"ישראל היא לא מדינה שהייתי מקריב את חיי"

דיווח סוכנות הידיעות מהר לפי אל-ג'זירה, העיתון העברי "הארץ" דן לאחרונה במצב הקשה של כוחות המילואים של המשטר הציוני בדו"ח ולא הצליח להמציא כותרת טובה יותר עבור את הדוח שלה מאשר ציטוט של קצין מילואים של הצבא הזה עם הכותרת ש"ישראל היא לא מדינה שהייתי מקריב את חיי".

בדיווח זה דן הארץ בסיפורם של יותר מ-130 חיילים וקציני מילואים של הצבא הציוני, שכולם אמרו כי אם בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל. המשטר הזה, הצליח לסיים אם לא יושג הסכם חילופי שבויים עם חמאס, הם לא ישרתו עוד בצבא. אחד מכוחות המילואים של צבא הכיבוש בשם "יאריו" אמר ל"הארץ" שאשתי אמרה לי שאם אתה נהרג במלחמה הזאת אני אכתוב על הקבר שלך "הוא היה אידיוט".

הדיווחים שפרסמו "הארץ" וכלי תקשורת ציוניים אחרים על חוסר שביעות הרצון והזעם של כוחות המילואים של הצבא הכובש עקב המשך ההתשה והמלחמה חסרת התוחלת בכמה חזיתות הם רק סוגיה חולפת של זה לא היה הכיוון של כמה חיילים ציונים; כי כלי תקשורת עבריים רבים חשפו הפחתה משמעותית במספר כוחות המילואים בצבא המשטר הזה. העיתון העברי "ידיעות אחרונות" דיווח ב-11 בנובמבר כי הצבא הישראלי מודאג מאוד בגלל צמצום של בין 15 ל-25 אחוזים מכוחות המילואים.

מדוע המשבר בכוח המילואים מעורר דאגה?

מאז תחילת הקמת המשטר המזויף שלהם בפלסטין הכבושה, הדגישו המנהיגים הציונים כי כל היהודים בארץ זו חייבים להיות חיילים ולשרת בצבא; כי ישראל לא מסוגלת להתמודד עם כל האיומים הביטחוניים סביבה בגלל מגבלות רבות עם צבא סדיר, ולכן כולם צריכים להיות חמושים.

ציונים הדגישו שוב ושוב שכוח המילואים הוא הגוף העיקרי של הצבא והוא למעשה "הפרה הקדושה של ישראל". זה מקשה וכמעט בלתי אפשרי להבחין בין אנשים צבאיים לאזרחים בקרב ציונים; כי אין ציונים לא חמושים.

אבל המשבר של כוח המילואים הצבאי של המשטר הכובש אינו התוצאה היחידה של האירועים הקשורים לקרב סערת אל-אקצא. כמה חודשים לפני תחילת המלחמה השתתפו קצינים וכוחות מילואים של המשטר הציוני בהפגנות נגד נתניהו והאשימו אותו בשחיתות. הסיבה העיקרית למחאות אלו הייתה כוונת הקבינט של נתניהו לאשר שינויים שיפוטיים שיפחיתו את סמכותו של בית המשפט העליון לגבי החלטות הקבינט. כתוצאה מכך התרחשו כמה גלים גדולים של אי ציות בצבא הציוני, כולל בחיל האוויר של המשטר הזה.

אז חתמו 161 טייסים וקצינים בכירים בחיל האוויר הישראלי על עצומה ושלחו אותה לתומר בר, מפקד חיל האוויר. בהכרזה על אי ציות, הזהירו טייסים וקצינים ציונים אלו כי יעזבו את הצבא.

