מהן משוואות הכוח ותרחישי עימות אפשריים בחזית הדרום של לבנון?
| למרות שמשוואות הכוח המורכבות הטילו צל כבד על מקבלי ההחלטות הציוניים בקבלת המלחמה בלבנון, עם זאת, ההסתברות שיתממשו חלק מהתרחישים חזקה יותר. |
דוח סוכנות הידיעות Mehr, מרכז הלימוד אל-זיטונה חקרה בדו"ח מפורט את הסלמה של המתיחות בגבולות לבנון והמשטר הציוני. אפשרות למתקפה כוללת של תל אביב על לבנון והיא בחנה את התרחישים וההשלכות של הפעולה המסוכנת הזו שעלולה להתרחש כתוצאה מבריחה מול מנהיגי תל אביב.
דוח זה מדגיש כי במקביל להתרחבות המתיחות ברצועת עזה והמשך התוקפנות של הציונים משטר לאחר 9 חודשים ולמרות שעדיין אין אופק ברור לסיום המלחמה, גם החזית הדרומית של לבנון הגובלת בשטחים הכבושים הייתה עדה למתיחות חסרת תקדים ויצרה חזית שחיקה לכובשים שעוצמת ההתקפות שלהם עלתה ל- רמה משמעותית בשבועות האחרונים /span>
חיזבאללה של לבנון שיגר סוגים שונים של טילים לעבר השטחים הכבושים, בימים ובשבועות האחרונים שריפה בחלק גדול משדות חקלאיים ומספר לא מבוטל של ציונים נהרגו ונפצעו בהתקפות אלו. בינתיים נמשכת עקירתם של עשרות אלפי תושבי היישובים הציוניים בצפון וראשי המשטר הציוני איימו על פעולות צבאיות בדרום לבנון במטרה למנוע את התפשטות המתיחות באזור זה.
/p>
בחלק הראשון של דו"ח זה, הגורמים המשפיעים על קבלת ההחלטות בהתקפה של תל אביב על לבנון וסדרי העדיפויות של ניהול המלחמה בתל אביב בדקנו ובהמשך אנו מספקים מידע נוסף על המשוואות הצבאיות הזמינות בחזית זו.
שלישי: היכולות הצבאיות של חיזבאללה והאפשרות של הצטרפות ציר ההתנגדות למלחמה
עוקבים אחר איומי המשטר הציוני, כולל בנימין נתניהו, במצב בו המשטר הזה לא מסוגל לפלוש לעזה ואין לו דרך לבצע איומים בלבנון.
כמו כן, חלק מהאיומים הללו, שמשמיעים בעיקר יואף גלנט והרצי הלוי, שר המלחמה ורמטכ"ל הצבא, לתיקון תדמיתם ההרוסה כתוצאה מהמבצע השביעי באוקטובר הפכה לשערורייה נוספת עבור הצבא עם כישלון המבצע הצבאי בעזה.
מצד שני, הציונים יודעים היטב שיש מרחק רב בין האיום של חיזבאללה בלבנון לבין יישום האיום הזה, ורוב איומים אלה מיועדים לצריכה פנימית וסוגיות פוליטיות מועלות בשטחים הכבושים. חלק ניכר מהקצינים הבכירים במשטר הציוני יודעים שהמלחמה בעזה הרבה פחות מזיקה בהשוואה למלחמה אפשרית נגד לבנון, כי לחיזבאללה יש יכולות צבאיות ומתקני לחימה רבים, והגשר האווירי בין איראן למפלגה זו פתוח. וזו המלחמה בחזית הפנימית חושפת את המשטר הציוני לאובדות רבות.
בחלק זה של מאמרו, אל-ציתונה דן בתגובות האפשריות של חיזבאללה בלבנון לאחר תחילת המלחמה ומונה את התגובות הללו במקרים הבאים:
1- ירי יותר מאלף טילים מדי יום; לחיזבאללה של לבנון יש יותר מ-30,000 טילי זלזל 1 עם טווח של 200 קילומטרים. טילי פתח 110 עם טווח של 300 קילומטרים וטילי סקאד הם בין הציוד האחר של צי הטילים של חיזבאללה.
