אל-הינדי: היום שאחרי המלחמה שייך לפלסטין

על פי הדיווח של הקבוצה הבינלאומית סוכנות הידיעות תסנים, "מוחמד אל-הינדי, סגן מזכ"ל תנועת הג'יהאד האסלאמי בפלסטין, דחה במאמר את טענת הציונים ובני בריתם על ניהול עזה בימים שלאחר המלחמה, כמו גם את הדיון בנושא " פתרון שתי מדינות", הנדון במיוחד בחוגים ערביים, והדגיש כי כל אלה זו אשליה.

המאמר שכתב מוחמד אל-הנדי בזה ההקשר מתמצה כדלקמן:

ביום המאתיים ועשרים ושניים של פלישת צבא הכיבוש לרצועת עזה (הכתבה היא לפני יומיים) ו כתוצאה מפעולות ההתנגדות האינטנסיביות ברפיח, אלזיתון וג'בליה והמכות הקשות שהונחו על הצבא הציוני באזורים אלו, סכסוך גלוי בין "יו אב גלנט", שר המלחמה של המשטר הכובש, ו"בנימין". נתניהו" הגיח ראש הממשלה של המשטר הזה, מה שהראה את עומק ההבדלים והבלבול של הציונים בנוגע לאסטרטגיה שלהם ליום שאחרי המלחמה.

ביום רביעי , 15 במאי, הודיע ​​גלנט במסיבת עיתונאים כי יתנגד לכל שלטון צבאי ברצועת עזה; כי זה יהיה מאוד יקר. כמו כן, הוא ביקש מנתניהו להכריז על חוסר השליטה בעזה ובמקום זאת להתמקד בפתרון למציאת תחליף לחמאס בממשל בעזה והסביר כי פעולות צבאיות מתמשכות מביאות לשחיקת הישגי הצבא הישראלי בפעולותיו.

משבר עמוק בקרב הציונים

נתניהו הגיב מיד לגלנט ואמר כי Talking על היום שאחרי מלחמת עזה לפני השמדת חמאס הם דיבורים חסרי משמעות וריקים, ועד שלא יהיה ברור שלחמאס אין שליטה צבאית בעזה, אף מפלגה לא תהיה מוכנה להשתלט על ניהול עזה. נתניהו אמר גם שהוא לא מוכן להחליף את ממשלת חמאס בממשלת הפתח בעזה ביעדים של ישראל במלחמה להדיח את גלנט.

בצלאל סמוטריץ'. שר פשיסטי אחר בקבינט של נתניהו, אמר גם הוא כי גלנט למעשה הצהיר על תמיכתו בהקמת מדינה פלסטינית ויש לו שתי אפשרויות: או להתפטר או להיות מחויב ליישם את החלטות הקבינט הכריז. בהקשר זה הודיע ​​שר החוץ האמריקני כי ארה"ב אינה תומכת בשלטון ישראל בעזה ובשלטון חמאס באזור, אך היא אינה יכולה להשלים עם ואקום בממשל בעזה וישראל זקוקה לתוכנית ברורה ליום שאחרי מלחמה בעזה

בין כל הבלבול והכאוס הללו בין הציונים, עומק המשבר שפוקד את ישראל כעת לאחר החזרה של צבא המשטר הזה לשדה הקרב. האזורים שבהם הוא טען שניקה אותם מהתנגדות לפני חודשים, במיוחד בג'בליה ובעיר עזה.

ההיסטוריה של הונאות הציר האמריקני-ציוני עבור חלוקת פלסטין

משבר זה שהציונים נקלעו אליו כעת מחייב שנדון שוב בשלבים השונים של המאבק בפרויקט הציוני ובהונאה של האויבים הפלסטינים כדי לסכל את התוכניות הפלסטיניות להתמודד איתן בוא נדבר על הכובשים, כולל מה שמכונה פתרון "שתי המדינות":

– הראשון ההצעה לחלק את פלסטין וליצור שתי "מדינות" הועלתה על ידי אנגליה בשנת 1937.

– החלטת חלוקת פלסטין מס' 181 ניתנה בשנת 1947 בגנרל האומות המאוחדות אסיפה, שהתנועה הציונית והממשלה האמריקאית דאז השתמשו בכל האמצעים האפשריים כדי לאשר אותה החלטה זו פורסמה זמן קצר לאחר ההכרזה על ההצהרה הבריטית להפסיק את האפוטרופסות שלה על ארץ ישראל, שהיה למעשה השלב של כניעת ארץ ישראל לתנועה הציונית.

– הבא מאז היום הגורלי של "הנכבת" (טרגדיית כיבוש פלסטין) בשנת 1948 ולאחר מכן כיבוש ירושלים, הגדה המערבית, עזה, גולן וסיני על ידי הציונים, ניתנה בנובמבר 1967 החלטה מס' 242 של מועצת הביטחון. , שדרשה מישראל לסגת מהאדמות שהיו נכבשה בשנת 1967 לספירה. החלטה זו הכירה גם במשטר הציוני וקראה לפתרון סוגיית הפליטים.

ערבים בביצת אמריקה וישראל

הערבים קיבלו החלטה זו ושוב בהחלטה 338 לאחר מלחמת 1973 הודגשה החלטה זו, ובכך גם כיבושה של ישראל באדמות הפלסטיניות שנגזלו על ידי משטר זה ב-1948 היא הוכרה במקביל לנכונותם של כמה משטרים ערביים להתפשר עם המשטר הציוני הכובש" במפגש ה-14 של מנהיגים ערבים בביירות ב-2002, זמן קצר לאחר האינתיפאדה הפלסטינית השנייה.

