הנשיא החדש של איראן ודרך ההסתכלות על דרום הקווקז

Mehr News, קבוצה בינלאומית- עזר מהדאבן: לאחר מלחמת קרבאך השנייה ובעקבות כמה שינויים גיאופוליטיים, הוכפלה חשיבותו של דרום הקווקז. עד כדי כך שאנו עדים כעת למאבק של כמה מדינות באזור, כולל אזרבייג'ן וטורקיה, להשפיע ככל האפשר באזור זה. מצד שני, לא רק מדינות האזור אלא גם ממשלות המערב מגלות תשומת לב מיוחדת לדרום הקווקז. במידה שלעתים אנו רואים את ההערות או את הנוכחות של ממשלות אלו באזור.

במדיניות החוץ שלה, הרפובליקה האסלאמית של איראן, בנוסף למאמץ לקיים אינטראקציה נרחבת עם שכנותיה ולחיזוק הקשרים האזוריים, מתעלמת גם מה האזור האסטרטגי הזה לא עזב. השהיד האייתוללה אברהים ראיסי, הנשיא לשעבר של ארצנו, תמיד הדגיש את הרצון והנכונות של הרפובליקה האסלאמית של איראן לשמור על יציבות האזור ועל האינטרסים האסטרטגיים של ארצנו.

בהתחשב במאמציה של ממשלת שאהיד ראיסי ליהנות מהיתרונות של דרום הקווקז, השאלה הראשונה שעולה בראש היא האם מדיניות זו תבוצע ב- הממשלה החדשה?

המדור הטורקי (איסטנבול) מנהל שיחה מפורטת עם "סיד עבאס מוסאווי", לשעבר שגריר ארצנו בבאקו, שסיים לאחרונה את משימתו במדינה זו השלים אותה. התיאור של שיחה זו הוא כדלקמן:

כמעט כל המועמדיםלנשיאות איראן

לכל מדינה יש מדיניות חוץ מקורית ודינמית; מדיניות חוץ שיכולה לקיים אינטראקציה עם כל האזורים הגיאוגרפיים סביבה ובעולם. לאיראן יש 15 מדינות שכנות, לכן עליה לפעול לפי מדיניות האינטראקציה עם שכנותיה.

אנחנו בין המדינות הבודדות שיש להן שכנות במידה כזו שעלינו לקיים אינטראקציה ולשתף פעולה עם שכנינו בשל דטרמיניזם גיאופוליטי. ככל שהאינטראקציה שלנו תהיה גדולה יותר, כמובן, הביטחון הלאומי שלנו יתחזק. מכיוון שאיראן נמצאת תחת סנקציות מדכאות ותחת לחץ כלכלי, חדר הנשימה הראשון שלה וחדר הנשימה החשוב ביותר יכולים להיות המדינות הסובבות אותה. בכל מקרה, מדיניות כזו של השכונה שלנו היא לא להיום ולאתמול, היא הייתה בעבר. כפי שאמרתי, מדיניות זו מקורה בדטרמיניזם גיאוגרפי ובצורך לחזק את ביטחון ארצנו. המנהיג העליון גם הדגיש את הנושא הזה פעמים רבות. אני זוכר שבסמינר האחרון של השגרירים בו השתתפנו, הוא שוב אישר את מדיניות השכונות של הממשלות ואמר משפט מאוד מרכזי, שצריך לפתור את כל הבעיות שלנו עם שכנינו ולהפוך כל אתגר לשיתוף פעולה. בכל מקרה, זה מראה שיש מדיניות נכונה, אינטליגנטית ורציונלית שגורמת למדינות לקיים סוג כזה של אינטראקציה עם שכנותיהן.