2- ערים ואזורים רבים בשטחים הכבושים יהיו מטרות התקפות טילים במלחמה עתידית אפשרית; הרקטות הללו עלולות להתפשט גם לתל אביב, מה שאומר שיתוק כלכלתם של מיליוני ציונים.
3- הרכבת הנשק והטילים האיראניים המדויקים על ידי חיזבאללה בלבנון עלולה לגרום נזק רב לתשתית האסטרטגית של המשטר הציוני, במיוחד למתקני האנרגיה של זה. משטר.
בתמרון שערך הצבא הציוני ב-2023, במלחמה האפשרית בין לבנון למשטר הציוני ורק במהלך 9 הימים הראשונים של מלחמה היפותטית זו, יותר מ-300 חיילים ישראלים נהרגים ו-80 מבנים אסטרטגיים של המשטר הזה ניזוקו קשות. כך הודה צבא המשטר הציוני עוד לפני תחילת המלחמה בעזה.
5- צבא תל אביב מתמודד כעת עם 40,000 כוחות חמאס, ובמקרה של עימות עם חיזבאללה, מספר זה יגדל למספר של מעל זה. מגיע ל-100 אלף איש.
6- לחיזבאללה של לבנון יש מספר רב של טילים נגד טנקים, המוערך בלמעלה מ-4,000. יש להם גם אלפי מרגמות RPG, מה שיכול להוות אתגר רציני עבור המשטר הציוני במקרה של מלחמה.
7- לחיזבאללה יש הרבה פצצות שחלקן שוקל טון וחצי ועלולות להשמיד טנק לחלוטין. כמו כן, המנהרות של חיזבאללה מאפשרות ללוחמיו לנוע בקלות.
8- לרשות חיזבאללה מאות טילים נגד מטוסים והוכיח את יכולתו לנטר את המל"טים של המשטר הציוני, כולל הגדולים והיוקרתיים ביותר. של המל"טים האלה.
מידע וסטטיסטיקה זו מראים שהמשטר הציוני יתקוף את לבנון גם אם רק ילחם עם חיזבאללה להתמודד עם אתגרים צבאיים חסרי תקדים; מה לגבי העובדה שגם ממשלת לבנון תיכנס למלחמה בכל תקיפה אפשרית, ולזירה זו עשויות להיכנס גם מפלגות אזוריות אחרות של ציר ההתנגדות, כולל סוריה, עיראק ותימן. כך היקף הסכסוכים יהיה רחב יותר ויתרבו נזקי המשטר הציוני.
זו הסיבה שחלק מהתיאורטיקנים של המשטר הציוני רואים בתרחיש של מלחמה בתחומים שונים כתרחיש של יום הדין. כי זה מביא סכנות רבות למשטר הציוני.
רביעית: עמדות בינלאומיות ואזוריות השפעתה על התרחבות המתיחות נגד לבנון
אין ספק שהמתיחות בין תל אביב לוושינגטון כתוצאה מהמצב הקריטי של המלחמה בעזה והיעדר הכניעה המוחלטת של הכיבוש לבקשה האמריקאית לעצור את המלחמה בשל סיבות הבחירות של וושינגטון, גרמה לישראל להתמודד עם קשיים בהשגת אישור אמריקאי להיכנס למלחמה חדשה נגד לבנון.
סביר להניח שאמריקה לא מוכנה לכיבוש להיכנס למלחמה נגד לבנון, כי המלחמה הזו היא כנראה היא לא מעריכה מלחמת קיום, בנוסף לעובדה שהאתגרים בין נשיא ארה"ב ג'ו ביידן לראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו עלולים לגרום לבית הלבן להגיב בשלילה לתוכנית המלחמה של תל אביב.
וושינגטון, לעומת זאת, יש סיבות משלה למנוע את התפשטות המתח לגבולות לבנון, הכוללת להלן:
1- צבאי; התרחשות מלחמה זו עלולה לגרום להרחבת ההתקפות על בסיסים אמריקאים באזור מצד איראן, תימן, סוריה ועיראק, ונושא זה עשוי להוביל להתרחשות של מלחמה אזורית.