על פי הכלול ביוזמה ערבית זו כל מדינות ערב הדגישו לכונן יחסים תקינים עם ישראל במסגרת הסכם פשרה כולל ולסיים את הסכסוך הערבי-ישראלי; בתנאי שנושא הפליטים ייפתר ותקום המדינה הפלסטינית בגבולות 1967. לא שם לב לכך, ואז נפלו הערבים לביצה חדשה בשם "הסכמי איברהים", שזה פרויקט הנורמליזציה עם הכובשים אויב, וארבעה משטרים ערביים הצטרפו לשורות המתפשרים; מבלי להזכיר אפילו את פתרון הסוגיה הפלסטינית.

ארגון לשחרור פלסטין, אשר דחה את החלטות 242 ו-338, לאחר תוקפנות המשטר הציוני בביירות ב-1982 הוא גורש ולאחר מכן הסכים להחלטה 242. אישור ארגון השחרור בהחלטה זו היווה הקדמה לכניסתו לקשרים עם המשטר הציוני ולהכרה בו, שהובילו להסכמי אוסלו; לאחר שהמשטר הציוני לא הצליח להתמודד עם האינתיפאדה הפלסטינית הראשונה ב-1987 במשך יותר מ-5 שנים.

ואז הסכם אוסלו בספטמבר 1993 בין שחרור פלסטין לציונים נחתם משטר, שפירושו למעשה הכרה בכיבוש של ישראל באדמות הפלסטיניות ונתן לציונים את הזכות לחיות בביטחון באדמות הפלסטיניות.

אוסלו הסכם ובגידה בעם הפלסטיני

הסכם אוסלו בין הארגון לשחרור פלסטין והמשטר הציוני נחתם בעוד שמשטר זה לאחר 30 שנה, לא מילאה אף אחת מהתחייבויותיה בהסכם הנ"ל, ולמעשה פתרון שתי המדינות שהוצע בו נעלם ולא נערך על כך דיון.

ב למעשה, הסכם אוסלו היה כולו לטובת הציונים ובמקום להקים מדינה פלסטינית, הוא הוביל להקמת הכיבוש הציוני והמשטר הכובש יצר "מדינה" למתנחלים בגדה המערבית ובנה חומת מכשול. ויותר מ-700 מחסומים היא יצרה צבא כדי למצור ערים ואזורים פלסטיניים ולהעמיד את הפלסטינים במצור חונק. למעשה, הכובשים בתקופה זו עשו כל מה שצריך כדי למנוע את הקמת המדינה הפלסטינית /p>

בפברואר 2017 הודיעה הממשלה האמריקאית דאז בראשות דונלד טראמפ כי היא. אינו מכיר בפתרון שתי המדינות כבסיס להשגת הסכם שלום בין ישראל לפלסטינים, ובספטמבר באותה שנה הודיע ​​ממשל טראמפ כי יכיר בירושלים כבירת ישראל ויעביר את שגרירותה לירושלים. .

לאחר שחלפו 6 שנים מאז, סערת קרב אל-אקצא והתבוסה האסטרטגית שהנחילה ההתנגדות הפלסטינית לציונים גרמו לשיחות על הממשלה. פתרון לעלות שוב; במיוחד בקרב מדינות ומדינות פשרה ערביות שרוצות לנרמל את יחסיהן עם המשטר הציוני הן לעולם לא יקבלו ממשלה.

מצד שני, ארה"ב. שניהלה תמרונים וקמפיינים רבים לתמיכה בפתרון שתי המדינות, הדגישה שוב ושוב כי יצירת מדינה פלסטינית ללא משא ומתן ישיר זה לא אפשרי בין הפלסטינים לישראלים, וגם ההכרה במדינה הפלסטינית מונעת כל הסכם שלום בעתיד.

כל זאת בעוד כמה מפלגות פלסטיניות (התייחסות לארגוני השלטון העצמי) והערבים עדיין מתעקשים שהם יפלו טרף להונאה של אמריקה והמשטר הציוני שוב, כלומר, השמדת העניין הפלסטיני באמצעות פירוק ההתנגדות. כי הפרויקט הציוני הוא בעצם פרויקט קולוניאלי מערבי לשליטה של ​​המערב ואמריקה על האזור, ביזת העושר של האזור ומניעת עצמאותו האמיתית, ואמריקה והמשטר הציוני וכל בעלות בריתם הוכיחו שלא. מעריכים זכויות אדם ומכבדים כל הסכם הם לא נותנים לזה.

היום שאחרי המלחמה שייך לפלסטין ולכל האנשים החופשיים

כתוצאה מכך, הסכסוך הזה יקבע את גורל האזור כולו, כולל פלסטין, ובמצב בו האויב מבקש להרוס את ההתנגדות בפלסטין ובאזור כדי לחסל ולהשמיד לחלוטין את העניין הפלסטיני ולשלוט בכל האזור ולמנוע את עצמאותו, אין להונות איש בקונספירציות כגון פתרון שתי מדינות .

בסופו של דבר, עם לכידות פנימית גדולה יותר בפלסטין ובאזור ופנייה לנקודת מבט אסטרטגית של הסכסוך הזה בהקשרו ההיסטורי. יום לאחר המלחמה, השייכות לפלסטין והאזור והעולם כולו יהיו חופשיים.

הודעה סיום/