"גלנט" והסלמת המחלוקות בין השלטונות הציוניים

Mehr News Agency, קבוצת בינלאומית בינלאומית: חדשות על פיטורין יאו גלנט, שר המלחמה של המשטר הציוני, היה פצצת חדשות חשובה שאיש לא ציפה לה. בתור גנרל ותיק, גאלאנט הודח והוחלף על ידי מעילים, שבעבר כמזכיר המדינה היה ידוע כנאמן לראש הממשלה, אבל הוא כן לא יודע הרבה על נושאים צבאיים וצפוי שההחלטות העיקריות בתחום זה יהיו בידיו של נתניהו עצמו. המשרה של קיצוצים בתפקיד משרד החוץ היא גם לגדעון סער, מי שהיה יריבו של נתניהו, אבל כעת פטילה צמצם את הפער.

בנימין נתניהו, ראש ממשלת המשטר הציוני, פיטר את שר המלחמה, בעוד הצבא של המשטר הזה הוא כמו מכונת מלחמה שחוקה, ב הן בחזיתות פלסטין והן בלבנון, כאשר הוא מתמודד עם אבדות גבוהות, אבדות כבדות ורישום חלש. עם זאת, מגוון ההבדלים היה כה רחב עד שלא הייתה דרך אחרת. אל-ג'זירה ציין כי ההבדלים לכאורה בין נתניהו לגלנט הם שיקוף של הקרע הרחב יותר בין קואליציית השלטון הימנית לאותם מפקדי צבא שכבר זמן רב בעד השגה. יש הסכמה לעצור את ההתקפה על עזה ולחזור האסירים. גלנט התנגד שוב ושוב להמשך "המלחמה ללא כיוון ברור", אך נתניהו הדגיש מאז ומתמיד כי המלחמה תיפסק רק כאשר חמאס יושמד כליל; כלומר, אותה מטרה שגם מפקדי הצבא אינם מאמינים באפשרות מימושה.

דו"ח הכתב של AP הראה כי להבדלי הקבינט יש גם השתקפות חברתית, והפגנה של אלפי ציונים שתומכים בגלנט במחאה נגד ההחלטה האחרונה של נתניהו היא חלק מהשפעת המחלוקות. הפוליטיקאים של המשטר הציוני הם אוהדים בחזיתות העוינות.

הפער שלא ייסגר

ניסיון לנתח את הרקע להחלטת בנימין נתניהו הוא המקור העיקרי לדיווחים אנליטיים על אירוע זה. Jerusalem פוסט דיווח כי קיים "משבר של חוסר אמון" והבדלים אסטרטגיים בין נתניהו לגלנט, וראש ממשלת המשטר הציוני סבור כי ההיגיון במלחמה גלנט מתבסס על המשך המערכה ההתקפית נגד חמאס ללא יעדים ברורים, ודבר כזה טומן בחובו סיכון של הארכת הסכסוך מבלי להבטיח את ביטחונם של האסירים הישראלים. כל זאת בזמן שמשפחות האסירים הישראלים הפגינו שוב ושוב מול ביתו של נתניהו ורואים בו את האחראי העיקרי לסכנת חיי האסירים.

כאשר קבינט המלחמה פוזר בפקודת נתניהו ביוני השנה, עובדה זו השפיעה על המערכת בין הבינלאומי התברר שגם המבצע הכבד וההיסטורי "סערת אלאקצא" לא סגר את הפערים בשורות המשטר הציוני וישראל עוברת את התקופה הקשה ביותר בחייה המזויפים. אך כעת, בהתחשב בחוסר התוצאות בשטח ובתבוסות הקשות בשתי החזיתות, ניתן להסיק כי פיטורי שר המלחמה הם אירוע חשוב אף יותר מפירוק הקבינט המלחמתי, ובנימין נתניהו, אשר לא הצליח לקיים אף אחת מהבטחותיו, למעשה זה הולך לקראת סוף המנהרה.

מה רוצה הימין הקיצוני?

פיטוריו של גלנט באו לידי ביטוי נרחב בתקשורת העולמית והמכנה המשותף של רוב הדיווחים והניתוחים הוא שחוסר ההסכמה לגבי המשך פעילותו של גלנט או האפשרות של פיטוריו מבית הספר. תוך זמן קצר זה הפך לנקודת מחלוקת רצינית. C N N שירות גלובלי לגיליון ציין כי חברי הימין הקיצוני בקבינט של נתניהו לחצו עליו לשלוח את גלנט הביתה בהקדם האפשרי. אחד מהקיצוניים הללו, איתמר בין גר היה השר לביטחון פנים של המשטר הציוני , שבמילים שלו הוא בירך את נתניהו על "ההחלטה המועילה והנועזת" והאשים את גלנט בהיותו מכשול חשוב להשגת "ניצחון מוחלט".

הזרם הימני הקיצוני של המשטר הציוני קרא תיגר על גלנט כגורם העיקרי לכישלון להשיג ניצחון, וגם כעת, הפקודות והרקורד של גלנט גרמו לו. בתור אמר זה מראה פשעי מלחמה והרג של אזרחים. אבל בן גר ואחרים אינם מרוצים אפילו מרמה זו של פשיעה ואלימות ורוצים להפציץ אזרחים, להרוג עם פלסטינים ולנסות לכבוש חלקים משטח לבנון, עם כדי להמשיך באופן אינטנסיבי יותר.

שני גורמים חשובים: חשד וכישלון

מצבו האישי של בנימין נתניהו, הן מבחינת האשמות משפטיות והן מבחינת החלטות פסיכולוגיה פוליטית, הוא עניין שדורש שיקוף רציני כי הוא נמצא כעת במצב הרבה יותר קשה היא כבר הוקמה ומנהלת מלחמה עצומה בשתי חזיתות, שלא השיגה תוצאות באף אחת מהן. כתוצאה מכך, זה די טבעי שמצד אחד הוא לא סומך על חבריו למפלגה ומצד שני הוא מחפש את האשמים כדי לחפות על הטעויות וההחלטות השגויות.

לפי אנליסט "ישראל טיימס" דיוויד הורוביץ, גלנט הוא השר והפקיד האחרון. הוא לא יודח, ונתניהו עשוי להדיח עוד כמה פקידים. הרמטכ"ל הרצי חלובי ואפילו רונן בר, ראש שב"ק. בראש הרשימה שכנראה יהיה בין אויביו הבאים של ביבי, כי הוא תמיד ביקש להטיל את האשמה המקסימלית על מוסדות הביטחון. בינתיים התנאים בשטח לא הולכים לטובת נתניהו והצבא, ומפקדי הצבא והדרג הביניים מעדיפים להישמע לפקודות של מפקד ותיק על פני ציות לשר חסר ניסיון.

צוות נתניהו עשוי לבצע בימים הקרובים פעולות קשות נגד אזרחים בעזה ובביירות כדי לרמוז שגלנט היסס בהתקפותיו וכעת, השר החדש מחפש עיצוב חדש. אבל רעיון כזה כבר נידון לכישלון, וללא ספק, המשטר הציוני נמצא בתנאים המדיניים, הכלכליים והביטחוניים הקשים ביותר.