קריאה חוזרת של התיאור של הטייס העיראקי על תבוסתו של סדאם חוסיין במתקפה על כווית

הבינלאומית >

עברו 34 שנים מאז תקף הצבא העיראקי את כווית. עד 4 באוגוסט 1990, תנועות הצבא העיראקי היו במעקב של גורמי ביטחון אמריקאים. למרות העובדה שארה"ב חזתה שעיראק תתקוף את כווית, הרודן העיראקי דאז סדאם חוסיין לקח את אי קבלת הודעת אזהרה כלשהי מהאמריקאים כאישור לפעולתו התוקפנית.

סדאם חוסיין טען בהודעות שהופנו לשליטים הערבים של המפרץ הפרסי כי הוא עומד מול איראן מטעם מדינות המפרץ הפרסי. מנגד, השליטים הערבים, שידעו היטב שהעלאת נושאים כאלה על ידי סדאם היא יותר מכל במטרה למנוע את החזר הסיוע של מדינות ערב לבגדד במהלך המלחמה בת שמונה השנים, הותירו את תביעתו של סדאם ללא מענה.

סדאם חוסיין חשב שתמיכתם של שליטי המפרץ הפרסי הערבים תימשך עד שיכירו בעיראק ובסדאם כמנהיג וחיל החלוץ של הערבי עוֹלָם. אבל ההתפתחויות והאירועים לאחר 1988 (1367) וההכרזה על הפסקת אש בין איראן לעיראק הוכיחו מגמה מנוגדת לציפייה זו.

בשעה הפעם, סדאם קיבל מספר אותות והגיע למסקנה שהגיע הזמן לתקוף את כווית.

ראשית, דבריו של סדאם. הציפייה הייתה מהשליטים הערבים. נשיא עיראק ציפה שמדינות המפרץ הפרסי יכריזו על נכונותן לשיקום והשקעה בעיראק לאחר סיום מלחמתה בת שמונה השנים נגד איראן.

הגורם השני היה הירידה החדה במחירי הנפט במקביל לגידול בייצור הנפט של מדינות המפרץ הפרסי. מדינות אלו לא היו מוכנות להתחייב לנתון שהוכרז על הפקת הנפט שלהן ב-OPEC. הירידה במחיר הנפט ל-10 דולר לחבית גרמה לעיראק להתמודד עם בעיות כלכליות רבות. הגורם השלישי, הלחצים היה כלכלי לצמצם את כוחות הצבא וההכרח לעצור את פיתוח תוכנית הנשק של המשטר הזה. לאחר תום המלחמה בת 8 השנים, ארצות הברית ומדינות ערב לחצו על ממשלת סדאם לצמצם את הצבא ולהפסיק את פיתוח הנשק. התחזקות הצבא העיראקי איימה על מעמדה של סעודיה באזור. מסיבה זו ניסו מדינות אלו לעמוד נגד ההתפתחות הצבאית של עיראק על ידי למידה מניסיון המלחמה בת שמונה השנים ומסכנת הכוח הצבאי של משטר סדאם.

כישלון רצונותיו ורצונותיו של סדאם הפך לבסיס לתחילת ההתקפות התקשורתיות של עיראק נגד כווית. התקפות אלו בוצעו וקדמו באמצעות שרי ממשלת באת', טלוויזיה ועיתונים בבגדד, הוא מבקר את סדאם חוסיין, נשיא עיראק דאז. אחד הנושאים שדנו הצדדים בפגישה זו היה היחסים המתוחים בין כווית לעיראק.

שבוע לאחר מכן, כאשר הצבא העיראקי היה שנשלח לגבול כווית, העיתון וושינגטון פוסט דן בפרטי הפגישה הזו במאמר. עיתון זה מתאר את העמדה האמריקנית בנוגע לאפשרות של מלחמה בין כווית לעיראק כלא ברורה, הוא אינו מעביר רמת אזהרה ופשוט מצביע על כך שארה"ב תישאר מחוץ לסכסוך עיראק-כווית. זאת, למרות שיום לפני פגישת הבכיר האמריקני עם סדאם חוסיין, נשלחו 30 אלף חיילים לגבול כווית. סדאם התייחס לעמדה האמריקנית כתגובה חיובית ואור ירוק מוושינגטון לתקוף את כווית.

תיאור של טייס על ליל ההתקפה של עיראק על כווית

א.מ., טייס צבא עיראק דאז, בזיכרונותיו מאותו לילה, כותב: בליל ה-2 באוגוסט 1990, שעות לפני התקפת לוחמים עיראקים על כווית, אלוף המודיעין הצבאי לבסיס האווירי "אל-שייבה" של מחוז בצרה ומראה את מפת כווית לעיני הטייסים הנוכחים בבסיס זה ואומר שכדאי לטוס מעל העיר כווית עד הזריחה. המטרות הראשונות שלנו צריכות להיות לשלוט בארמון האמיר מכווית, בניין הטלוויזיה והרדיו ובנמל אחמדי. שם תראה את כוחות היבשה שלנו שהגיעו למקומות האלה לפניך.

כל הטייסים היו מבולבלים מהאופן שבו דיבר אלוף המודיעין א מלחמה יכולה לעבור כל כך בקלות.

