העתיד המעורפל של המשטר הציוני: מאי-ודאות פוליטית לאתגרים ביטחוניים
מכוני מחקר אירופיים מנתחים ומציירים את עתידה של ישראל עם אי-ודאות פוליטית, אתגרים ביטחוניים ויחסים בינלאומיים מורכבים.
סוכנות הידיעות "מהר", קבוצת בינלאומי: מכוני מחקר אירופיים מרכזיים בתקופה שבין 2015 ל-2025, עם דגש על היבטים פוליטיים, ביטחוניים, כלכליים ויחסים בינלאומיים, הציגו ניתוחים משמעותיים לגבי עתיד המשטר הציוני.
הניתוחים מצביעים על אתגרים פוליטיים הנובעים מהנטייה ימינה לקיצוניות, דאגות ביטחוניות מתמשכות בעזה ובגדה המערבית, ומורכבות היחסים עם אירופה ורוסיה. הסכסוך הישראלי-פלסטיני הבלתי-פתור מודגש כמכשול מרכזי ליציבות, ומכוני המחקר מדגישים את הצורך בצדק ובסיום הכיבוש.
ניתוח עתידה של ישראל בהקשר של התמורות הגיאו-פוליטיות במערב אסיה הוא בעל חשיבות מיוחדת, במיוחד לאור הסכסוך הישראלי-פלסטיני הבלתי-פתור והדינמיקות האזוריות המשתנות, אשר העניקו לנושא זה ממדים רחבים יותר. מכוני מחקר אירופיים, בשל תפקידה הייחודי של אירופה בדיפלומטיה העולמית ומחויבותה לחוק הבינלאומי, מציגים תובנות יקרות ערך לגבי מסלול העתיד של המשטר הישראלי. מאמר זה נועד לנתח עשור של מחקרים (2015–2025) ממכוני מחקר אירופיים מרכזיים, ולבחון את התחזית הפוליטית, הביטחונית, הכלכלית והיחסים הבינלאומיים של ישראל.
הדגש המיוחד מושם על היחסים המורכבים עם האיחוד האירופי, אינטראקציות אסטרטגיות עם רוסיה והשלכות הסכסוך הפלסטיני. מחקר זה, המשולב עם דיווחים עדכניים, מציג שינוי בשיח האירופי לכיוון הדגשת זכויות אדם ואחריות. (למרות שהניסיון והמבחן של רצח העם בעזה לאחר "סער אל-אקצא" הותיר את האירופים כושלים בתחום זה).
מתודולוגיה
מחקר זה מבוסס על ניתוח איכותני של דוחות ופרסומים ממכוני מחקר אירופיים בין 2015 ל-2025. המקורות זוהו באמצעות חיפושים ממוקדים באתרי מכוני המחקר ובמאגרי מידע ציבוריים. מכוני המחקר שנבחנו כוללים את IAI, ECFR, SWP ו-Chatham House, שנבחרו בשל מומחיותם ומיקודם במזרח התיכון. בשל מגבלות גישה לכמה דוחות מלאים, הניתוח הסתמך על תקצירים, קטעים ותוכן ציבורי זמין. נתונים משלימים נאספו ממקורות חדשותיים אמינים כמו רויטרס ודוחות מארגונים כמו "המכון לזכויות אדם" עד אפריל 2025, כדי לשקף את ההתפתחויות העדכניות ביותר.
ממצאים
התחזית הפוליטית
מכוני מחקר אירופיים מדגישים את הנטייה הגוברת של ישראל כלפי מדיניות ימין קיצונית. דוח IAI (2023) מציג את עלייתה של ממשלה בראשות בנימין נתניהו, הכוללת שרים כמו איתמר בן-גביר ובצלאל סמוטריץ', המקדמים מדיניות של הרחבת התנחלויות והתנגדות לעצמאות פלסטינית. מגמה זו, המשקפת שינויים חברתיים לכיוון לאומנות, מאתגרת את היציבות הפנימית ואת היחסים הבינלאומיים.
ECFR בניתוח שלו מדגיש את אי-הוודאות הפוליטית בישראל, הנובעת מתסכול ציבורי מהנהגה עקב האשמות בשחיתות וכישלון בניהול משברים כמו מתקפת חמאס ב-7 באוקטובר 2023. מכון זה תומך באינטראקציה עם מגזרים שונים בחברה הישראלית לחיזוק היציבות, ומתריע כי קיטוב עלול לעכב את השלום.
ביטחון ויציבות אזורית
ביטחון הוא נושא מרכזי בניתוחים האירופיים. דוח SWP (2024) מתאר את חזון ישראל לעזה, הכולל שמירה על שליטה ביטחונית ללא אחריות שלטונית. דחיית הריבונות הפלסטינית במערב הירדן ותמיכה ציבורית ביישוב מחדש של יהודים בעזה (40%) מגבירים את הסיכון לאי-יציבות אזורית.