עמדת כוח המילואים בתורת הביטחון של המשטר הציוני

משמעות הדבר היא שחלק מיסודות הלכידות והשייכות בחברה הציונית עומדים בפני פער עמוק, שהלך והחמיר לאחר הפיגוע ב-7 באוקטובר; כי כוחות המילואים של הצבא הכובש, שחלק גדול מהם לא קיבל הכשרה מספקת; בפעם הראשונה הם מצאו את עצמם בעיצומה של מלחמה ארוכה שלא היו מוכנים לה בשום פנים ואופן. לאחר הגברת הלחץ על כוחות המילואים של הצבא הכובש במלחמה הקרקעית עם ההתנגדות הפלסטינית וכעת בלבנון, גדלו הפער והמתח בינם לבין הרשויות הצבאיות והפוליטיות הציוניות. במיוחד לאחר האבדות הכבדות שספגו כוחות היבשה של הצבא הזה בסכסוך עם חיזבאללה.

מאז תחילת הכיבוש הציוני של פלסטין בשנת 1948, צייר דוד בן-גוריון, מייסד המשטר המזויף הזה וראש הממשלה הראשון שלו, תורת ביטחון. ; תחת הכותרת "צבא העם". באופן שכל היהודים בארץ ישראל חייבים לקבל הכשרה צבאית ולהשתתף במלחמות כדי להבטיח שמספר הכוחות הצבאיים של הצבא הציוני יהיה גדול מכוחות האויבים.

בהתאם לכך, המשטר הכובש מלכתחילה כפה את עקרון שירות החובה על כל בני האדם בין הגילאים 17 ל-54, ולאחר תום המלחמה הראשונה. בשנת 1948 הוטל שירות צבאי חובה על כל היהודים מעל גיל 18, גברים ונשים כאחד. לאחר מלחמת 1967 נקבעה תקופת שירות החובה לציונים ל-3 שנים. אז חולק מבנה הצבא הציוני לכוחות סדירים ולכוחות מילואים.

כוחות סדירים הם חיילים המבצעים שירות חובה בצבא במשך שלוש שנים ומספרם עומד על כ-133 אלף איש. חלק מאנשי הצבא גם בוחרים לעבוד בצבא כעבודתם ונמצאים בו דרך קבע, ומספרם הוא 40,000.

אבל כוחות המילואים מהווים את החלק הגדול ביותר של הצבא הציוני ומהווים את עמוד השדרה שלו. חיילי מילואים הם אנשים שסיימו את שירות החובה אך עדיין נדרשים להתגייס לצבא במקרה חירום. לפי הסטטיסטיקה העדכנית ביותר של התקשורת הציונית, מספר כוחות המילואים של משטר זה הוא 465,000.

במהלך שלושת העשורים הראשונים של הכיבוש הציוני בארץ ישראל ובמלחמות 1948, 1956 ו-1967, מילאו כוחות המילואים של הצבא הציוני תפקיד מרכזי. .

אבל הפיתוח החשוב ביותר של כוחות המילואים של הצבא הציוני התרחש בין מלחמת אוקטובר 1973 למלחמה הראשונה של המשטר הציוני בלבנון ב-1982 , ויותר משני שלישים מהכוחות שהשתתפו בג'אנג זה היה אחד מכוחות המילואים של הצבא הכובש.

כיצד מקריבים את הפרה הציונית הקדושה?

הציונים, בצל התמיכה הצבאית והנשק הבלתי מוגבלת של ארצות הברית ומדינות אירופה, תמיד האמינו שהם יכולים להתגבר על הסכנות של הצפון החזיתות הדרומיות עם חיזבאללה וההתנגדות הפלסטינית לרסן באמצעות תקיפות אוויריות.

בהתאם לכך, עם הזמן, ירד המעמד הסמלי של כוחות המילואים בקרב הציונים והשירות בצבא כבר לא היה המודל הגבוה ביותר בתפיסה הציבורית של זה. המשטר והם היו בטוחים ביכולתו של הצבא, במיוחד חיל האוויר, ליצור ביטחון.

