אירופה המפסידה הגדולה של פסגת אלסקה סנקציות פוליטיות של פוטין נכשלו
סוכנות מר חדשות, מדור בינלאומי – רויאה פרידוני: דונלד טראמפ, נשיא ארצות הברית, וולדימיר פוטין, נשיא רוסיה, נפגשו ביום שישי באלסקה לפגישה חשובה בנושא שלום ושליטה בנשק באוקראינה. זו הייתה הפגישה האישית הראשונה בין השניים מאז פרוץ הסכסוך שחלש למעלה משלוש וחצי שנים.
למרות שהמלחמה באוקראינה הייתה נושא מרכזי בפגישה זו, ולודמיר זלנסקי נשיא אוקראינה לא הוזמן להשתתף. בפועלום משותף לתקשורת לאחר הפגישה אמר פוטין: "רוסיה וארצות הברית הן שתי שכנות והפגישה שלנו באלסקה הייתה צעד הגיוני." הוא הדגיש כי השיחות התקיימו ב"אווירה בונה" והעריך את התוצאות כחיוביות. גם טראמפ תיאר את הדיונים כ"בונים ופורים" והצהיר כי הושגו הסכמות רבות.
במסגרת דיווח סוכנות מר ערכנו ראיון עם אונור סינאן גוזאלטאן, עורך דין ומומחה ליחסים בינלאומיים; להלן תוכנו:
לאחר פרוץ המלחמה באוקראינה ניסו מדינות המערב להטיל סנקציות פוליטיות כבדות על רוסיה מתוך מטרה להשלים לבידודה המדיני.איך אתה מעריך את פגישת פוטין וטראמפ האלסקה?
ברור שאירוחו של פוטין בארצות הברית בטקס מפואר אף על פי ממשיכות הסנקציות מעיד על כך שהן נכשלו.האירוע מצביע בעקיפין שגם לטווח הבינוני ואף אולי הקצר ארצות הברית תטה כנגד שמירת הסנקציות על רוסיה ותנסה לסלק אותן בעתיד הקרוב. עצם קיום הפגישה בשטח ארה"ב מהווה הישג דיפלומטי משמעותי לנבחרת הרוסית ויש להעריך זאת בכובד ראש.
מצדו השני זו טעות משמעותית מצד אירופה – במיוחד ממשלות גרמניה וצרפת שאייתרו שמירה אפילו החמרה בסנקציות נגד רוסיה. ואולם אף שארצות הברית יחד עם שותפות נאט"ו הנפיקו צו מעצר נגד הנשיא הרוסי וציבעו אותו בסנקציות קשות הם אירחו אותו במעמד מכובד ונרחב בשטחם. לכן מדובר בכישלון הגדול ביותר של מדיניות הבידוד והסנקציות כלפי רוסיה לפחות ברמה הדיפלומטית.
טראמפ מנסה להציג עצמו כמושיע השלום בעולם אך נראה שבעיית מלחמת אוקראינה מורכבת מאוד והמוסקבה וקייב רחוקים מלהגיע להסכם לשלום מלא באופן ברור; לדעתך מה ההפרעה העיקרית להשגת שלום בין שתי המדינות?
המחלוקת בין מוסקבה וקייב איננה רק סוגייה דו-צדדית; מדובר בזירה שבה המערב ניצב מול רוסיה ובכללות מול המזרח כולו בהיבטים רחבים יותר.
כמובן שקיימים נושאים פנימיים וספציפיים כגון חלוקת שטחים מי ישמור איזה אזורים במקרה של הפסקת אש או חוזה שלום כיצד יבוצע חילופי שבויים אם יהיו דרישות לפיצויים ויש שאלות רבות נוספות.
אזורים מסוימים שנמצאים בשליטת הרוסים מוכרים כריבונות מוסקבה וגם אזורים נוספים עדיין נמצאים בזירת לחימה פעילה.
אבל פתרון הנושאים הללו אינו תלוי רק במערכת היחסים הישירה בין מוסקבה לקייב כפי שנהוג לחשוב אלא דורש קודם כל פתרון האינטרסים ומניעת העימות בין בלוק המערבי לרוסיה כפי שהיה ברור מאוד בפגישת אלסקה.
