתן לראות ב"פרשת לבון" בשנת 1954, בה שירותי הביטחון של ישראל פוצצו מטרות יהודיות ומערביות במצרים כדי להפליל קבוצות אחרות ולפגוע ביחסי מצרים עם המערב. פרשה זו אושרה רשמית בישראל והראתה שישראל מוכנה לסכן חיי יהודים כדי להשיג את מטרותיה.
גם ההתנקשות במחמוד אל-מבחוח בדובאי בשנת 2010 הראתה שהמוסד מסוגל לבצע פעולות מורכבות במדינות מאובטחות, ללא התחשבות ברגישויות פוליטיות וביטחוניות. לכן, מבחינת יכולת מבצעית והיסטוריה, ביצוע תרחיש ביטחוני מבוקר במדינה כמו אוסטרליה אינו בלתי אפשרי ומתאים לדפוסי הפעולה של ישראל, במיוחד כאשר ישראל מתמודדת עם משבר לגיטימציה בינלאומי חריף.
כבירי טוען כי לאור היחס השלילי כלפי הציונים והמדיניות של ישראל בדעת הקהל העולמית, ניתן לראות באירוע זה ניסיון מחושב של ישראל להציג את עצמה כקורבן. ישראל משתמשת ב"ביטחון היהודים בעולם" ככלי פוליטי ותקשורתי במשך שנים. לאחר כל גל ביקורת נרחב נגד המשטר, ישנו מיקוד תקשורתי משמעותי ב"אנטישמיות, חוסר ביטחון של יהודים והצורך לתמוך בישראל". לדוגמה, לאחר המלחמה בעזה בשנת 2014, ישראל וגופים הקרובים אליה פתחו בקמפיין נרחב על "עלייה בתקיפות נגד יהודים באירופה", במטרה להעביר את עמדת הקורבן מהפלסטינים ליהודים.
במסגרת זו, אירוע כמו הירי בבית הכנסת בסידני ממלא בדיוק את אותו תפקיד פסיכולוגי ותקשורתי: יצירת הלם רגשי, בנייה מחדש של אמפתיה בדעת הקהל המערבית והפחתת הלחץ הפוליטי על ישראל. דפוס זה אינו מקרי, אלא חלק מדוקטרינה מוכרת של לוחמת נרטיבים, שישראל מנוסה בה. לכן, הצגת ישראל כקורבן אינה הנחה חלשה, אלא ניתוח המבוסס על דפוס פעולה עקבי.
כבירי מזכיר מקרים דומים בעבר, כמו "פרשת לבון" והתקיפה הישראלית על הספינה האמריקאית "USS Liberty" בשנת 1967, שאנליסטים רבים רואים בה פעולה מכוונת שמטרתה לגרור את ארה"ב למלחמה נגד מצרים. גם בארה"ב, מסמכים רשמיים חשפו את "מבצע נורת'וודס" בשנות ה-60, שתכנן לבצע התקפות מפוברקות נגד אזרחים אמריקאים ולהאשים בכך את קובה.
לדבריו, צירוף העדויות ההיסטוריות, ההיגיון הפוליטי, הניסיון המבצעי והצורך הדחוף של ישראל לשנות את דעת הקהל העולמית, הופך את הניתוח של מעורבות שירותי הביטחון של ישראל באירוע בסידני לאמין יותר. האירוע מתאים לאסטרטגיה של הצגת ישראל כקורבן ושיקום תדמיתה.
