אנליסט ציוני בחן שני לקחים חשובים מהחיסול של אבו שבאב לתל אביב
על פי סוכנות הידיעות מהר, ג'קי חורי, אנליסט לענייני ערבים ברדיו הצבא הישראלי, אמר לעיתון העברי ה"דה-מרקר" כי הודעת מותו של יאסר אבושבאב אינה רק אירוע ביטחוני פנימי במסגרת רצועת עזה, אלא משקפת פער עצום בין הנרטיב התעמולתי בתל אביב לבין המציאות המורכבת בעזה.
הוא הוסיף שמותו של אבושבאב הוכיח שאדם שהוצג במוסדות הביטחוניים, הצבאיים והתקשורתיים בישראל כ"מחליף חמאס" או "שליט עזה לאחר המלחמה", לא הצליח לשרוד אפילו בתחומי פעילות מצומצמים שלו.
חורי הדגיש כי מותו של אבושבאב לא הפתיע כמעט אף אחד בעזה, שכן רבים ראו בו סכנה לעצמם או למעגלי הרדיפה. התוצאה ברורה – אין כוח שיכול להגן על שותפים לישראל בתוך עזה בצורה מספקת וחזקה.
עוד אמר כי אבושבאב לא זכה לפופולריות אפילו בשבט שלו – אלטראבין – שהכריז מיד עם מותו על התנערות ממנו. השבט פרסם בהודעה רשמית בעקבות הרצחו שהוא סימן "פרק אפל", ומותה מזכה אותו מאשמה ואות מבשר לסיום בושה שבטית.
בהודעה אף התחייבו שלא יאשרו לחבריהם להצטרף לכוחות מיליטנטיים המשמשים לטובת הכובשים.
בסיום הדגיש החוקר שמוותו של אבושבאב מלמד שתי לקחים חשובים. הראשון – ישראל איננה יכולה ליצור דיקטטור לשלוט בעזה; למרות ששימש כסמל לכוח במראה החיצוני, בפועל היה חוליה חלשה שתלויה בנשק, כאוס ומשחק כפול בין הכוחות המקומיים למשטר הישראלי. השיעור השני הוא שבעזה אי אפשר לכפות מנהיגות בכפייה מבחוץ.