2- כלכלי; התרחבות ההתקפות של תנועת אנסארולה במצר באב אל-מנדב ובים האדום והשפעתה המובהקת על מחירי הנפט.
3- פוליטי; דחיית המקרה של נורמליזציה של יחסי סעודיה עם המשטר הציוני.
לכל הדברים הללו תהיה השפעה שלילית על תהליך הבחירה בג'ו ביידן בבחירות הבאות. ייתכן שהמוסדות הצבאיים של תל אביב וושינגטון, המפגינים יותר לכידות מאשר המוסדות הפוליטיים, מגיעים להבנות ספציפיות בתחום תקיפת חיזבאללה, אם כי לא סביר שהתקפות כאלה לא יהפכו למלחמה אזורית.
חמישי: תרחישים אפשריים
לציונים אין הערכה נכונה לגבי אופי ועתיד ההתפתחויות בחזית הצפונית והם הופתעו בשטח הזה. המנהיגים הביטחוניים והצבאיים של משטר זה טענו שהם יכולים לנהל את המלחמה בעזה, אך המלחמה בעזה הוכיחה את פסולן של השערות והערכות אלו. נכון להיום, החוגים הצבאיים המקורבים למפקדת צבא ישראל טוענים כי יש להם מספר תוכניות כיצד לקיים אינטראקציה עם האתגר ההולך וגובר בחזית הצפון, אך נראה כי הם מחויבים לקחת אחד משני התרחישים הללו; ראשית: כניעה להתקפות חיזבאללה. שנית: כניסה למלחמה כוללת עם לבנון, אשר מהלך וסיומה אינם ניתנים לחיזוי.
כמובן שבהקשר זה, עשויים להיות תרחישים אחרים, כתוצאה מהמצב המתוח ב- החזית הצפונית של המשטר הציוני, זה אפשרי זה לא נראה בלתי סביר:
1- האפשרות של פעולות צבאיות מוגבלות הכוללות ביצוע כמה תקיפות אוויר אינטנסיביות נגד כמה מטרות של חיזבאללה ב דרום לבנון וזהו הפרבר הדרומי של ביירות, מה שעשוי להיעשות על ידי טענה לתקוף עמדות צבאיות ומחסני נשק וצוותי שדה של חיזבאללה. התנועה הציונית סבורה שבכוחה לבצע תרחיש זה והיא יכולה לסבול את תגובות חיזבאללה בעניין זה.
2- המלחמה הכוללת, אשר במונח הצבאי הציוני ידועה כמלחמת לבנון השלישית או מלחמת הצפון הראשונה, עשויה להיות תוצאה של המתקפה הכוללת של המשטר הציוני על לבנון מתגבשת התגברות ההאשמות נגד הקבינט וצבא המשטר הציוני מצד האופוזיציה ודעת הקהל בתוך השטחים הכבושים בנוגע לכישלון מול חיזבאללה, יכולה לדחוף את הקבינט לעבר אפשרות יקרה ומסוכנת מאוד זו.
כמובן, המציאות היא שישנם גורמים מעכבים רבים המונעים את מימוש תרחיש המלחמה. ניתן לראות גורמים אלו בזירה הפנימית והזרה ובמימדים המדיניים, הביטחוניים, הצבאיים והכלכליים, וגרמו לתרחיש של מלחמה כוללת להתמודד עם סבירות נמוכה. בנוסף לעובדה שציונים רבים רואים זאת בהתאבדות עבור תל אביב.
3- פשרה מדינית באזור: במצב בו החזית הצפונית של המשטר הציוני בוערת כתוצאה מהסכסוך בין חיזבאללה לכובש משטר, אבל המתווכים עדיין עובדים. הם מנהלים משא ומתן עם שני הצדדים ומבלי שהחדשות על המשא ומתן הזה ידלפו לתקשורת, הם מנסים לא לאבד שליטה על המצב.
