הנשימות האחרונות של פרויקט אנגלי-קולוניאלי

Mehr News, קבוצה בינלאומית: התגברות ההתקפות של המשטר הציוני על התשתיות של עזה ומניעת כניסת סיוע הומניטרי לרצועה זו גרמו להחמרת מצב הרעב והרעב בעזה , והחלקים החלשים יותר בשורה זו מיועדת במיוחד לילדים.

עיתון קודס אל-ערבי כתב על עזה: הדו"ח האחרון של האו"ם על עזה מדגיש כי מצב הרעב והרעב ברצועה זו הוא קטסטרופלי ותושבי העיר רצועת עזה סובלת מחוסר ביטחון תזונתי. משפחות פלסטיניות מבלות מספר ימים מבלי לאכול. בנוסף, לתנאים הקיימים יש השלכות קשות על נשים, ילדים וקשישים יותר מאחרים. בדו"ח זה הצביע האו"ם על היעדר הכוחות הדרושים לחלוקת הסיוע ההומניטרי והכוונה, לצד הרס כל המבנים והתשתיות ברצועת עזה במטרה לפרוס סיוע הומניטרי במבנים אלו.

עיתון ראי עלום כתב על סוריה וטורקיה: כצפוי, סוריה חזרה לעמדתה האזורית ומדינות האזור מנסות לתקשר עם דמשק כי שלום באזור לא יושג בלי סוריה. טורקיה היא גם אחת המדינות שהדגישו לאחרונה את רצונה להיפגש עם בשאר אל-אסד ולתקשר עם דמשק. כמובן שלנטיות אלו יש סיבות שונות, ביניהן החזרת פליטים סורים לארצם, פתרון בעיית הקבוצות החמושות בדרום, שימת לב לידו העליונה של צבא סוריה בעימותים בשטח הנוכחי, אינטרסים כלכליים והגנה על הצבא הסורי. הביטחון והיציבות של האזור. בנוסף, דעת הקהל בטורקיה רוצה לשקם את היחסים עם סוריה, ואנקרה הגיעה לבסוף למסקנה שהפתרון לבעיה הסורית צריך להיעשות בערוצים דיפלומטיים. הפלת המשטר הסורי נכשלה בסופו של דבר, ומדינות המערב בוחנות את חישוביהן בנוגע למשבר הסורי.

עיתון אל-אח'באר כתב על המשטר הציוני: למרות ההבדלים הפנימיים במשטר זה, כל הציונים הסכימו שמבצע סערת אל-אקצא היה הלם גדול. הכישלון הביטחוני המסוכן ביותר עבור המשטר יודעים. מאזן הכוחות באזורנו השתנה עם תחילת המאה החדשה והניצחון ההיסטורי של ההתנגדות הלבנונית בשנת 2000. גרסה זו חזרה על עצמה בשנת 2005 על ידי ההתנגדות הפלסטינית נגד שרון והרס של כמה התנחלויות בלתי חוקיות. רק נשק מתקדם לא יכול להבטיח ניצחון, אבל היכולת לבנות מחדש ולהיות בעל רצון פוליטי הם בין הגורמים העיקריים להשגת ניצחון שיש לקבוצות ההתנגדות הפלסטיניות. כך למשל, המשטר הציוני אינו סומך על פקיסטן, המדינה הגרעינית האסלאמית הגדולה ביותר, ומצרים, המדינה הערבית הגדולה ביותר עם 2 מיליון אנשי צבא, אלא מפחד מקבוצה פלסטינית קטנה במחנה פליטים בגדה המערבית.

עיתון "אל-תורה" הסורי כתב על עזה: מדי יום אנו עדים לכך שהציונים מורים על פינוי אזור אחד אחרי השני ברצועת עזה, והעקורים הפלסטינים שוב ושוב נעקרים שוב ושוב. כשהציונים הודיעו כי בכוונתם לפנות את רצועת עזה, העולם הבין כי תל אביב מבקשת לספח את החלק הזה לשטחים הכבושים. זאת למרות שהכובשים טוענים שיש אזורים בטוחים ברצועת עזה ולאחר איסוף הפליטים באזורים אלו הם מפציצים אותם ואינם מאפשרים לכוחות הסיוע שלהם להגיע לאזורים אלו.

עיתון סורי אל-וטן כתב על סערת אל-אקצא: מבצע סערת אל-אקצא הוכיח שלצבא הציוני אין את כוח האדם הדרוש כי חיילים רבים חיפשו לברוח משם יש צבא, וגם יהודים המכונים חרדים פטורים מלהיות בצבא. שכבה זו מהווה יותר מ-13% מהציונים בשטחים הכבושים. ברור שסערת אלאקצא הפילה את העמודים שעליהם נבנה המשטר הציוני בצבא ובמפלגות הפוליטיות ובקרב הציבור הציוני. כיום אנו עדים להתעצמות ההגירה ההפוכה מהארצות הכבושות לאירופה, ואמריקה ומדינות המערב אינן יכולות להציל את הפרויקט הקולוניאלי הבריטי שלהן נגד ההתנגדות והיציבות של הפלסטינים; פרויקט שנושם את נשימתו האחרונה.

עיתון "אל-מסרה" התימני כתב על פלסטין: בלי לגרש את הציונים ולשחרר את פלסטין, למדינות ערב והאסלאם לא יהיה ביטחון ולא יראו שלום. שחרור פלסטין הוא חובה דתית לשחרר את הדברים הקדושים של האומה האסלאמית מידיהם של הציונים, כמו גם החלטה מדינית למימוש עצמאותה של האומה הערבית והאסלאמית.

עיתון אל-מקרב אל-עיראקי כתב על כוחות ההתנגדות: ההתפתחויות באזור המזרח התיכון מתעצמות והולכות לקראת סכסוכים ישירים בכמה חזיתות. האיומים של שלטונות תל אביב על לבנון משמעותם תחילתה של מלחמה כוללת באזור וחידוש התקפות של כוחות עיראקים נגד עמדות אמריקאיות בתוך ומחוץ לעיראק המבוססות על שלטון הברית בשדה הקרב.