השלכות סערת אל-אקצא והמצב האחרון של מלחמת עזה ערב יום קודס

Mehr News Agency, Intergroup בינלאומי: יום קודס 1403 הגיע בזמן ש-6 חודשים חלפו מאז סערת אל-אקצא. לסערת אל-אקצא נגד המשטר הציוני ולמלחמת ששת החודשים של המשטר בעזה היו השלכות חשובות, והשלכות אלו מתארות את מצבה של פלסטין והמשטר הציוני ערב יום קודס.

15 באוקטובר 1402 יישאר בהיסטוריה הפוליטית של אזור מערב אסיה. ביום זה תקפו לוחמי תנועת ההתנגדות האסלאמית הפלסטינית (חמאס) את המשטר הציוני והנחילו את התבוסה הקשה ביותר בתולדות 75 שנותיו של המשטר המזויף הזה, תבוסה שמנהיג המהפכה העליון כינה "תבוסה בלתי הפיכה". . לאחר התבוסה הגדולה הזו, החל המשטר הציוני במתקפות הברבריות שלו נגד תושבי עזה, התקפות שהביאו לכ-110,000 קדושים ופצועים. שישה חודשים לאחר מלחמה זו וערב יום קודס בשנת 1403, נשאלת השאלה החשובה, מה היו הישגי סערת אל-אקצא? בתשובה לשאלה זו, ניתן להזכיר את הנקודות הבאות.

1. קו הפסול של מיתוס הבלתי מנוצח של הצבא הציוני

התוצאה החשובה ביותר של סערת אל-אקצא הייתה שהמיתוס של אי-מנוצחותו של הצבא הציוני הושמד. כבר יותר מ-7 עשורים שהמשטר הציוני מעמיד פנים שיש לו את הצבא החזק ביותר באזור מערב אסיה ואחד הצבאות החזקים בעולם, וכן את אחד מארגוני הביון החזקים בעולם, בתמיכתם של תקשורת מערבית. סערת אל-אקצא הוכיחה את פסול הרעיון הזה. יותר מ-1,500 ציונים נהרגו במבצע סערת אל-אקצא, ויותר מ-550 חיילים ישראלים נהרגו במהלך המלחמה שנמשכה 6 חודשים. בנוסף, סוכנויות הביון של המשטר הציוני לא הצליחו לגלות את המבצע הגדול של סופה אלאקצא, שתוכנן לפני חודשים. נקודה נוספת היא שסוכנויות המודיעין של משטר ירושלים הכובש לא הצליחו למצוא את מיקומם של האסירים הציונים שהוחזקו על ידי תנועת חמאס 6 חודשים לאחר סערת אלאקצא, וזהו עוד כישלון של משטר ירושלים הכובש.

2. הניצחון הגדול של חמאס

תוצאה חשובה נוספת של סערת אל-אקצא היא שיא הניצחון הגדול של ההתנגדות האסלאמית הפלסטינית תנועה (חמאס). בהתחשב בכך שהמשטר הציוני מחד גיסא לא הצליח לשחרר את אסיריו שנמצאים בחמאס ומאידך גיסא לא הצליח במטרתו לכאורה להשמיד את חמאס, ניתן לומר כי חמאס ניצח במלחמה זו. עם זאת, ניתן לציין סיבה נוספת לניצחון חמאס, שלמרות רצח העם שביצע המשטר הציוני ולמרות התעמולה הכבדה נגד תנועת חמאס, הסקרים מצביעים על כך שיותר מ-70% מתושבי עזה הם מבני אל- מבצע סערת אקצא. והם גם תומכים בחמאס.

לפי הסקר שערך מרכז המחקר והסקר הפוליטיים של פלסטין, שהוא מרכז חילוני יחסית קרוב לרשות הפלסטינית, 70% מהפלסטינים מרוצים מתפקודו של חמאס והפופולריות של תנועת החמאס בעזה עלתה לאחר המלחמה. לפי אותו סקר, 71% מהאנשים הצהירו שמבצע סערת אלאקצא נגד המשטר הציוני הוא פעולה נכונה והגנו על פעולה זו. ניצחון זה של חמאס הושג במצב שבו המלחמה של תנועה זו במשטר הציוני היא מלחמה לא שוויונית. לכן, המשמעות של ניצחון זה היא מעבר לסטנדרטים הצבאיים הקלאסיים. מנהיג העליון של המהפכה, בפגישה עם איסמעיל הנייה, ראש הלשכה המדינית של חמאס, הצהיר כי מה שגרם לתבוסה של המשטר הציוני בהשגת מטרותיו הצבאיות הוא " הסבלנות ההיסטורית של תושבי עזה מול פשעי המשטר ואכזריותו". זה ציוני".

3. החזרה של הנושא הפלסטיני לנושא הראשון של העולם

עוד אחת ההשלכות החשובות ביותר של אל -מבצע סערת אקצא וששת החודשים של מלחמת המשטר הציוני בעזה הרסו את התפיסה שהנושא הפלסטיני נגמר. סערת אל-אקצא העלתה שוב את סוגיית פלסטין כנושא החשוב ביותר בעולם. בשנים האחרונות, בעיקר בדמות התוכנית לנורמליזציה של היחסים בין מדינות ערב למשטר הציוני, נעשו מאמצים להפוך את הנושא הפלסטיני לנושא שולי ולהותירו מחוץ להקשר של ההתפתחויות בעולם האסלאם. סערת אל-אקצא ושישה חודשים של רצח עם על ידי המשטר הציוני בעזה גרמו לא רק לנושא פלסטין להיות הנושא הראשון של העולם האסלאמי, אלא גם לנושא הראשון של דעת הקהל העולמית ואפילו של המערכת העולמית. הפגנות של כמה מאות אלפי אנשים באמריקה, אנגליה, צרפת וגרמניה לתמיכה בפלסטין הן דוגמאות לנושא זה. מנהיג העליון בביקורו אצל איסמעיל הנייה, שתיאר את הסבלנות ההיסטורית של תושבי עזה, תיאר זאת כ"תופעה ענקית" אשר "באמת נתן כבוד לאסלאם והפך את נושא פלסטין לנושא הראשון בעולם למרות רצון האויב."