כי יש בזה גם אינטרסים כלכליים וגם אינטרסים ביטחוניים. כמו כן, יחסי התרבות הם בין תושבי הגבול, ומסיבה זו כל ממשלה שתגיע לתפקיד צריכה להתחיל ולהמשיך במדיניות השכונות על סמך עובדות אמיתיות ורציונליות אלו. כלומר, אין קשר לטעם הממשלות הדרישה למדיניות חוץ מגוונת, דינמית וחכמה היא קודם כל לקיים יחסים טובים עם השכנים. בכל מקרה, כמה ממשלות בטעמים שונים הקדישו פחות ויותר תשומת לב, למרבה המזל, הדגישה ממשלתו של שהיד ראיסי ז"ל על פיתוח היחסים עם השכנים. בממשלת שהיד ראיסי התגברנו על האתגרים שלנו כמעט עם כל 15 המדינות השכנות, ולדעתי, כי המדיניות הזו נכונה ורציונלית, ומצד שני, מודגש בהנהגה, אין ספק שזה הגישה תמשיך, בין אם בממשלה הרפורמית ובין אם בממשלה הפונדמנטליסטית.

כפי שאתם יודעים, דרום הקווקז הפך חשוב במיוחד לאחר מלחמת קרבאך השנייה. מצד שני, טורקיה ואזרבייג'ן מנסות להשפיע שם עמוקות. גם התחום הזה חשוב לנו. לדעתך, איזו גישה צריכה הממשלה העתידית לנקוט בסוגיית דרום הקווקז?

הרפובליקה האסלאמית של איראן תמיד הקדישה תשומת לב מיוחדת לקווקז כאזור שהוא שכן שלנו באותה צורה של מדיניות שכונתית כמו שאמרתי. אבל אחרי מלחמת קרבאך השנייה, כפי שאמרת, קרה משהו באזור שכפה מציאות חדשה על האזור והגיאופוליטיקה של האזור עברה שינוי. הרפובליקה של אזרבייג'ן הצליחה לשחרר כ-20% מאדמותיה הכבושים. לאחר 30 שנה, אזרבייג'ן הצליחה לקחת בחזרה חלק מהאדמה הזו במלחמה בת 44 הימים וחלק בהסכם הפסקת אש.

זה היה אירוע גדול והייתה לו השפעה עצומה על הגיאופוליטיקה של אזור הקווקז. הרפובליקה האסלאמית של איראן ממוקמת בשכונה של אזור זה ויש לה מאפיינים תרבותיים וציוויליזציוניים עם אזור זה, ולכן ההתפתחויות באזור זה חשובות בשל הביטחון הלאומי ושלמותה הטריטוריאלית של ארצנו. עלינו להבין את השחקנים החדשים של האזור הזה ואת החשיבות הגיאופוליטית שלו.

בכל מקרה, דרום הקווקז הוא אזור שלמעצמות אזוריות וחוץ-אזוריות יש דעה עליו, כי האזור הזה הוא החצר האחורית הביטחונית שלנו, וזו בדיחה ואין לנו מחמאות. גם לנו וגם למדינות כמו טורקיה ורוסיה, שהן המתחרות שלנו באזור, הגדירו לעצמן אינטרסים באזור. מסיבה זו, הרפובליקה האסלאמית של איראן הקדישה תשומת לב מיוחדת לאזור זה, במיוחד בממשלה ה-13, ובשל מאפייני האזור, תשומת לב זו חייבת להמשיך בממשלה החדשה, ועלינו לחפש אזור חזק ובטוח. על מנת לחזות בסינרגיה בוא נהיה בין המדינות הללו באזור. בכל מקרה, מדינות דרום הקווקז כוללות את שלוש המדינות אזרבייג'ן, ארמניה וגאורגיה, ואת שלוש המדינות השכנות הגדולות שתמיד מילאו בה תפקיד, כלומר איראן, רוסיה וטורקיה, שיש להן אינטרסים באזור זה שהם צריך לשבת ולדון זה עם זה כמובן, השיחות האלה צריכות להיות במעורבות של המדינות האזוריות עצמן וללא מעורבות של סמכויות חוץ-אזוריות. מכיוון שמדי פעם הצרפתים, האירופים, נאט"ו והאמריקאים מנסים להתערב באזור הזה, אם לא נוכל לאפשר זאת ולקיים התכנסות וסינרגיה עם מדינות האזור, זה בהחלט יהיה פורה. הנוסחה הטובה ביותר היא נוסחת 3+3, הכוללת את שלוש מדינות הקווקז ועוד שלוש מדינות שכנות גדולות של הקווקז.

