מדיניות חוץ: המלחמה בעזה חשפה את משבר המנהיגות בצבא הישראלי

דיווח Mehr News Agency, מגזין Foreign Policy כתב בדיווח כי המשטר הציוני ממשיך בפעולותיו הצבאיות ברפיח ונוכח בעיר זו, ועדיין ישנן שאלות רבות בנוגע לשימוש בצבא אמריקאי צִיוּד. תחמושת אמריקאית שימשה בהתקפה אווירית של משטר הכיבוש ב-26 במאי נגד מחנה רפיח, שהביאה למותם של לפחות 45 פלסטינים.

מגזין זה הוסיף כי מבחינה אסטרטגית, התנאים האזוריים עדיין מסוכנים, כך שההתקפות של חיזבאללה נגד המשטר הציוני במאי האחרון מ-7 באוקטובר היו אינטנסיביות מאוד והצבא הוא כפה להזהיר מפני ביצוע פעולות צבאיות אגרסיביות נגד לבנון.

בתחילת יוני האחרון, התקיפה האווירית הישראלית ליד חאלב בסוריה הובילה להרג יועצים צבאיים איראנים בכירים.

מדיניות החוץ קבעה כי התנאים להתפתחות המתיחות ברורים למדי, וחוסר הפיקוד הזה בשטחים הכבושים הפך את זה לבעיה מורכבת, בנוסף לכך הנושא שזור בבעיות של תמיכה ונשק אמריקאים.

בהמשך הדו"ח שלו, מגזין אמריקאי זה מזכיר כמה מקרים המתייחסים לבעיות של פיקוד ושליטה של ​​הצבא.

קודם כל, הצבא הציוני מינה את קציני הביניים האחראים למותם של 7 מתנדבים מהמטבח המרכזי בעולם בהתקפת מזל"ט בתחילת אפריל, וזה מראה כלומר שלמבני הפיקוד והשליטה אין את הכוח הדרוש.

שנית, בסוף פברואר האחרון, ביקש מפקד צבא המשטר הציוני, הרצי הלוי, בפומבי מחיילי המשטר הזה לא לצלם אותם. כאשר מבצעים פשעי מלחמה, והסימן הזה זה אומר שהצבא מתמודד עם בעיות רבות בשמירה על משמעת ארגונית. עם זאת, למרות הקביעות של האליוויי, אנו רואים שהתנהגויות אלו של חיילים נמשכות.

הנושא השלישי הוא ההאשמה של הסרט התיעודי של הצבא הציוני על ידי אסירים וארגוני זכויות אדם בנוגע לעינויים של אסירים פלסטינים במהלך המלחמה.

תקשורת אמריקאית זו המשיכה שאנשי המשטר הציוני עדיין עוסקים בפעילות, שהצביעה על קיומן של בעיות מסוכנות בשרשרת הפיקוד של הצבא, שהם 3 גורמים המסבירים את התופעה. גורמים אלו כוללים את קיומה של סביבה מדינית-צבאית סובלנית, הדוקטרינה הצבאית של המשטר הציוני והעובדה שצבא משטר זה הוא צבא המסתמך על שירות צבאי חובה.

על פי תכנים אלה, מדיניות החוץ העלתה את השאלה האם המשטר הציוני אחראי לטרגדיות שביצעו חייליו?

מגזין זה בשפה האנגלית הדגיש עוד כי אנשים מסוימים נוטים להראות את הבעיה בצורה שונה ולהכריז כי אסונות אלו הם תוצאה של פעולות של קטן מספר האנשים ואינם מבניים אך יחד עם זאת, מדינות אחראיות להתנהגות החיילים שלהן. כמובן שעמדה זו מעידה גם על כך שהקבינט של המשטר הציוני אינו מסוגל לנהל את כוחותיו וכתוצאה מהמלחמה.

לכן, בסוגיית הנשק האמריקאי, הן מבחינת הסיכון לביצוע פשעי מלחמה על ידי המשטר הציוני והן מבחינת התנהגות פזיזה העלולה לפתח את הסכסוך באזור, הצבא האמין לא אם המתיחות עם איראן תגבר באפריל האחרון והסכסוך עם חיזבאללה נמשך.

אבל Foreign Policy הודיעה שהקבינט הציוני שלט לחלוטין במהלך האירועים, וזה עומד בסתירה מוחלטת לחוקי זכויות האדם הבינלאומיים ולחוקים הקשורים לסכסוכים מזוינים. נמצא.

בשני המקרים, הבעיה הזו חוזרת למקבלי ההחלטות הפוליטיים האמריקאים שממשיכים לחמש את המשטר הציוני, מה שגורם למדינה זו להתנגש עם הפרת זכויות אדם על ידי שימוש בנשק והתרומות שלה נעשו.

מדיניות החוץ העלתה את השאלה הזו בסוף: אם הצבא הישראלי לא יכול לשלוט בכוחותיו, אז למה אנחנו צריכים לצפות מהעם האמריקני לממן אותו ואת הנשק שלו? להמשיך?