משאו כלי להלבנת פשעי המשטר הציוני
סוכנות הידיעות מהר, צוות בינלאומי: סוכנות שיתוף הפעולה הבינלאומית לפיתוח של המשטר הישראלי (משא"ו), שהוקמה בשנת 1958, פועלת לכאורה לשיתוף המומחיות בתחום החקלאות, הבריאות והחינוך עם מדינות מתפתחות. עם זאת, הסוכנות משמשת ככלי ל״לובן״ תדמית המשטר ברמה העולמית וליצירת نفوذ במדינות היעד. בזמן שהמשטר הישראלי מפר זכויות אדם ומנהל מדיניות כיבוש ואפרטהייד, משא"ו מתמקדת בפרויקטים לפיתוח במאמץ להציג את הפנים האנושיים והטובים של המדינה. משא"ו ממלאת תפקיד חשוב בדיפלומטיה הרכה ובתעמולת המשטר הכובש; למעשה הסיוע שלה חורג מהמטרות הפיתוח ומשולב באסטרטגיית ההסברה להפחתת הבידוד הבינלאומי של ישראל.
הסברה היא מונח בעברית שמשמעותו "הסבר" או "הארה", ומתייחס למאמצי התעמולה הישראלית לאLegitimizציה לפעולותיה והשפעה על דעת הקהל העולמית.האסטרטגיה מיושמת באמצעות הפקת תכנים ברשתות חברתיות,בתקשורת,בלובינג ובהכשרת פעילי תקשורת.
הרקע ההיסטורי והמניעים הנסתרים מאחוריי משא"ו
משא"ו הוקמה בשנים הראשונות לקיום המדינה במטרה לשתף את המומחיות הטכנית שלה עם העולם הרחב, אך כבר אז שימשה ככלי דיפלומטי מרכזי. על פי דיווחים רשמיים עד כה אימנה הסוכנות מעל 300 אלף משתתפים במסגרת תוכניותיה והפעילה פרויקטים ביותר מ-140 מדינות.
עם זאת הפעילות מהווה חלק מניסיון לשפר את תדמיתה של ישראל – בעיקר לאחר ועידת בנגקוק (באנדונג), כאשר ישראל שאפה לפרוץ את החרם הערבי דרך יצירת קשרים עם מדינות אפריקה שזה עתה קיבלו עצמאותן. מנהיגי המשטר בעבר האמינו כי יש "לבנות גשרים" לאפריקה לצורך שבירת החרמות הערביות; דבר שממחיש שימוש אסטרטגי בסיוע למען מטרות פוליטיות. מאחורי הקלעים משמשת משא"ו כחלק ממכונת ההסברה במטרה ללבן את פניהם מול ביקורות בינלאומית בשל נהוג כמו כן לציין כי במסגרת הפרויקטים במיוחד אותם פרויקטים בתחום החקלאות וההשקייה מקודמת תמונת ״האור לעמים״ בעוד המדיניות הכובשת נמשכת ללא שינוי. באפריקה למשל מפרסם אגף הפרסום במשא״ו פרויקטים להשקיית טפטוף כעזרה למאבק בעוני – אך מבקרים רואים בכך כלי לניצול כלכלי ופוליטי ולהרחבת השפעה.
הלובן בקנה מידה רחב באמצעות סיוע בפיתוח
מבקריו המרכזיים של מש"א"מייחסים לה שימוש במטרה ללבן את התדמית הנרקבת סביב הטענות כלפי ישראל בהפרות זכויות אדם ורציף בהאשמות באפרטהייד מצד ארגונים כמו אמנסטי אינטרנטשיונאל שנקטו נגדה בזהירות מתוארת השקעת תקציבים ובעיקר בפרויקטיי סעד וניהול קמפיינים לסילוק ההאשמות הללו וכן להקטנת בידוד הדיפלומה העולמי ולפיקוח איסוף מידע ("אספו מידע").
גישה זו יוצרת תלות מושרשת בטכנולוגיות ישראל במדינות רבות בעלות תשתיות חלשות ומחלישה באופן משמעותית גם עצמאותה הכלכלית שלהם ושימוש בסביבה טובה נבלם גם כביכול כאמצעי לחץ פוליטי או סנקציות מרופדות כנגד מדינות מסוימים – לדוגמה ב-2016 ביטלה ישראל פרויקט השקייה שיזם משרד השתפ"ל בסנגל בעקבות תמיכתו בהחלטה נגד התנחלויות פעילות מועצת הביטחון האו"ם.
מעשה זה מלמד כי הסייע בדגש הרב כיצד מתקיימים אמצעים בידי גורמי הסתדר כאן לאחרונה מתוך רצון להשגת תמיכה פוליטית ולא מתוך דאגה אמיתי להתפתחות ואיכות חיים אמתית במדינה המתפתחת העתיקה שחוטאת פעילוייתן כמו נאום נתניהו בכנס איקוואס ב-2017 שם היווה השוואה בין ההיסטוריה האפריקאית לזו הישראלית ליצור תחושת הזדהוי אך מבקרים הגדירוה כשקרים גלויים להסוואתה פנים קולוניאליסטיים ציוניים בהווה בזירה הגזלת עזה הלובן הורחבה באופן משמעות סלשי מתנדבים וסוכנויות צדקה כוללים נעלמים אותיטות תחת חשיפה ציבור שאינתנסיבית ביקורת נטולת אזהרה כדי בדרך זו לשמר רישיונות פעולה בשטח מאזורים אלו .
מעבר לכך מעבר לאפריקה מפעילה משאו במסגרתה במרכזים להכשרת מומחים כאילו MATC וקבוצות בשם ״שלום״ לקבל התמחות ותפקדו כרשת ભરતી וקשרים המדגם למדיניזם במסגרת מחלק"תovha ויחסי דרגות ואיסוף מודיעין תוך הגדלת שני מכרות בסיס ומביא להשתלט ולעבד מנהלים העובדים עבור האינרטסים הלא ישירים מספר בעלי זכות בחירה ממשית מטעם אלא פעילות מדינית נוצקות יהודים למשווא רגולטור ייחודי ממוסדות החברה בזרם מובחן זו.
בסיכום ניתן לראות שמשאו שפעלה לכאורה לטובת פיתוח עולמי מהווה למעשה כלי ל"בִּינוּן לבָן" הרשתי ואת התמונה הליברלית בארץ בניסיון לטשטש ולהלבין את עובדות השליטה הצבא-מדינית נגד הפלסטינים תוך זיקקה מיוחדת בפרויקטיי אפריקה כדוגמת השקיית זרימת מים בסנגאל ורישות קרקס המקשר גם אסتحال ראיטי עסקיא שכלולים כחלק בלתי נפרד ממכונת ההסברה שבידי הממשלה להפיכת הסייע לבית לחצן פוליטי אדיר המסוגל להפוך לעבור גופי בידוד בקרבות חזיתים מול העולם