הזכרת נקודה טובה; פגישת שש המפלגות הייתה אחת הפלטפורמות שצפויות לפתור כמה אתגרים בדרום הקווקז. סוף המלחמה באוקראינה ולאחר מכן המלחמה בעזה הגבילו את האפקטיביות של המצע הזה. בממשלתו של מר ראיסי ראינו מאמצים לקיים את הפגישה הזו בצורה הכי חזקה שאפשר. לדעתך, אילו אמצעים על הממשלה העתידית לנקוט כדי להפוך את הפגישה הזו למצליחה?

למרות שלא אמרנו או כתבנו את זה, יוצר היוזמה הזו הייתה הרפובליקה האסלאמית של איראן, כלומר, אחרי אמצע הקרבאך השני מלחמה באיראן, ד"ר אראחצ'י כשליח במיוחד הנשיא נסע לאזרבייג'ן, מוסקבה, טורקיה ואפילו לגאורגיה וארמניה, שם הציעו תוכנית שלום אזורית, שהתקבלה על ידי חלק מהמדינות הללו, וחלקן לא קיבלו אותה. או קיבל את זה על תנאי.

זה הפך לאבן הפינה של פלטפורמה זו, שהוצעה לראשונה על ידי מר אילהם אלייב ולאחר מכן על ידי מר ארדואן. מכיוון שהיינו למעשה היוצרים של הנושא הזה, בירכנו עליו. כפי שאמרת, הפגישה הראשונה שלה הייתה ברמת סגני שרי החוץ, שנערכה במוסקבה לא השתתפה בגלל כמה בעיות עם רוסיה, אבל מדינות אחרות כן.

האירועים האלה שאמרת עיכבו את הפגישה הבאה שהייתה אמורה להתקיים בטהרן, שלמרבה המזל נערכה בטהרן בשנה שעברה, אבל כמו הפגישה הקודמת ב גאורגיה הוא עדיין לא רוצה להתערב בנושאים אלה ועשוי להצטרף לפלטפורמה זו לאחר שיפתור את האתגרים הטריטוריאליים שלו מול רוסיה וייצור את אותו 3+3.

למרבה המזל, כל המדינות החברות לקחו את הנושא ברצינות ושקלו לסייע בפתרון סוגיות אזוריות במסגרת האינטרסים של המדינות באותו אזור, וכנראה במהלך החודשיים-שלושה הקרובים הפגישה הבאה של 3+3 שרי החוץ תתקיים בטורקיה, והרפובליקה האסלאמית של איראן בהחלט תשתתף בעוצמה בפגישה זו.

בסדר העולמי החדש, מדינות משתמשות בדרך כלל באותו סוג של פלטפורמות לסיוע. שתיים על שתיים, שלוש על שלוש וכו', למרות שלשניים מחבריה החשובים ביותר, ארמניה ואזרבייג'ן, יש בעיות רציניות ומהותיות זו עם זו במצע של ישיבת שש המפלגות, אבל אנו מקווים ש עם פתרון הסוגיות הטריטוריאליות והחזרת השלמות הטריטוריאלית של אזרבייג'ן והסכמתה של ארמניה לנושא זה יהפוך את המצע הזה לפרה יותר. אני מקווה שהבעיות בין גאורגיה לרוסיה יזוהו ויפתרו בקרוב. אני צופה שהפלטפורמה הזו יכולה להפוך לארגון אזורי מקיף ורב מימדי בעתיד הקרוב או בטווח הבינוני. אני מאוד אופטימי לגבי זה. עד כמה שידוע לי, הרפובליקה האסלאמית של איראן שמה לב במיוחד למצע הזה, ומכיוון שזו אחת הקטגוריות הקשורות לאינטרסים הלאומיים ולביטחון שלנו, הממשלה החדשה בהחלט תרדוף אחריה ברצינות.