לפיכך סוף סוף ניתן לאמר שכל סוגיית אוקראינה קשורה קודם כל ליחסי קוריאה אמריקה ולאחר מכן ליחסי אירופה ובריטניה בפרט איתם.
כרגע קיימים סימנים חיוביים (בטווח הקרוב) בקשרים אלו אך גם בתוך ארצות הברית וגם בתוך אירופה ישנן מחנות ופוליטיקאים המתנגדים לנרמול היחסים עם רוסיה ועל כן עתידה לראות החרפה במחנות אלה בשל מתחים צפויים שיופיעו בהרכב המחנה המערבי כולל מתחים פוליטיים אפשריים בארץ ובאירופה שתעצימו את אי-היציבות ועלולות להביא להתפתחויות בלתי צפויות במסדרונות הכוח בעולם.
עוד נקודה חשובה היא שסיום המלחמה עלול לגרום לתוצאות קשות להרבות מהממשלות האירופאיות שכן המחנות הקיצוניים במערב רוצים להמשיך ולהחזיק בעימות זה ולהגן עליו ולכן אם היא תסתיים קיימת סכנה שהם יאבדו השפעה וכוח פוליטי וכלכלי רב – לכן לצערנו כוחניות ועימותים רבים עומדים בראש סדר היום נגד השלום ואין שינוי מגמה בכך עוד זמן רב ככל הנראה.
– השקפת אוקרינית לגבי נושא השלום רואה בעיקר בהוצאת הצבא הרוסי מיד ושקט בעקבות זאת ואז חתימה על הסכם שלום אולם נראה שזלנסקי מסתכל בצורה חיובנית יחסית לכנס אלסקה ואפילו ייפגש בקרוב עם טראמפ; אנא פרט את עמדתה הרשמית של אוקריינה בנושא ההסכם?
– לדעתי זלנסקי לבדו אינו יכול לפתור את המשבר ומאוד זקוק לקרקע התמיכה האמריקאית והאירופאית הרחבה – כיום ניתן לזהות כי לפחות גישתה הרשמית בארצו נתפש כסוג של רצון לעידן חדש הכולל גם ניסיון להשיג איזשהוא הליכלך להפיסגה והרגעה מסוימת יחס לרוסייה
זלנסקי יקבל תמיכה מקורניסטִים האירופים ובעיקר מהבריטים למען המשך ההתמודדות הצבאية
אבל מבחינת אירופה עצמה היא ניצבת בדרך כלל בעמדת חולשה מול דרישות ערבויות קטגוריות שלא ידוע עד כמה מאפשר תהיה בפני תקיפות ורוסים ללא השתפות פעילה וברורה מארצות הבריאות
לפיכך הכחשת מלחמת העולם הזאת עשויה להתבטא בתהליך החלשות ואף יציאה מהזירה לגושים שונים כולל התמקם מחדש בדומה למה שעבר בעבר בתקופות שונות כאשר טראמפ משתמש כיום בדמות "המפקדת לשלום" אך לחזינו גדולות שלא ניתן לסלול בו אמונה – דוגמא לכך הוא שזה התחיל בעת מלחמת ישראל-איראן שהאמריקנים היו לצד הישראלים אבל גם כשהיו שרירי ירחמים סביב נושא זה נתמכו פעולות צבאיות שונות שנעשו יחד איתם במדינות כמו סוריה והקווקז הדרומי שמשמש מקום נקודת מקשר
לפיכך ברור שאפשרותו אמינת ביטחון בטיפול הזה אינה מציאות אלא חוסר אמונה שמעשי הממשלה האמריקנית בנושא מממנים מניעים שונים מעבר להרעים הרשמי
אם כך למרות הצלחות מסוימות במשא ומתן אין כמובן דרך להגיע להסכם שלום מלא כיוון שהמאבקים האלה עומדים לעמוד בניגודים עמוקים היטפלגים במשך תקופת זמן ארוכה מאוד.אפילו אם יוכרז היום הפסקתו אש או הסכמה זמנית לשקט יחזור בעתידי באזור אוקריינדי וטלטלות חדשות עוד יתפתח באתר כמו איראן פלסטין או אזורי בלימת אחר חשוב במרחבים אלה כאשר נוצרת תנודות בלתי פתורות שוב ושוב ומשמעות הדבר לצד אחד לכפות מי שהוא רוצה ועד אז הכל ניטש שם מחדש ובלי מועד מוגדר מראש