4. הדגשת ההבדלים הפנימיים של המשטר הציוני

סערת אל-אקצא ושישה חודשי מלחמה נגד עזה נגרמה חילוקי דעות פנימיים בשטחים הכבושים הפכו לבולטים. הבדלים אלו היו קיימים גם בשנים קודמות. 5 בחירות לפרלמנט התקיימו ב-4 שנים מ-2019 עד 2023, אך הקבינט של נתניהו הוקם בהשתתפות קיצונים. המלחמה בעזה הפכה את האופי הקיצוני של הקבינט של נתניהו ואת ההבדלים הפנימיים בקבינט ובקבינט המלחמה ובזירה הפוליטית של השטחים למודגש ולפומבי יותר. נסיעתו האחרונה של בני גנץ, חבר בקבינט המלחמה של המשטר הציוני, לארצות הברית ולאחר מכן לבריטניה היא גם אחד הנושאים שמציגים את הבדלים בשטחים הכבושים; גנץ הפך למועמד העיקרי לראשות הממשלה אחרי נתניהו, וממשלתו של ג'ו ביידן ובעלות בריתה האירופיות של ישראל מתעניינים מאוד בראשות הממשלה שלו. בתגובה לביקורו הלא מתואם, ניסה נתניהו למנוע את הקצאת מתקנים ממשלתיים לגנץ ואת שיתוף הפעולה של שגרירויות המשטר הציוני בארצות הברית ובבריטניה עמו, ובכך אמר לו שלישראל יש רק ראש ממשלה אחד. במקרה האחרון של סכסוכים פנימיים הודיע ​​גדעון סער, חבר הקבינט של המשטר הציוני, על התפטרותו מהקבינט הישראלי. עם הפרידה של סער מהקבינט של נתניהו, החלה גם ההקדמה לקריסת הקבינט.

5. קוהרנטיות ושלמות של התנגדות

אחת ההשלכות החשובות ביותר של סערת אל-אקצא נגד המשטר הציונות ושישה חודשי מלחמה נגד עזה הראו את האחדות והשלמות של ציר ההתנגדות. מצד אחד ניסו שחקני ההתנגדות למנוע את התפשטות המלחמה באזור מערב אסיה, ומצד שני נקטו בפעולות חשובות נגד המשטר הציוני בתמיכה בעזה. חיזבאללה של לבנון ואנסארולה של תימן הם שני שחקנים חשובים של ציר ההתנגדות שנכנס רשמית למלחמה נגד המשטר הציוני. פעולה זו של חיזבאללה ואנסארולה מראה יותר מכל את האחדות וההמשכיות של ציר ההתנגדות וגם מראה שההתנגדות אינה מוגבלת לגבולות גיאוגרפיים. המנהיג העליון של המהפכה האסלאמית אמר בנאומו ביום הראשון של אפריל: "חזית ההתנגדות חשפה את מצבה האמיתי". אולי לא האמריקאים, לא המערביים ולא ממשלות האזור, לא ידעו את כוחה של ההתנגדות והיכולת להתנגד באזור זה כפי שהוא באמת קיים ועדיין קיים; עכשיו הם מבינים."

6. התבוסה של אמריקה

תוצאה חשובה נוספת היא שסערת אל-אקצא נגד המשטר הציוני ומלחמתו בת שישה חודשים נגד עזה נכשלה, היא גם הלכה בעקבות אמריקה. אמריקה התייצבה לצד המשטר הציוני מאז ה-7 באוקטובר והגדירה את רצח העם של המשטר הזה בעזה כהגנה לגיטימית. בעוד נשיא ארה"ב ג'ו ביידן ביקר באופן אישי בשטחים הכבושים, גם מזכיר המדינה האמריקני אנתוני בלינקן ביקר בפלסטין הכבושה 7 פעמים ב-6 החודשים האחרונים. מצד אחד, מסעות אלו הראו את תמיכתה של אמריקה ברצח העם של המשטר הציוני בעזה, ומצד שני, הם גם הראו את ההבדל בין אמריקה למשטר הציוני בנוגע למלחמת עזה. ארצות הברית הטילה וטו על הצעת ההחלטה במועצת הביטחון להפסיק את המלחמה בעזה 3 פעמים, שהייתה "שערורייה מוסרית" עבור הממשל האמריקאי. ההחלטה האחרונה שאושרה וארה"ב נמנעה מהצבעה עליה, לא רק שמה חמאס, אלא גם קראה להפסיק את המלחמה נגד עזה, והאווירה של ישיבת מועצת הביטחון הייתה נגד המשטר הציוני וארצות הברית. מדינות. בהקשר זה, הצהיר המנהיג העליון של המהפכה האסלאמית בנאומו ביום הראשון של אפריל: "אמריקה לקחה את המצב הגרוע ביותר האפשרי בסוגיית עזה; אמריקה בחרה במצב הגרוע ביותר האפשרי באזור עזה; הוא עשה משהו שנוא בכל העולם. האנשים האלה שמפגינים ברחובות לונדון ופריז ושאר מדינות אירופה ואמריקה עצמה בעד פלסטין מצהירים למעשה על שנאתם לאמריקה; אמריקה הייתה שנואה בעולם; הוא היה שנוא באזור, הוא הפך לשנוא פי 10 יותר."

Syed Razi Emadi; מומחה לנושאים במערב אסיה