הדו-קרב הראשון של טראמפ וביידן; מה שאנחנו צריכים לדעת על דיונים

לפי הקבוצה הבינלאומית סוכנות הידיעות תסנים, "דונלד " טראמפ" ו"ג'ו ביידן", שני המועמדים האמריקאים לבחירות, אמורים לקיים את הדיון הראשון שלהם בבחירות בנוגע לבחירות לנשיאות בנובמבר ביום שישי בבוקר (שעון טהרן).

כללי הוויכוח בין טראמפ וביידן

הוויכוח הזה נמצא בעיר "אטלנטה" יתקיים במדינת ג'ורג'יה, חמישה חודשים לפני הבחירות, תוצאות הסקרים מצביעות על תחרות הדוקה בין שני הפוליטיקאים הללו, וביצועיהם במספר מדינות מפתח יקבעו את התוצאה הסופית.

הוויכוח האחרון שנערך בין ביידן לטראמפ היה ב-22 באוקטובר 2020, חודש לפני הבחירות לנשיאות. הוויכוח הזה משך את תשומת הלב מהקהל בגלל הרמה הנמוכה וההצהרות הפופוליסטיות של שני המועמדים, אבל ביידן התפקד בו טוב יותר. 

כדי להיות מסוגלים להשתתף בוויכוחים, על המועמדים של שתי המפלגות לעמוד בקריטריונים מסוימים ש-CNN קבעה כמארחת הדיון הזה. בין הקריטריונים הללו הוא השגת תמיכה של לפחות 15 אחוז בארבעה סקרים לאומיים נפרדים בקרב אזרחים הרשומים להצבעה שיתקיימו ביום חמישי שעון מקומי (בשעה 01:00 בבוקר ביום שישי, שעון גריניץ', המקביל לשעה 04:30 בבוקר ביום שישי. , שעון טהרן). ביידן וטראמפ הסכימו להתווכח על עמידה מאחורי הדוכן (במקום לשבת).

המיקרופון של כל מועמד יהיה מושתק בזמן שהמועמד השני ידבר. הם לא יורשו לרשום הערות כתובות מראש, אמרו ב-CNN, אבל כל אחד יקבל עט, נייר ובקבוק מים.

בנוסף על פי CNN, אף קהל לא יהיה נוכח בפגישה כדי להבטיח שכל אחד מהמועמדים יוכל להפיק את המרב מהזמן שהוקצב לו לדיון בנושאים.

האפקן בחסות החירות

למרות שחברי הגוף השולט ארה"ב מפרסמת ומקדמת את הדיונים הללו כאחד מעמודי התווך של חופש הביטוי במדינה זו, קבוצות עצמאיות רואות בהם דוגמאות של דיכוי והגבלת חופש הביטוי, אך בצורה מתוחכמת ונסתרת.

דיונים בבחירות הם אחד החלקים של מערכות הבחירות לנשיאות האמריקאיות, המתקיימות בכל תקופת בחירות בקרב המועמדים לבחירות. לפני שהמצאת הרדיו והטלוויזיה חוללה מהפכה בתהליך מערכות הבחירות, הבוחרים היו צריכים לקרוא את ההצהרות והכתבים של כל מועמד ולהחליט על בחירתו להצבעה. וונדל וילקי, מועמד המפלגה הדמוקרטית בבחירות לנשיאות ב-1940, היה המועמד הראשון במאה ה-20 שהזמין את יריבו פרנקלין רוזוולט, נשיא ארצות הברית דאז, לדיון בטלוויזיה. רוזוולט דחה בקשה זו, אך הוויכוח בין המועמדים הפך לבסוף למציאות בשנת 1948.

עם זאת, ויכוח הרדיו הזה במהלך הפריימריז לנשיאות ובין היו שני מתחרים של המפלגה הרפובליקנית והמועמדים של שתי המפלגות הדמוקרטיות והרפובליקניות לא נכחו. ב-1956 קיימה המפלגה הדמוקרטית ויכוח בין "אלדיי סטיבנסון" ו"אסטס קפאבר" בשלב המקדים של הבחירות.  

אבל הדיון הציבורי הראשון בין מועמדי שתי המפלגות, ב-26 בספטמבר 1960, בין "ג'ון פ. קנדי", מועמד המפלגה הדמוקרטית, ו"ריצ'רד ניקסון", המועמד של המפלגה הרפובליקנית, באולפן "CBS" ערוץ החדשות נערך. הוויכוח השפיע מאוד על יחס הקהל, ולאחריו עקף אותו קנדי, שעד אותו יום פיגר אחרי ניקסון בסקרים. באותה שנה התקיימו שלושה ויכוחים נוספים בין שני המועמדים הללו. 

לאחר הוויכוח הזה, דיון פנים אל פנים בין המועמדים הדמוקרטיים והרפובליקנים לא נערך רק 16 שנים מאוחר יותר. ב-1976, ג'רלד פורד, שתפס את השלטון שנתיים קודם לכן בעקבות התפטרותו של ריצ'רד ניקסון, הסכים להשתתף ב-3 דיונים (אחד על מדיניות חוץ, אחד על מדיניות פנים ואחד על נושאים אחרים) עם יריבו הדמוקרטי "ג'ימי קרטר" להשתתף. 

בוויכוחים של 1976, בניגוד לוויכוח ניקסון-קנדי, שנערך בחסות CBS, ארגון לא מפלגתי השם "איגוד הנשים בוחרות" לקח על עצמו את משימת החסות לדיונים. "איחוד הנשים בוחרות" היה ארגון עצמאי מהמפלגות הדמוקרטיות והרפובליקניות, ומסיבה זו, הוא התנגד ללחצים ששתי המפלגות החלו לקיים דיונים באווירה מזויפת ומראה.