דוח IAI (2020) בוחן את התאמת אסטרטגיות הביטחון של ישראל (כולל התרעה מוקדמת, הרתעה ופעולה מקדימה) לשינויים במזרח התיכון. יחסים מוגבלים עם מדינות המפרץ, מתחים פוטנציאליים עם טורקיה, והשפעת איראן ורוסיה בסוריה, מגבילים את החופש האסטרטגי של ישראל.
התחזית הכלכלית והטכנולוגית
לישראל מעמד בולט בטכנולוגיה ובביטחון. IAI (2017) מציין את הובלתה העולמית של ישראל בנשק מתקדם, הנתמכת בשיתוף פעולה עם ארה"ב. SWP (2019) בוחן את ייצוא הגז הטבעי למצרים וירדן, שיכול לחזק יחסים כלכליים אזוריים. עם זאת, נקודות חוזק אלו מושפעות מסוגיות פוליטיות וביטחוניות בתחזיות העתיד.
יחסים בינלאומיים
יחסים עם האיחוד האירופי
יחסי ישראל עם האיחוד האירופי הם שילוב של שיתוף פעולה ומתיחות. ECFR רואה במדיניות ההבחנה של האיחוד האירופית כבלתי מספקת, וקורא לאחריות רבה יותר כלפי החוק הבינלאומי לאור חוות הדעת המייעצת של בית הדין הבינלאומי לצדק בנוגע לכיבוש.
SWP (2018) בוחן את ההלימה בין מדינות קבוצת וישגראד (צ'כיה, הונגריה, פולין וסלובקיה) לישראל בסוגיות הגירה וביטחון, העלולות להחליש מדיניות מאוחדת של האיחוד האירופי.
הפסגה של מועצת האיחוד האירופי וישראל בפברואר 2025, עם דגש על חזרת פלסטינים לעזה ושיקום האזור, משקפת את מחויבות האיחוד לחוק הבינלאומי. עם זאת, חששות ספרד ואירלנד לגבי מחויבות ישראל לזכויות אדם בהסכם 2000, מצביעים על מתיחות מתמשכות.
יחסים עם רוסיה
Chatham House (2025) ממליץ על חיזוק היחסים האסטרטגיים בין ישראל לרוסיה, במיוחד תחת ממשל טראמפ. יחסים אלו קריטיים להתמודדות עם השפעת איראן בסוריה, אך טומנים בחובם סיכון לפיצול עם מדינות מזרח אירופה, הרואות ברוסיה איום. ישראל שמרה על מדיניות עמימות אסטרטגית, ואף שמרה על יחסים מעשיים עם רוסיה לאחר הפלישה לאוקראינה ב-2022.
דאגות לזכויות אדם
המכון לזכויות אדם (2025) קרא לאיחוד האירופי לגנות פשעי ישראל בעזה, כולל פשעי מלחמה ואפרטהייד. 125 ארגוני חברה אזרחית דרשו בחינת השעיית הסכם האסוציאציה, בעוד 163 ארגונים קראו לאיסור סחר עם התנחלויות בלתי חוקיות. בהקשר זה, סנקציות מוגבלות של האיחוד נגד מתנחלים קיצוניים והמשך ייצוא נשק עוררו ביקורת על סטנדרטים כפולים.
סיכום
מכוני מחקר אירופיים מנתחים את עתידה של ישראל עם אי-ודאות פוליטית, אתגרים ביטחוניים ויחסים בינלאומיים מורכבים. הסכסוך הפלסטיני הוא מכשול מרכזי, הדורש רפורמות פוליטיות ומחויבות לחוק הבינלאומי. במסגרת היחסים הבינלאומיים, היחסים עם רוסיה והאיחוד האירופי ממלאים תפקיד מפתח בעיצוב מעמדה העולמי של ישראל.
בסך הכל, בעשור האחרון נראה שינוי משמעותי בתפיסות מכוני המחקר האירופיים – ממחקר על תהליכי שלום מסורתיים להדגשה רחבה יותר של חוק בינלאומי, זכויות אדם וסוגיות מבניות בסכסוך הישראלי-פלסטיני. שינוי זה מדגיש פיקוח גובר על מדיניות המשטר הישראלי ודרישה גוברת לאחריות, שצפויה לעצב את יחסי ישראל עם אירופה ומעבר לה. באשר לעתיד ישראל, לא ניתן להתעלם מהאתגרים הפוליטיים והביטחוניים, לצד דינמיקות בינלאומיות מורכבות.
ניתוח זה מדגיש את הצורך בדיאלוג רב-צדדי להתמודדות עם אתגרי ישראל במזרח תיכון משתנה. בחלק השני של מאמר זה, ייעשה ניתוח עתידני של התוכן שהופק ממחקרי מכונים אלו.