במקביל גברה תחושת האפליה והאי-צדק בקרב כוחות המילואים של המשטר הציוני; בפרט, היהודים הקיצוניים המכונים חרדים פטורים משירות בצבא ונטלם נופל על כתפי קבוצות אחרות בחברה הציונית. נושא זה הפחית את המוטיבציה של ציונים אחרים למחויבות צבאית וגרם לצבא לא להקפיד בהוצאת קריאות לכוחות מילואים על מנת להפחית את לחץ דעת הקהל.

בהתאם לכך, צבא הכיבוש לא שם לב הרבה לרמת המוכנות של כוחות המילואים. במחקר משותף התריעו המכון למחקרי ביטחון פנים והמרכז למדעי ההתנהגות בצבא הציוני על ההידרדרות במצבם של כוחות המילואים, על חולשת מוכנותם ללחימה ועל הירידה במורל שלהם; בפרט, חיל האוויר של הצבא הציוני אחראי על התקציב הגדול ביותר של משטר זה, וכוחות היבשה, בעיקר כוחות המילואים, הוזנחו לחלוטין, ואף רבים מהם מתלוננים על מחסור בציוד במלחמה במדינה. החזית הצפונית והדרומית, ורבים במהלך זה הם התאבדו.

כוחות המילואים של הצבא הציוני בלב סערת ההתנגדות הפלסטינית

אולי אחת העדויות הברורות ביותר לגבי החישובים השגויים של הממסד הצבאי של המשטר הכובש קשורה לתקרית שאירעה ב-7 באוקטובר 2023 ולכיבוש צבא בשל תלות מופרזת לחיל האוויר ובאמון בו, במשך 7 שעות, הוא לא היה מודע למה שהתרחש בהתנחלויות סביב רצועת עזה, ולא יכול היה לנקוט כל פעולה להצלת חייליו ומתנחלי המיליציה שהיו. מוקף בהתנגדות הפלסטינית

בוקר ה-7 באוקטובר 2023 היה זירת קריסת כל עקרונות הדוקטרינה הביטחונית והמבצעית של הצבא הציוני, והצבא הזה עם הענק שלו. הטכנולוגיה לא יכלה למנוע מגדודי הקסאמים לתקוף את הערים סביב עזה. לאחר תחילתה של מלחמה זו, זימן הצבא הציוני 360,000 כוחות מילואים, שזה המספר הגדול ביותר של כוחות אלו מאז מלחמת 1973.

בצל ההיערכות הבלתי מספקת של כוחות המילואים של המשטר הציוני, נפגעי חיילי המשטר הזה במלחמה ממשיכים לגדול. בנוסף, מאחר שכוחות המילואים נחשבים לעמודי היסוד החשובים ביותר בכלכלת המשטר הציוני ובשוק העבודה, לפי התקשורת העברית, נוכחותם בצבא משתקת את כלכלת המשטר הזה.

כמו כן, בצל ההרוגים ההולכים וגדלים של המשטר הציוני במלחמת התשה וחוסר התוחלת ובכשלון בהשגת מטרותיו המוצהרות, כוחות המילואים של הצבא נמאס להם והכרזתם על אי ציות הפכה לחדשות קבועות בתקשורת העברית.

בהתאם למצב כאוטי זה של כוחות המילואים של המשטר הציוני, החליט משרד המלחמה של משטר זה להוציא פקודה לגיוס חרדים; נמשכת ההחלטה שהובילה למרד הנרחב של הציבור החרדי במשטר זה ולמשבר החרדי.

בקיצור, ניתן לומר שלכוח המילואים של הצבא הציוני בתואר "הפרה הקדושה לישראל" אין יותר את התפקיד הקודם ב- החברה של משטר זה, והראיות מלמדות שבמצב שהמשטר הכובש עסוק במלחמת קיום וחיים ומוות, החברה הציונית עדיין לא הבינה את משמעות המלחמה הזו ואין להם מוטיבציה להמשיך מלחמת התשה שרק מגדילה את ההפסדים שלהם.