האומות המאוחדות מוסיף על המתקפה של עיראק על כווית: חצי שעה אחרי הטיסה שלנו, הבכי הראשון ששמעתי ממנו חברי שהמסוק שלי נפגע והקשר אבד. רק כמה שניות לאחר מכן, שמעתי את הצרחה של חברי השני. מכאן ואילך יכולנו לשמוע את קולות המפקדים שניהלו ביניהם מאבק. קיבלנו פקודה להיכנס לשמי כווית ללא אורות. לאחר אירועים אלו, לא יכולנו לנחות בגלל חוסר האור. המסוקים שלנו טסו בלי לתמוך בלוחמים. באותו רגע, לוחמים כוויתים הפילו 6 מסוקים שלנו הם התנגשו. ההגנה על ארמון האמיר מכווית הפילה מספר מסוקים של צבא עיראק. בשעות המוקדמות נפלו 46 מסוקים עיראקים ו-600 חיילים עיראקים נהרגו. לאחר מכן פנו 45 טיסות נושאת כוחות לכיוון כווית עם הזריחה. לוחמי מיראז' של צבא כווית הפילו שוב את טיסות הצבא העיראקי. בסופו של דבר, מסוקים כוויתים נכנסו לשטח עיראק. הכוויתים עצמם היו המומים ממה שקרה. עיראק וכווית הופיעו כשתי בעלות ברית נגד איראן במלחמה שהוטלה, אך האם אי ההסכמה בכמה נושאים באמת דרשה מתקפה כזו?

 

מהפכה מעוצבת מראש

סדאם חוסיין ידע שבמקרה של התקפה ישירה על כווית, הוא יאבד את התמיכה הצפויה ממדינות ערב באזור. לכן, במקביל, הוא גם לקח על עצמו את התכנון של מהפכה בכווית. באותו רגע היסטורי, ממשלת כווית סבלה מפילוג פנימי חמור. בהקשר זה, האמיר של כווית פיזר את האסיפה הלאומית מאז 1986 כדי להשתלט ישירות על ניהול הממשלה. כווית לא קיימה בחירות לפרלמנט עד 6 שנים מאוחר יותר.

סדאם ניצל גם הוא את ההזדמנות הזו וביקש לעצב מהפכה. ב-2 באוגוסט 1990 טענה ממשלת הבעת' העיראקית שבעקבות בקשותיהם של המהפכנים הכוויתים, שלחנו כוחות צבא עיראקים ללוות אותם; בעוד שאף אחד מכוחות הצבא או האנשים של כווית לא נקט כל פעולה נגד ממשלתם. בהתבסס על כך, קרא רדיו בגדאד את הצהרת המועצה המהפכנית של הבעת'. לפי הצהרה זו, האמיר והנסיך הכתר של כווית יוסרו וממשלה חדשה הם נוספו 3 ימים לאחר מכן, לפי ההסכם שעשתה ממשלת הבעת' עם הממשלה החדשה, עיראק הסיגה את כוחותיה מכווית והוקמה הממשלה החדשה של כווית, אך ממשלה זו החזיקה מעמד רק 4 ימים.

ב-8 באוגוסט של אותה שנה, המועצה המהפכנית של באת' הציגה את כווית כפרובינציה החדשה של עיראק בהצהרה המתייחסת לדבריו של סדאם חוסיין כי "עיראק החדשה" היא מזאכו (המדינה נקודה אחרונה בצפון מערב עיראק) אל הים. סדאם מינה את בן דודו "עלי חסן אל-מג'יד", המכונה "עלי קימיאווי" (אחראי לטבח הכורדים בעיראק ובאיראן במהלך ההפצצה הכימית של האזורים הכורדיים) לתפקיד מושל כווית.

מאוחר יותר, מסמכים היסטוריים חשפו שסדאם יישם קדם- עשה מהפכה מההתחלה, מחכה לתמיכה של מדינות אחרות ואפילו ארצות הברית. כבר בתחילת דרכו ביקש סדאם את סיפוח כווית לשטח עיראק על מנת שיוכל לנצל את קיבולת הנפט של מדינה זו ולהסיר את החולשה הגיאופוליטית של עיראק. 

בניגוד לטענות האמריקנים לפני המלחמה, הם הוציאו כל מה שהיה להם כדי להגן על כווית והשתמשו בזה כתירוץ לא רק עבור נפילת סדאם ומשטר הבעת', אך גם הרס כל התשתית העיראקית. שישה חודשים לאחר מכן, הפעולה הצבאית של ארצות הברית והקואליציה הבינלאומית במבצע סערת מדבר בסיסמת שחרור כווית ממשטרו של סדאם חוסיין הובילה לאחד הזיכרונות הקולקטיביים המרים ביותר של עיראקים בתולדות המדינה הזו במאה ה-20, כי הצבא העיראקי ביום אחד בלבד הוא איבד הרבה מכוחו הצבאי. לאחר הפעולה הצבאית הזו, אמריקה ובעלות הברית המערביות של המדינה הזו יצרו תקופה קשה וקשה עבור האומה העיראקית על ידי הטלת סנקציות בינלאומיות נגד העם העיראקי.

מקורות:

– "היסטוריה פוליטית מודרנית של עיראק" כרך חמישי; נכתב על ידי מוחמד מוחמד אל-חידרי

סוף הודעה/