ההתנגדות הזו, כמובן, לא נמשכה זמן רב, כי ליגת הבוחרות, לאחר שארגנה את הוויכוחים ב-1980 ו-1984, סוף סוף ב-1988 מחתה נגד כמה מהמפלגות הרפובליקניות והדמוקרטיות כדי לרדת מהפסים. הוויכוחים מהמדינה האמיתית אמר כי מעתה ואילך הוא לא אחראי על קיום דיונים. 

לאחר התפטרותו של "איגוד הנשים בוחרות", קיום הדיונים הופקד בידי ארגון בשם "ועדת הדיונים לנשיאות [הבחירות]", עם הכספים תמיכת שתי המפלגות הרפובליקניות והדמוקרטיות שנמשכת עד היום. ב-32 השנים האחרונות קיימה ועדת הדיונים בבחירות 30 דיונים בין מועמדות לבחירות, אך הסכנות עליהן הודיעה איגוד הנשים כסיבות לפרישה מקיום דיונים הפכו מציאותיות יותר משנה לשנה. 

דיונים "מזוייפים"? 

מה הייתה הסיבה להתפטרות איגוד הנשים?  ב-3 באוקטובר 1988, הודיע ​​נבנסי נאומן, ראש ארגון זה, כי שני הצדדים סיכמו מאחורי הקלעים כיצד יתקיימו הדיונים. לדבריו, נציגי שתי המפלגות רצו שליטה מלאה במרחב הדיון באמצעות דברים כמו קביעת נושאי הדיון מראש, בחירת הנוכחים בתוך האולם, בחירת השואלים וציון האולם בו יתקיים הדיון. הביע צער על כך שעם המנגנונים החדשים, לעם האמריקני לא תהיה הזדמנות אמיתית לשפוט את מועמדי הבחירות שלו בסביבה אמיתית ובלתי מבוקרת, אמר: "הארגון שלנו לא מתכוון להפוך לכלי להונות את הציבור". יש לוודא שהדיונים משרתים את האינטרסים של הציבור ולא את האינטרסים של הצדדים". בדיונים השתתפו מועמדי הצד השלישי. ארגון זה אמר כי לאיגוד הנשים, בניגוד למפלגות הרפובליקניות והדמוקרטיות, אין יתרון בבחירות, ולכן תמך בנוכחותם של מועמדים עצמאיים והצד השלישי בדיונים, בעוד שתי המפלגות הגדולות ביקשו לחסל את הקול של הזרם הפוליטי הזה ולמנוע את השתתפותם מלכתחילה הם היו בוויכוחים. 

מאז בחירות 1988, כאשר "ועדת הדיונים בבחירות" לקחה על עצמה את משימת ארגון הדיונים בטלוויזיה, עד היום, "רוס פרו" היא העצמאית היחידה מועמד לזכות בבחירות בשנת 1992, הוא הורשה להשתתף בוויכוחים לצד מועמדי המפלגה הרפובליקנית והדמוקרטית בבחירות האמריקאיות. אבל רוס פטרו עצמו תבע את הארגון בבית המשפט הפדרלי ארבע שנים מאוחר יותר, כאשר הוועדה אסרה עליו להופיע שוב בדיונים ב-1996, תהליך המאפשר למנהיגי שתי המפלגות לקבוע את קולם של הבוחרים האמריקני תיאר "מושחת" ו"לא חוקתי". אולם ועדה זו עמדה על עמדתה בשנים שלאחר מכן. 

ועדת הדיונים בבחירות בשנת 2000, לאחר שהתמודדה עם תביעות רבות, חוקקה חוק שלא רק אפשר למועמדים עצמאיים להשתתף בדיונים. יעשה את זה יותר מסובך אבל כמעט בלתי אפשרי. על פי כללים אלה, כל אחד מהמועמדים הרוצים להשתתף בדיון חייב לקבל יותר מ-15% קולות בסקרים הארציים שהוועדה הזו מופקדת על קיום.

מדיניות זו התמודדה עם מחאות חזקות פעמים רבות; כך למשל, בשנת 2004, מועמד המפלגות העצמאיות "הליברטריאן" ו"המפלגה הירוקה" נעצר על ידי המשטרה תוך מחאה על הדרת מועמדים עצמאיים מדיונים בטלוויזיה. באוקטובר 2012, ג'יל סטיין וסגניתה נעצרו בזמן שהפגינו באותו נושא. הם סיפרו כי לאחר שנעצרו הם נלקחו למחסן ונקשרו לכיסא עם פלסטיק למשך 8 שעות. 

בשנת 2008, המרכז ליושרה ציבורית, ארגון זכויות אזרח ללא מטרות רווח, חשף כי הוועדה לדיוני בחירות היא "ארגון מסתורי פטור ממס". מרכז זה חשף גם בניתוח המשאבים הכספיים של הוועדה הנדונה כי 93% מהסיוע הכספי לארגון זה ניתן על ידי 6 אנשים. עם זאת, בדו"ח זה, שמותיהם של 6 האנשים הללו הושחרו ברשימה שסיפק המרכז ליושרה ציבורית.

גם בשנת 2012, לאחר שנחשף שהוועדה לדיונים בבחירות הסכימה עם ברק אובמה ומיט רומני לספק להם נושאי דיון, 17 ארגונים הגישו תלונה נגד הוועדה הזו.

סוף הודעה/