יש לנו כמה רגישויות עם אזרבייג'ן ו יש לנו אתגרים שאי אפשר להכחיש. התרחשו גם שורה של סוגיות מרות; המתקפה על שגרירות אזרבייג'ן בטהרן הייתה אחת התקריות הקשות הללו. לדעתך, בהתחשב באינטרסים הלאומיים שלנו, איך הנשיא העתידי של ארצנו צריך להסתכל על סוגיית אזרבייג'ן?

כל 15 המדינות השכנות שלנו חשובות לנו, כלומר, בין אם בחריין עם אוכלוסייתה הקטנה או רוסיה עם גודלה ואוכלוסייתה, כולן חשובות עבור איראן. יש לנו 800 קילומטרים של גבול משותף עם אזרבייג'ן. כמו כן, מבחינת שפה, דת, דת, תרבות והיסטוריה, יש לנו מאפיינים משותפים. לא תמצא שום מדינה שבה יש כל כך הרבה קווי דמיון בין שתי המדינות. אפילו השמות של רבים מהערים והכפרים שלנו זהים. יש ג'ולפה באיראן ויש עיר ג'ולפה על גבול אזרבייג'ן. יש אסטרה באיראן וגם באזרבייג'ן. כלומר, מכל זווית שתסתכל על הרפובליקה של אזרבייג'ן, תבין שהמדינה הזו חשובה. באופן טבעי, מתרחש ניגוד אינטרסים, הבדלי טעם, הבדלים מינוריים תמיד מתרחשים וזה טבעי. יש לנו כמה בעיות גבול עם רוב שכנינו, גם בים וגם ביבשה, שנפתרו או נפתרות בטקט. למרבה המזל, אין לנו בעיות גבול עם אזרבייג'ן. לאחר התקרית המצערת שקרה בשגרירות אזרבייג'ן, היחסים נעשו מתוחים והם פינו את השגרירות שלהם, למרבה המזל, ראינו שאחרי כשנה, העמוד התהפך והנשיאים נפגשו בגבול והחליפו מילים טובות מאוד התקבלו החלטות טובות. לאחר אותה פגישה, היחסים בין הרפובליקה האסלאמית של איראן לרפובליקה של אזרבייג'ן התגברו על המתיחות וחזרו לשגרה, מה שהיה גם אחד מפירות נוכחותו של השהיד האייתוללה ראיסי באותו מסע, וזה היה הודות ל- דם שלו ושל השהיד אמיר עבדולהיאן. בעתיד הקרוב, נהיה עדים לפתיחה מחדש של שגרירות אזרבייג'ן, אני אומר פתיחה מחדש כי בניין השגרירות השתנה. כל ממשלה שתבוא לעבוד תמשיך לפתח את היחסים בין טהראן לבאקו, הן בצורת מדיניות שכונות והן בגלל חשיבותה של המדינה הזו, במיוחד במונחים של גיאופוליטיקה. איראן והרפובליקה של אזרבייג'ן נמצאות בנתיב המעבר הבינלאומי של פרוזדור צפון-דרום אם זה יקרה, מסילת הרכבת של איראן תחובר לרפובליקה של אזרבייג'ן, רוסיה, שעוברת לסנט פטרסבורג וממשיכה לים הבלטי. תוואי זה הוא התוואי העולמי צפון-דרום שיחבר את הים הבלטי למפרץ הפרסי ברכבת. כמו כן, המסדרון המזרחי-מערבי עובר באזרבייג'ן ובאיראן, ועם זה מסדרון עראס, שהוא חלק מהמסדרון התיכון שיחבר את סין לאירופה. ישנם מסלולים נוספים, אחד מהם הוא שסין תחובר לטורקיה וטורקיה לאירופה דרך מרכז אסיה ודרך הרפובליקה של אזרבייג'ן והרפובליקה האסלאמית של איראן. סכום הנקודות הללו שאמרתי יגרום למדיניות השכונות עם הרפובליקה של אזרבייג'ן להמשיך בעוצמה ובעוצמה, הן בצורת מדיניות שכונות והן בצורה דו-צדדית ועצמאית.