כמובן, נראה שהצלחה במשא ומתן זה אינה סבירה כל עוד תוקפנות המשטר הציוני נמשכת בעזה. כל המפלגות הבינלאומיות הבינו את הנושא הזה, אך הכובשים ותומכיהם מנסים למנוע את הרחבת פעילותם על ידי איום והפחדה של חיזבאללה הלבנוני, שגרם לשחיקת המשטר הציוני בחודשים האחרונים וצפוי להימשך גם בחודשים האחרונים. עתיד
4- עצירת המלחמה בעזה: אירוע קסום זה יכול לעצור גם את המתיחות בחזית הצפונית של השטחים הכבושים, אך נראה כי בשל הסיבות מוזכר כאן המאמר אינו מתאים; הכובשים הציוניים אינם רוצים להפסיק את התוקפנות שלהם. בכל מקרה, עם סיום המלחמה בעזה כל החזיתות יירגעו, והתנגדות עיראק ותימן יחד עם לבנון תפסיק את הפעולות האנטי-ציוניות שלהן. כמובן שקיימת גם אפשרות שהפסקת האש והשלום בחזית עזה פירושם המאמץ של ישראל להתכונן למלחמה בלבנון.
5- הפעלת מדיניות "קונפליקט בין מלחמות". מטרת מדיניות זו היא להרחיב את מגוון התקפות הטרור בלבנון, סוריה ואיראן ולתקוף מרכזי שליטה ופיקוד ומחסני נשק וטילים. תרחיש זה עדיין על הפרק ועשוי לשמש יותר בעתיד. תרחיש זה גורם לחיזבאללה של לבנון לא להטות למלחמה כוללת.
שישית: תוצאות אפשריות
נראה שאין צורך לממש אף אחד מהתרחישים שהועלו בימים ובשבועות הקרובים; מכיוון שהמשטר הציוני לא החליט על פתרון יחיד ומהיר בחזית הצפונית, בכל מקרה, ניתן לחזות שורה של מסקנות בעניין זה, חלקן:
1- המשך מגוון המתחים והעימותים בחזית הצפונית בהתבסס על המצב בעזה.
2- הרחבת הדרישות בשטחים הכבושים כדי לחסל את איומי החזית הצפונית.
3- התרחבות הולכת וגוברת של ההתפתחויות בחזית הצפונית ברמה הפוליטית והתקשורתית.
4- הרחבת התיווך האמריקאי והאירופי בין לבנון לפולשים כדי למנוע מתח צבאי.
מסקנה
ההתפתחויות בחזית הדרומית של לבנון הגובלת בשטחים הכבושים נמשכות ואף אחד משני הצדדים לא יכול לספק הערכה מדויקת של ההתפתחויות העתידיות, אולי החשובות ביותר הסיבה לכך היא הגורמים האזוריים והבינלאומיים בזירה זו שגרמו לכל אחד מהצדדים להעריך את התרחישים שלהם על סמך האינטרסים שלו.
מצד אחד, הכובשים ביקשו להעריך את האפשרויות שהצענו, ומצד שני, הם בוחנים את העלויות והסיכונים של אפשרויות אלו. על בסיס גורמים פוליטיים וצבאיים פנימיים וחיצוניים, בנוסף לכך שהם לא יכולים לקבל ערבויות לגבי תוצאות כל מתקפה אפשרית על לבנון, והם עלולים להיות תקועים בבוץ שבו הם תקועים כיום במלחמת עזה.
באופן כללי, ניתן לומר שהתרחישים שוקלים בכבדות את אי הרחבת היקף המלחמה הנוכחית למלחמה כוללת, ולמרות שהמתחים המחושבים עלולים להיות על סדר היום, אך כתוצאה משחיקת הצבא הציוני ורמת הכוח והמוכנות של חיזבאללה ובעלי בריתו, כמו גם חוסר הנכונות של ארצות הברית וזרמים מערביים לפתוח במלחמה בגבולות לבנון, טווח ההתנגשויות יישאר זהה.
|
