תולדות היחסים בין ירדן למשטר הציוני

Mehr News, קבוצה בינלאומית: במהלך המתקפה העונשית של הרפובליקה האסלאמית של איראן על המשטר הציוני, ירדן, יחד עם אמריקה, אנגליה וצרפת, ניסו להתמודד עם הטילים והמל"טים של איראן. בהתחשב בכמה עמדות קודמות של ירדן וגם את המילים שהוחלפו לאחר אירוע זה בפגישה בין שרי החוץ של טהראן ועמאן בניו יורק, זה מראה שממשלת ממלכת ירדן קיבלה את המסר של אופוזיציה פנימית ויודע שהפעולות הערמומיות של המשטר אילו עלויות יש לציוני לליווי ירדן?

תשומת הלב החדשה לתפקידה של ירדן במשוואות אזוריות התמודדה שוב עם דעת הקהל של מדינות אזוריות בשאלה זו: בהיסטוריה הקצרה של היחסים בין ירדן לבין מה צריך לעשות ואיזו תפיסה צריכה להיות לנו לגבי הגישות הפוליטיות של ירדן? בתשובה לשאלה זו, יש צורך קודם כל להתייחס לסוגיה שלירדן תחת שלטונו של עבדאללה השני יש הבדלים מירדן של אביו, המלך חוסיין, וכי מדינה זו, כעת במאזנים המדיניים והביטחוניים של לאזור, יש הבנה ברורה יותר של הכוח המדיני והביטחוני של הרפובליקה האסלאמית של איראן נמצא שם, ולמרות שהיא הקימה יחסים רשמיים עם המשטר הציוני במשך זמן רב, כמו מצרים, היא נוטה להישאר בחזית מדינות אזוריות.

היסטוריה, אירוע מיוחד

מחקר עליות ומורדות בהיסטוריה של ירדן מראה את חשיבות תפקידם של גורמים זרים במצבים הקריטיים הקשורים לגורלה של מדינה זו.

משפחת ההאשמי, המייחסת את עצמה לשבט קוראיש ושולטת זה מכבר במכה ובחיג'אז, ניהלה מערכת יחסים ארוכה ומרוחקת עם בריטניה. שריף חסין, המכונה חוסיין אל-האשמי, צבר כוח רב יותר לאחר שני האירועים החשובים של מלחמת העולם הראשונה והרס האימפריה העות'מאנית. בניו שריף עלי, עבדאללה ופייסל צברו כוח רב בחיג'אז, עיראק וירדן בהתאם למדיניות הבריטית. אבל עיראק הייתה ארץ ההוצאה להורג והסרת הכוח של ההאשמים, ולימים רק אחד מהם, בשם עבדאללה הראשון, זכה לשלטון בירדן. אחריו השתלט על השלטון בנו טלאל בן עבדאללה ואחריו המלך חוסיין, וכעת ידוע המלך עבדאללה השני, בנו של המלך חוסיין, כמלך ירדן.

למרות שהמשפחה ההאשמית הכשילה את המשפחה הסעודית בדרך של שליטה מוחלטת במכה ובמדינה, בריטניה לא ויתרה על שיתוף הפעולה איתם ובשנת 1921 השתלטה הוא נתן את החצי האוטונומי מזרחית לנהר הירדן או "פרה-ירדן" למשפחה זו. לאחר מלחמת העולם השנייה, כונה עבדאללה בן אל-חוסיין, אמיר ירדן הרחוקה, השליט הראשון של "ממלכת ירדן ההאשמית". מאז, לירדן היו מגבלות גיאוגרפיות מסוימות וצווארי בקבוק, ובשנת 1965 הוחלפו קרקעות בין ירדן לסעודיה. בדרך זו ויתרה ירדן על חלק משטחי המדבר בתמורה לאחד מאזורי החוף הסמוכים לעקבה. במלחמת יוני 1967 השתתפו ירדן יחד עם סוריה, מצרים ועיראק נגד ישראל ב-1967. במהלך מלחמה זו, הגדה המערבית ומזרח ירושלים נכבשו על ידי ישראל וחלקה המערבי כבר נכבש על ידי המשטר הציוני. ב-1988, ירדן ויתרה על כל תביעותיה לגדה המערבית.

בשנת 1994, נשיא ארה"ב ביל קלינטון ישב בין מלך ירדן חוסיין וראש ממשלת ישראל יצחק רבין ועודד אותם לחתום על הסכם שלום כדי לחתום מאוחר יותר נקרא שלום ישראל-ירדן או הסכם ואדי ערבה. לפיכך, אחרי מצרים, ירדן היא המדינה הערבית והאסלאמית השנייה שמקימה יחסים תקינים עם המשטר הציוני.

