השוואת הגישה הצבאית של איראן וישראל מנקודת מבט של אתיקה בינלאומית

Mehr News, International Group: לבסוף, בערב יום ראשון, 14 באפריל, הטיל יחידות ומזל"טים של יחידת התעופה והחלל של משמרות המהפכה חיל משמרות המהפכה האסלאמית ירה יותר מ-300 טילים בליסטיים, טילי שיוט ומזל"טים תקיפה לעבר מטרות צבאיות בשטחים הכבושים. למרות שמערכת ההגנה של המשטר הציוני התנגדה לחלק מהתקיפה של איראן, חלק מהמקורות מדווחים שבסיסי נאבטים ורמון במדבר הנגב היו מטרות.

מאזן הכוחות באזור המזרח התיכון השתנה פעם נוספת לטובת הרפובליקה האסלאמית של איראן וציר ההתנגדות שסעיף 51 באמנת האו"ם עומק השטחים הכבושים. הנקודה שאולי יותר מכל ביטוי של מבצע "ואדה אל-שדה" משך את תשומת לבם של חלק מהאנליסטים והקהלים הכלליים היא שהכוחות המזוינים האירניים לא תקפו שום מרכז אזרחי או אפילו דיפלומטי בתגובה לציונים ועקבו אחרי עקרונות בסיסיים של מלחמה הם דבקו בקלאסיקה. בהתבסס על כך, בהמשך הערה זו, ננסה לבחון את התגובה האחראית של איראן לפיגוע הבלתי חוקי והטרור בדמשק.

במהלך עשרים וארבע השעות האחרונות, הכותרות של כל התקשורת האזורית-בינלאומית האמינה וצוותי החשיבה עסקו בתגובה הלגיטימית של איראן למתקפת הטרור של ישראל בדמשק וההשלכות האפשריות שלו על ביטחון המזרח התיכון. קבוצת אנליסטים ראתה בהתקפה זו אמצעי הכרחי ומייצב שיכול לעצור את הפזרנות והתוקפנות של הציונים נגד מדינות האזור.

קבוצה אחרת, הדוחה תיאוריה זו, מאמינה שתגובת הנגד של איראן יכולה להיות מנוצלת לרעה על ידי הציונים ולגרום לתחילתו של פרק חדש של סכסוך ישיר בין טהרן לבין תל אביב. ללא קשר לשתי הגישות לעיל, מה שנראה בטוח הוא שהרפובליקה האסלאמית של איראן מילאה את הבטחתה ל"נקמה" ובמקביל כיבדה את העקרונות המוסריים בשמירה על חייהם של אזרחים ומקומות אזרחיים, בניגוד למדיניות המסורתית. של הצבא הישראלי

למרות כמה ספקות באשר לפרשנות המתקפה של ישראל על הבניין הקונסולרי האיראני בדמשק, אך לבסוף, מנהיגי המשטר הבכירים יחד עם מומחי המשפט הבינלאומי, מתקפת טרור ציונית בסוריה הם ראו בכך התקפה על שטחה של איראן והגיבו לפעולת הצבא הישראלי על בסיס עקרון "הגנה לגיטימית" בהתאם לסעיף 51 של מגילת האומות המאוחדות, ולא "מתקפה".

במהלך מתקפה זו, למרות שלמשמרות המהפכה הייתה את היכולת להרוס לחלוטין את התשתית והצריפים הצבאיים של ישראל, הוא העדיף לעשות זאת על בסיס הכרח ופשוט כדי לשקם האיזון בין שני הצדדים מכוון לשטחים הכבושים. כלומר, הפיגוע ביום ראשון בערב לא היה ניסיון לתת את "המכה הסופית" לישראל, אלא תקיפה שמטרתה ליצור הרתעה ולשרטט מחדש את קווי האש מול תל אביב. הבנת הנקודה לעיל תסייע לקהל לנתח נכון את התקפת איראן על ישראל ואת הצורך להימנע מהרחבת היקף המלחמה.

אבל אולי הנקודה החשובה ביותר במהלך מבצע "וודה אל-סאדיק" הייתה הדרישה של הרפובליקה האסלאמית של איראן לשמור על ביטחונם של אזרחים . בניגוד לפשעי הצבא הישראלי ברצועת עזה, חיל משמרות המהפכה האסלאמית לא תקף אזורי מגורים, מקומות תפילה, בתי חולים, מאפיות, בתי ספר, מיכלי מים או אפילו גני ילדים באמתלה של פגיעה בבסיס האויב.

בהתחשב בפגיעות המשמעותית של מערכות ההגנה של ישראל מפני התקפות התנגדות המוניות ומשולבות, אם לטהרן היה רצון לקחת קורבנות מהציונים, היא הייתה צריכה לתכנן להבין שהמטרה הזו הייתה קלה מאוד בהתבסס על חוויות העבר. עם זאת, טהראן החליטה להזכיר שוב לציונים את אתיקה של מלחמה על ידי שמירה על עקרונות המלחמה המקצועיים ותקיפת מטרות צבאיות ולהראות למנהיגים חסרי האחריות של ישראל מודל ראוי להתמודדות עם תושבי עזה חסרי ההגנה.

הרג של יותר מ-33,000 נשים וילדים אזרחים והרס רוב התשתיות החיוניות ברצועת עזה הוא אולי המסמך החשוב ביותר להוכחת האפרטהייד ומערכת לא מוסרית של המשטר הציוני. במעגל רצח העם, תושבי עזה, לא רק הילידים, אלא גם הכוחות המזוהים עם מחלקות שונות של האו"ם או קבוצות לא ממשלתיות ובינלאומיות אחרות, הפכו למטרות נעות של מכונת הטרור הישראלית.

מחלות זיהומיות, מגפת רעב וכישלון במתן מענה לצרכים הבסיסיים של גברים ונשים פלסטיניים הפכו את עזה למקום הגדול ביותר של מצפון ומוסר אנושי. כמות הפשעים שביצע האויב הישראלי היא כה ברורה וחמורה, עד שממשלות אירופה וארה"ב אינן יכולות לשקר לבני הנוער שלהן לגבי האירועים הנוכחיים בעזה ושוב להניף את דגל זכויות האדם בצביעות.

באהר סחאן

ההסלמה חסרת התקדים של המתיחות בין טהראן לתל אביב שימשה קריאת השכמה למעצמות העולם ולתומכי המערב בישראל שאם המלחמה בעזה לא תעשה להסתיים במוקדם או במאוחר, הקהילה הבינלאומית הוא צריך להכין את עצמו להצתת המזרח התיכון.

במילים אחרות, כדי להישאר בשלטון ולהשיג את המטרות הלא מציאותיות של המשטר בעזה, ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו הראה שהוא לא יקבל שום פעולות לא מוסריות כמו הרג נשים וילדים או התמקדות בבניין הקונסולרי האיראני במדינה שלישית לא יימנעו. במערכה כזו, ההתנהגות ה"הומנית" וה"אבירית" של הכוחות המזוינים של הרפובליקה האסלאמית של איראן בתגובה לתוקפנות האחרונה של המשטר הציוני והעדר תכנון לגרום לנפגעים אנושיים למשטר מראה את העקרונות המוסריים. של הכוחות המזוינים האירניים נגד התוקפים הציונים.