סוף האגדה המומצאת: כיצד צבא ישראל קורס מבפנים?
לפי המשרד הבינלאומי של Webangah News Agency, צבא המשטר הציוני, שבעבר ניסה להציג את עצמו כצבא החזק ביותר באזור באמצעות תעמולה תקשורתית, מתמודד כעת עם משבר חסר תקדים בכוח האדם, משבר המאיים על יכולתו המבצעית ועל יציבות המבנה החברתי והמדיני של המשטר.
דיווחים פנימיים של הצבא, שדלפו לאחרונה, מצביעים על מחסור של יותר מ-1,600 קצינים בדרגות הביניים והבכירות, וצופים כי עד 30% מהמפקדים הבכירים ישתחררו בשנים הקרובות. רק 37% מהקצינים מעוניינים להאריך את החוזה שלהם, וכוחות המילואים, שתמיד היו עמוד השדרה העיקרי של הצבא, הולכים ומצטמצמים. לדברי מקורות זרים, נתונים אלו אינם רק מספרים, אלא סימן לסופה של אגדה שנבנתה במשך יותר משבעה עשורים בדמם של פלסטינים.
הסיבה העיקרית לקריסה זו היא המלחמה הממושכת והמתישה שנמשכת שנתיים בעזה ובחזיתות הצפוניות. חיילים שאמורים היו להילחם נגד חמאס תוך מספר שבועות, עדיין תקועים ברחובות ההרוסים של עזה לאחר יותר משנתיים. מותם של חברים לנשק, תמונות של ילדים ואזרחים שנהרגו והשחיקה הנפשית העזה גרמו לקצינים ולנגדים מקצועיים רבים להגיע למסקנה של המשך הדרך הזו חסר משמעות. אחד מקציני המילואים הודה בראיון לערוץ 12: "אנחנו כבר לא יודעים בשביל מה אנחנו נלחמים. אין מטרה ברורה".
אולם הבעיה אינה רק המלחמה. השסע החברתי הפנימי במשטר הציוני תרם אף הוא למשבר. צעירים חילונים ובני המעמד הבינוני נאלצים לשרת שלוש שנים או יותר, ואז נקראים למילואים פעמים רבות, בעוד שהחברה החרדית, המהווה יותר מ-13% מהאוכלוסייה, פטורה כמעט לחלוטין משירות צבאי ומקבלת גם סיוע כספי מהמדינה. כשצעיר בן 22 בתל אביב רואה שבני גילו רק לומדים תורה ומקבלים תמיכה כספית, אין לו יותר מוטיבציה לסכן את חייו. תחושת אי השוויון הזו עוררה תגובות חריפות ברשתות החברתיות: "אנחנו טיפשים שנלחמים, החרדים לומדים ונתניהו נותן להם כסף כדי להישאר בשלטון".
גורם שלישי הוא ירידה באמון הכוחות בהנהגה הפוליטית והצבאית. הכישלון המודיעיני והמבצעי של ה-7 באוקטובר טרם תוקן, אך המפקדים הבכירים לא לוקחים אחריות וגם לא מציגים אסטרטגיה ברורה. חיילים וקצינים מקצועיים, כשרואים שמפקדיהם לא נותנים דין וחשבון ואין להם תוכנית ברורה, אינם רואים מוטיבציה להמשיך לשרת ונוטשים את תפקידם.
השלכות המשבר כבר ניכרות בשטח. צבא ישראל מתמודד עם מחסור של 1,300 קצינים בדרגת סגן עד סרן ו-300 קצינים בדרגת רב סרן ומעלה. כדי למלא את החלל הזה, המפקדים נאלצים לקדם קצינים חסרי ניסיון במהירות לדרגות גבוהות יותר, כלומר אותם אנשים שבדרך כלל היו מגיעים לדרגות הללו בעוד 10 שנים, יושבים היום על כיסאות רגישים. התוצאה היא קבלת החלטות חלשה יותר, טעויות מבצעיות רבות יותר ועלייה באבדות בנפש.
כוחות המילואים, שתמיד היו עמוד השדרה העיקרי של הצבא, מצטמצמים כעת. הצפי של הצבא הוא שעד 30% מכוחות המילואים והקבע לא יהיו מוכנים לחזור בשנה הבאה. המשמעות היא שאם תיפתח חזית חדשה בצפון עם חזבאללה או ארגוני התנגדות, לצבא לא יהיה מספיק כוח להתמודד עם שתי חזיתות בו זמנית. אנליסטים מזהירים כי השילוב של מחסור בקצינים מנוסים ונטישת המילואים הפך את הצבא לכוח חלול שגדול רק על הנייר.
המשבר אינו רק בשדה הקרב. גם הכלכלה נתונה ללחץ. אנשי המילואים, שנעדרו מעבודתם ומעסקיהם במשך חודשים או שנים, מתמודדים כעת עם חובות ובעיות כלכליות. סקרים פנימיים מראים ש-70% ממשפחות אנשי המילואים נמצאות במשבר כלכלי ונפשי. מצב זה גרם לצעירים משכילים רבים שיכלו להיות קצינים בעתיד להעדיף לעזוב את ישראל. רק בשנת 2024 עזבו יותר מ-50,000 בני אדם את ישראל, ומספר בקשות המקלט של יהודים במדינות אירופה הגיע לשיא מאז מלחמת העולם השנייה. צעירים שיכלו להיות עמוד התווך של הצבא בעתיד, נמצאים כעת בדרכם לאירופה ולאמריקה.
צבא ישראל, שתמיד נודע כצבא עממי, איבד כעת את התמיכה שלו. לקבינט הקיצוני של נתניהו יש שתי אפשרויות: או להכריח את החברה החרדית להתגייס, מה שעלול להוביל לעימות פנימי נרחב, או לשכור שכירי חרב זרים ולהגדיל מאוד את תקציב הביטחון. שתי האפשרויות מפעילות לחץ עצום על הכלכלה השברירית של ישראל ומביאות לסופה של האגדה על "צבא בלתי מנוצח" לתמיד. צבא שפעם טען לניצחון מתקשה היום למצוא כמה מאות קצינים מיומנים.
המשך המשבר יגרור השלכות מסוכנות למשטר הציוני. צמצום כוח האדם המאומן, נטישת המילואים, מחסור בקצינים מנוסים ואי שוויון חברתי הגבילו מאוד את יכולתו הקרבית של הצבא. הלחץ הנפשי והכלכלי על הכוחות ובני משפחותיהם ערער את אמון הציבור בצבא ובקבינט והגביר את הסיכון לקריסה חברתית וצבאית. משבר זה מראה שההתנגדות הפלסטינית והלבנונית יכולות ללחוץ על המבנה הצבאי והחברתי של המשטר מבלי לירות אפילו כדור אחד.
הצבא, ששימש פעם כעמוד התווך של הלגיטימיות המזויפת של ישראל, ניצב כעת בפני איום רציני. עזיבתם של כוחות מנוסים, ירידה במוטיבציה והגירת צעירים הם כולם סימנים לקריסה פנימית. כל ניסיון להמשיך בכוח צבאי ללא בנייה מחדש של האמון, תיקון המבנה והחזרת המוטיבציה נידון לכישלון. משבר עמוק זה מסמן את סוף עידן הכוח הצבאי, צבא שכבר אין לו כוח אמיתי מטנקי מרכבה, מכיפת ברזל או מתעמולה ממשלתית. כאשר הכוח הצבאי אינו מוכן לסכן את חייו למען המשטר, שום נשק והגנה לא יכולים לתפוס את מקומו.