האתגרים העיקריים של ירדן

נושאים כמו הגעתם של יותר משני מיליון פליטים פלסטינים, סורים ועיראקים לירדן בעשורים האחרונים, אירוע ספטמבר השחור או הסכסוך החמור בין ירדן וארגון השחרור של פלסטין (אש"ף), כמו גם קשר מדי פעם של ירדן עם סוריה ועיראק בתנועות ערביות, מצביעים על כמה תפניות סינוסואידיות במדיניות החוץ של ירדן מכיוון שירדן ממוקמת גיאוגרפית באזור לא יציב עם אינטרסים סותרים רבים. מדינה זו חייבת לקיים יחסים מורכבים עם מדינות שכנות, מעצמות גדולות ושחקנים אזוריים. שמירה על גישה מאוזנת מאפשרת לירדן להימנע מהסלמה במתיחות ולהגן על ביטחונה. אבל באופן כללי, מדיניותה של ירדן לגבי פלסטין זכתה לביקורת פעמים רבות תחת הכותרת של גישה לפשרה.

ל

ירדן, הסמוכה למפרץ עקבה, אין כלכלה דינמית וחזקה, ובניגוד למדינות המפרץ הפרסי, אין לה כוח פיננסי גבוה. ירדן מסתמכת במידה רבה על יבוא אנרגיה כדי לענות על צורכי האנרגיה המקומיים שלה. ביטחון אנרגטי הוא דאגה חשובה, במיוחד בהתחשב במשאבי הטבע המוגבלים והפגיעות של המדינה להפרעות באספקה. אחרי הכל, מבחינת משאבי מים מתוקים, ירדן היא אחת המדינות העניות בעולם. בינתיים, משבר הפליטים הביא לעמאן אתגרים הקשורים לשירותים חברתיים, לחץ כלכלי, סיכונים ביטחוניים והשפעות דמוגרפיות. ניהול אוכלוסיית הפליטים הוא דאגה גיאופוליטית עבור ירדן שיש לה השלכות על יציבות אזורית ולכידות פנימית.

אתגרי המלך הירדני – אנגלית

עבדאללה בן חוסיין, יליד 1962, עלה לשלטון לאחר מות אביו ב-1999. יש לו מוצא אנגלי מצד אמו והשלים את השכלתו התיכונית והאוניברסיטאית באנגליה ובאמריקה. למלך עבדאללה השני יש קשרים הדוקים עם הצבא הבריטי ובשנת 1980, הוא הפך לסטודנט של מכללת הקצינים המלכותית Sandhurst ונכנס לחיל הפרשים המלכותי בדרגת סגן שני. למלך עבדאללה יש דרגת קולונל בגדוד השריון של הפרשים הקלים והוא סגן מפקד הפרשים המלכותיים הבריטיים. כמובן, הוא גם למד בפקולטה ליחסים בינלאומיים באוניברסיטת ג'ורג'טאון במשך זמן מה.

גם המלך חוסיין וגם יורשו, המלך עבדאללה השני, חקרו את המורכבות של יחסי ירדן-ישראל בצורה שונה בהתבסס על הפרספקטיבה הגיאופוליטית והדינמיקה האזורית. המלך חוסיין, שהיה בשלטון 47 שנים מ-1952 עד 1999, חיפש איזון בין אינטרסים מקומיים ואזוריים ועסק במשא ומתן חשאי עם ישראל ולבסוף חתם על הסכם שלום ב-1994. המלך עבדאללה השני המשיך את מורשת אביו על ידי שמירה על יחסים דיפלומטיים עם ישראל. עם זאת, שלטונו היה עד למתיחות, במיוחד בתקופות של סכסוך מוגבר בסכסוך הישראלי-פלסטיני. המלך עבדאללה השני גם הביע דאגה לגבי מדיניותה של ישראל, במיוחד לגבי המצב בירושלים והיחס לפלסטינים.

מאלכ חוסיין נקט גישה זהירה כלפי איראן במהלך שלטונו. המלך חוסיין ביקש לשמור על גישה מאוזנת ביחסיו עם איראן. הוא היה זהיר בהתנהלות מול ממשלת איראן ולעתים קרובות העדיף את הברית של ירדן עם מדינות ערב של המפרץ הפרסי ומעצמות המערב. בתקופת שלטונו של המלך חוסיין, איראן עברה שינויים פוליטיים חשובים, כולל המהפכה האסלאמית ב-1979, וכתוצאה מכך השתנה מאזן הכוחות האזורי ואיראן הופיעה כשחקנית מרכזית באזור.

המלך חוסיין, מלך ירדן לשעבר, היה בין תומכיו וחבריו האזוריים של מוחמד רזא פהלווי. הוא גם תמך בהתקפה של סדאם על איראן. אבל המלך עבדאללה השני הגיע למסקנה ששמירה על יציבות אזורית ושיתוף פעולה תלויה ביחסים הדוקים עם איראן, ולמרות ההתנגדות הברורה של ישראל ואמריקה, הוא נסע לטהרן ב-2001.

אירועי ששת החודשים האחרונים, במיוחד הקריאה המושכלת של הרפובליקה האסלאמית של איראן על איך לתמוך בעניין פלסטין, ירדן והאזור כולו התמודדו עם מציאות חדשה והראיות הם מראים שגם ירדן מבינה את כוחה ורצינותה של הרפובליקה האסלאמית של איראן לנוכח ההגזמות של המשטר הציוני, ולאחר מכן תהיה לה הבנה ברורה יותר של המצב האזורי של איראן ופלסטין. .